../images/Emo13.gif שלום לכולם
אני אשאר בלי שם בנתיים (לא ממה שיש לי מה להסתיר) קצת ריחרחתי פה בפורום ראיתי את הקישורים לפסיכולוגים יועצים וכו..ואני לא טיפוס של זה. אני כבר גרוש מזה שנתיים , הסיפור שלי מאוד מורכב (כמו לרובכם) כמו שזוגות מתחתנים ועוברים פחות או יותר אותם ריגושים , אני מאמין שכך בגירושין אם זה לטוב או לרע(שזה נדיר במקרה הטוב) נתתי בפתחיה חיוך וזה משהו שהיום קשה לי לעשות ואני מגיע למצבים שאני משכנע את עצמי להמשיך לחייך. אין לי מושג לאן זה יוביל הכתיבה שלי פה , והאים מישהו בכלל קורא\ת את זה , אבל בשבילי זו תחושה כרגע של קצת שיחרור. לא קל..לא פשוט..לא כמו שתארתי לעצמי..לא כמו שסיפרו לי חברי..לא טוב לזרוק את מה שהיה טוב בגלל שאחרים אמרו לך שזה מקולקל
שנתיים עברו וזה נותן תחושה של יאוש מיום ליום שעובר, ההתחלה(גירושים) היתה מסובכת ומתוסבכת שגרושתי רדפה אחרי כ - 4 חודשים בכדיי לחזור ורצתה להחזיר לי הכל, ואת הכל אחורה והבינה (מאוחר מידי) את אשר היא עשתה. נתתי לה צ'אנס אחרי הגירושים (אבל פה יצאתי מלוכלך מחוסר אמון בכוונות שלה) חיפשתי אהבה אחרת בכדיי לא לבזבז זמן ולא לקחתי ברצינות את הכוונות האמיתיות שלה , ושהיא הבינה שאני חיי באותו רגע בבועה היא פנתה אלי ושיחררה אותי (הורידה לי אבן מהלב באותו רגע) ואמרה לי שהיא מאוהבת במישהו(ופה היא שיקרה כי היא לא היתה מאוהבת היא פשוט ידעה שיש לי אהבה) "האהבה" החדשה שלי לא הגיע רחוק כי האהבה הזו יצאה לי בוגדנית עם האקס. ומאותו יום, ועד ליום זה. מילים אחרונות של גרושתי רודפות אותי!!!!!!!!!!! המילים שלה היו כך : בחיים לא תמצא מישהי כמוני!! שנתיים חלפו יצאתי עם כל המינים וכל הגילאים וחיפשתי אהבה , אבל הכל חוזר לי לפנים ואני מגיע בסופו של דבר למילים האחרונות שאכן אין כמותהה. אחורה ללכת אין סיכוי כי אהבה חדשה לה בפתח והלוואי ויהיה לה טוב. אני תקופה די ארוכה אנני מוצא את שלותי ואת השקט הנפשי שלי , אני מנסה לעשות שינוים בחיי היום יום, מאתגר את עצמי בדברים שאני אוהב, עושה חידושים אבל לא מוצא את האור...עברו עלי שלוש שנים מאוד קשות אבל זוהי המציאות והמציאות משתנה תמיד ברגע שאנחנו מתרגלים למציאות הקודמת , שום דבר לא מחזיק אותנו קבוע. וכן זה גורע לי ממציאות למציאות, הרצון למשפחה{אישה ,ילדים(שאין לי היום)} תמיד אצלי אומנם לא בעדיפות ראשונה , אבל יש עדיין רצון שאני מפחד שהוא נדחק הצידה ואני כבר ללא תחושה פנימית כמו בעבר, עם גרושתי. שזו כנראה היתה תחושה חד פעמית האחת ויחידה לכל חיי, האמון בנשים ירד לי והפכתי לחשדן ואפילו פחדן.אני בטח סיבכתי את מי שקרא את כל זה אני בשלב זה אעצור ואמתין אולי יהיה לי תגובה בכדיי להמשיך.
אני אשאר בלי שם בנתיים (לא ממה שיש לי מה להסתיר) קצת ריחרחתי פה בפורום ראיתי את הקישורים לפסיכולוגים יועצים וכו..ואני לא טיפוס של זה. אני כבר גרוש מזה שנתיים , הסיפור שלי מאוד מורכב (כמו לרובכם) כמו שזוגות מתחתנים ועוברים פחות או יותר אותם ריגושים , אני מאמין שכך בגירושין אם זה לטוב או לרע(שזה נדיר במקרה הטוב) נתתי בפתחיה חיוך וזה משהו שהיום קשה לי לעשות ואני מגיע למצבים שאני משכנע את עצמי להמשיך לחייך. אין לי מושג לאן זה יוביל הכתיבה שלי פה , והאים מישהו בכלל קורא\ת את זה , אבל בשבילי זו תחושה כרגע של קצת שיחרור. לא קל..לא פשוט..לא כמו שתארתי לעצמי..לא כמו שסיפרו לי חברי..לא טוב לזרוק את מה שהיה טוב בגלל שאחרים אמרו לך שזה מקולקל
