אני אחרי

kikona126

New member
../images/Emo13.gif אני אחרי

אחרי שבועות של לחץ וניסיון מחשבה על בריחה מהניתוח, עברתי אותו ביום שני. והניתוח עבר בהצלחה (כמו שהרופא אמר) ונעשה בזמן וטוב שלא חיכינו יותר. מה היה שם? דברים שלא שיערתי לעצמי שיכולים להיות לנו בגוף... הציסטה הראתה שבתוך חודש היא יכולה לגדול את מה שלקח לה שלושה חודשים לרדת פי 2! ומפה היו עוד הדבקויות ומוקדים... הרופא לא הסביר הרבה, אמר שהוא רוצה שאני אנוח כרגע ויקבע איתי פגישה להסבר כל הממצעים של הניתוח וגם יראה לי תמונות. אני רוצה להגיד תודה ענקית לפז ולזואילי שבתקופה שלפני הניתוח עודדו והסבירו הרבה במסרים. אני יודעת ששתיכן ידעתן כמה הייתי לחוצה לפני, לפני הניתוח וביום הניתוח לא לקחתי בכלל מרגיעים... לאחר הניתוח וגם כיום אין כאבים, לא כאלו שמפריעים... היה קצת בכתפיים (אבל ואו אתן לא יודעות כמה שזה כאב טוב, מזכיר את הימים של השרירים התפוסים אחרי אימון כדורעף טוב...) התפרים לא כאבו בכלל, רק בירידה הראשונה מהמיטה לי זה לא כל כך הפריע האחות אמרה שגם אם זה ממש קצת כואב שאני אקח משכך כי למה לסבול... אז לקחתי... בבית חולים היו מקסימים! בהתאוששות הבחור (זה אח?) שהיה שם אמר לי שהוא בחיים לא ראה מישהו שמתעורר עם חיוך על הפנים אחרי ניתוח, ואחרי ה- 20 דקות שם הוא אמר לי שעשיתי לו את המשמרת והעביר אותי למחלקה. האחיות במחלקה היו מדהימות! הניתוח שלי היה בשעות אחר הצהרים המוקדמות ככה שאחרי חצות כבר לא יכלתי יותר לישון והייתי ערה... בחמש וחצי שהאחות באה להעיר אותנו ושאל אותי איך ישנתי אמרתי לה שלא ממש ישנתי מ12 בלילה, והיא אמרה לי שהיא יודעת (אופס
לא זכור לי שכל כך שיגעתי אותן... אולי עם המזגן היה לי ממש חם ומישהו סגר לי אותו באמצע הלילה! אה וגם האורות והטלויזיה ואז אחת מהן נכנסה להחליף עירוי והשאירה שוב את האור דלוק...) הייתי מסטולה מותר לי! ואז בבוקר בשעה חמש וחצי... עם ההשקמה, זה הזמן להוציא את הקטטר, ושמישהו יסביר לי מה זה הרוע הזה להוציא את הקטטר אבל להשאיר את העירוי? לא מצאתם דרך יותר טובה לשכנע אותנו לצאת מהמיטה לשירותים? אז אני הייתי הראשונה שקמה לשירותים, קראתי לאחות (אחרי נסיונות נואשים שבסוף הצליחו, לשים גרביים על הרגליים) ובגלל הגרביים הייתי במעין תנוחה לא מובנת (הרגליים היו כל כך כבדות) והיא הסתכלה עלי ושאלה איך הצלחתי להגיע לתנוחה המוזרה הזאת... טוב הלכתי לשירותים, והאחות "א' כל הכבוד את הראשונה שהלכה לשירותים היום בבוקר... באמת אף אחת עדיין לא קמה מהמיטה, עוד מעט תשמעי את כל הצלצולים של אלו שצריכות לשירותים..." לא הבנתי מה הביג דיל, עד הרגע שיצאתי משם וכל הגוף התחיל לרעוד, היא באה לאחוז בי ואמרתי לה שזה בסדר אין שוני בין הרעידות האלו לרעידות של המחזור שלי, מקסימום אני אפול... והגעתי למיטה לנוח קצת... גם בבית חולים ציבורי הן נכנסות איתכן לשירותים ולמקלחת? (זה קצת מציק הקטע הזה...) אה והדבר שיזכר לי הכי לטובה... האופטלגין הנוזלי...! זה הדבר הכי מגעיל שיש, ושהתחילו קצת כאבים ביקשתי משכך (למה שיכאב?) אז האחות שאלה מה אני רוצה אז אמתי את הכדור של הבוקר, היא נסתה לשכנע אותי על האופטלגין ואמרתי לה שאין מצב שהטעם שלו מזעזע!!! אחרי 2 דקות אני רואה אותה בחדר שלי עם מזרק מלא באופטלגין (לא להזרקה, למדידה) כוס מים וגביע גלידה
טוב אז זהו, כמו שאתן רואות אצלי הכל עבר בשלום, הניתוח היה בזמן והצליחו להציל הכל ושום דבר לא נפגע, הצוות הרפואי (של אסותא) היה מדהים! (וזה בלשון המעטה!) ד"ר סוריאנו הצליח להפיג את הפחדים לפני הניתוח (ואני מדברת פה על 15 דקות לפני) ולהוכיח לי שאם יש דם בטבור זה לא אומר שיש שם תפר (אם מישהו יראה לי איפה התפרים שם זה יהיה טוב... עדיין לא מצאתי) ובכלל היד הקלילה שלו שלא השאירה לא כאבים פנימיים ולא חיצוניים... מקווה שבפעמים הבאות שבנות יעברו את הניתוח גם הן יספרו שעברו חוויה טובה ולא טראומתית. ותודה ענקית לפורום שהכין אותי להכל! אחרי הניתוח אני יודעת ראשמית שאני חלק מהפורום, האנדומטריוזיס לא פסח עלי...
 

