../images/Emo130.gif אני ה מ ו מ ה !
סיפור שאבי היה נוהג לספר ומופיע גם במיטולוגיה הרומנית (יש דבר כזה) מצאתי גם גירסה אתיופית. אני אומרת לכם... הרומנים האלה.. הגירסה האתיופית מופיע בספר "מרקם סיפורים" מפי יהודי אתיופיה הוצאת מטח מעבדת יעל זהבי. את הספר קיבלתי באדיבות פרהי. ספר יפה וצבועני הגרסה האתיופית: הסוחר וההלך. מעשה בסוחר שהלך עם חמוריו אל השוק כדי לקנות סחורה. הדרך היתה ארוכה והוא עצר ליד עץ גדול ושכב לנוח בצלו. כעבור זמן קצר קם על רגליו והמשיך בדרכו. כאשר הגיע הסוחר אל השוק, הוא גילה שאבד את שקית הכסף שלו, שהיה בה מאה ביר. מהר הסוחר ורץ בחזרה לחפש את האבדה. בדרך בא לקראתו הלך. עצר ההלך את הסוחר ושאל אותו: "מה קרה לך? למה פניך מודאגות כל כך?" "איבדתי את כל כספי שהיה בתוך שקית" השיב הסוחר. הושיט ההלך לסוחר שקית קטנה, ושאל: "האם זו השקית שלך? מצאתי אותה ליד עץ גדול בצד הדרך?" שמח הסוחר, לקח את השקית, פתח אותה, ספר את מטבעות הכסף שבתוכה, ומצא מאה ביר ( הכסף האתיופי) בדיוק. פתאום עלה במוחו של הסוחר רעיון. הוא פנה אל ההלך ואמר: "יש בשקית רק מאה ביר ואילו בשקית שאני אבדתי היו מאתים ביר. אתה גנבת את מחצית כספי, החזר לי אותו מיד!" ההלך נדהם הביט בסוחר ואמר: "לא לקחתי דבר מהשקית!" דברי ההלך לא עזרו והסוחר התעקש שהוא גנב את הכסף. הם התוכחו והתוכחו שעה ארוכה. בסוף הציע ההלך שילכו אל המלך תאודורוס והוא ישפוט ביניהם. הלכו שניהם אל המלך, בקש המלך מהסוחר שיספר את סיפורו, ואחר כך פנה אל ההלך ובקש ממנו שיספר את סיפורו. הקשיב המלך לסיפורים של הסוחר ושל ההלך, הרהר מעט ופסק: "אתה הסוחר, טוען שבשקית שאבדת היו מאתים ביר, אם כך, השקית הזאת לא שלך, החזר אותה לאדם שמצא אותה וצא לחפש את השקית שלך," "ואתה איש ישר," פנה המלך אל ההלך, "מצאת שקית ובה מאה ביר, שמור את השקית עם הכסף אצלך עד שיבוא בעל האבדה ויבקש אותה, אם יעברו שלושה חדשים ובעל האבדה לא יגיע, השקית שלך". הרכין הסוחר את ראשו והשפיל מבטו לאדמה. הוא הבין שהמלך החכם ידע מי שקר ומי דבר אמת.
סיפור שאבי היה נוהג לספר ומופיע גם במיטולוגיה הרומנית (יש דבר כזה) מצאתי גם גירסה אתיופית. אני אומרת לכם... הרומנים האלה.. הגירסה האתיופית מופיע בספר "מרקם סיפורים" מפי יהודי אתיופיה הוצאת מטח מעבדת יעל זהבי. את הספר קיבלתי באדיבות פרהי. ספר יפה וצבועני הגרסה האתיופית: הסוחר וההלך. מעשה בסוחר שהלך עם חמוריו אל השוק כדי לקנות סחורה. הדרך היתה ארוכה והוא עצר ליד עץ גדול ושכב לנוח בצלו. כעבור זמן קצר קם על רגליו והמשיך בדרכו. כאשר הגיע הסוחר אל השוק, הוא גילה שאבד את שקית הכסף שלו, שהיה בה מאה ביר. מהר הסוחר ורץ בחזרה לחפש את האבדה. בדרך בא לקראתו הלך. עצר ההלך את הסוחר ושאל אותו: "מה קרה לך? למה פניך מודאגות כל כך?" "איבדתי את כל כספי שהיה בתוך שקית" השיב הסוחר. הושיט ההלך לסוחר שקית קטנה, ושאל: "האם זו השקית שלך? מצאתי אותה ליד עץ גדול בצד הדרך?" שמח הסוחר, לקח את השקית, פתח אותה, ספר את מטבעות הכסף שבתוכה, ומצא מאה ביר ( הכסף האתיופי) בדיוק. פתאום עלה במוחו של הסוחר רעיון. הוא פנה אל ההלך ואמר: "יש בשקית רק מאה ביר ואילו בשקית שאני אבדתי היו מאתים ביר. אתה גנבת את מחצית כספי, החזר לי אותו מיד!" ההלך נדהם הביט בסוחר ואמר: "לא לקחתי דבר מהשקית!" דברי ההלך לא עזרו והסוחר התעקש שהוא גנב את הכסף. הם התוכחו והתוכחו שעה ארוכה. בסוף הציע ההלך שילכו אל המלך תאודורוס והוא ישפוט ביניהם. הלכו שניהם אל המלך, בקש המלך מהסוחר שיספר את סיפורו, ואחר כך פנה אל ההלך ובקש ממנו שיספר את סיפורו. הקשיב המלך לסיפורים של הסוחר ושל ההלך, הרהר מעט ופסק: "אתה הסוחר, טוען שבשקית שאבדת היו מאתים ביר, אם כך, השקית הזאת לא שלך, החזר אותה לאדם שמצא אותה וצא לחפש את השקית שלך," "ואתה איש ישר," פנה המלך אל ההלך, "מצאת שקית ובה מאה ביר, שמור את השקית עם הכסף אצלך עד שיבוא בעל האבדה ויבקש אותה, אם יעברו שלושה חדשים ובעל האבדה לא יגיע, השקית שלך". הרכין הסוחר את ראשו והשפיל מבטו לאדמה. הוא הבין שהמלך החכם ידע מי שקר ומי דבר אמת.