בועת sabon

New member
תרגישי טוב ../images/Emo140.gif

החלמה מהירה והרבה בריאות. שמחה שעבר לך בקלות.
 

זואילי

New member
החלמה מהירה ../images/Emo140.gif

כמה טוב שאת אחרי. תחזרי לעצמך בקצב שהגוף יכתיב, תנוחי, והלוואי ומעכשיו - הרבה איכות חיים ובריאות.
 

kikona126

New member
אני רק שאלה... ????

מה עושים עם הריח המסריח? (ואל תגידו לי מקלחת אני מתקלחת כמה פעמים ביום וזה לא יוצא!
פשוט לא עוזר...
|ומסריח!!!|) מאז הניתוח יש ריח שיוצא בזיעה, בהפרשות (במיוחד) וביציאות, מה עושים עם הריח הזה? זה נורמלי? אני לא יכולה להריח את עצמי... ובושם עם הריח הזה זה לא מומלץ
 
החלמה מהירה ../images/Emo24.gif

לגבי הריח אין לי מושג, עברתי שתי לפרוסקופיות ולא הרגשתי שום ריח.
 
רפואה שלמה תרגישי טוב! ../images/Emo24.gif

גם לי לא זכור על ריח מיוחד... מצד שני כן זכור לי שהייתי דיי סמרטוט והיה לי קשה להתכופף/להסתובב אז לא בדיוק התפנתי להריח את הגוף שלי, וזה גם לא שינה לי כי הייתי בבית
 

kikona126

New member
../images/Emo5.gif

טוב אני צריכה לברר את זה... יכול להיות שהסבון האנטיספטי הזה חודר ממש טוב לגוף? (כי הריח מזכיר את הריח שהיה אחרי השימוש בו לפני הניתוח, וניראה לי שגם בבית חולים נתנו לי כזה סבון) ומה לא זכור לכן ריח מסריח מהיום שאחרי? אני ממש הזעתי כל הלילה אחרי הניתוח וביום למחרת הפנים שלי היו אדומות כאילו ושמו לי עליהן סומק... (הריח לא כל כך חזק כמו אז אבל עדיין מציק)
 

זואילי

New member
תשתמשי בסבון רגיל

את לא צריכה שום אנטיספטי. כל עוד את שומרת על נקיון הגוף ומתקלחת כל יום ומתנגבת היטב - ממש אין צורך בסבון מיוחד. בימים שהייתי בבית חולים, היה לי מאוד חשוב כל עניין הגוף... אז אחרי מקלחת הייתי מתמרחת בקרם גוף, דיאודורנט וכל השאר - מה שהייתי רגילה גם בבית. לא ויתרתי על זה. (ואם קשה למרוח קרם, אז לבקש מאמא/חברה/אחות וכו').
 

kikona126

New member
זה קצת קשה ../images/Emo4.gif

לא ממש נותנים לי לנוח בבית... אומרים שאני סתם מתפנקת... ומשגעים אותי... (אפילו שלחו אותי היום למטה עם הכלב, חזרתי הביתה מסוחררת ישר למיטה) והאחיינית פה אצלנו לא ישנה כל הלילה ובוכה...
 

זואילי

New member
קיקונה, אם אומרים לך בבית

שאת מתפנקת, אל תתביישי ותפני אותם לקרוא בפורום. הסביבה שלך חייבת להבין שאין כאן שום פינוק! כשאני אובחנתי, לא רק שביקשתי מהוריי לקרוא בפורום, גם הקראתי להם... אני חודשיים אחרי הניתוח, ולמרות שאין לי כאבים ומרגישה טוב - עדיין אמא שלי תולה לי בבית כביסה כדי שלא אתאמץ... והם עושים לי את הקניות כדי שלא ארים שקיות כבדות וגם כדי ש... לא ידחפו אותי בסופר... (לצערי זה קרה 3 שבועות אחרי הניתוח. כמובן זה היה במקרה לחלוטין אבל מאז אני לא מסתובבת במקומות הומים כמו סופר.) עברת ניתוח. זה שלא פתחו לך את הבטן לא אומר ש"כלום לא קרה". את צריכה להחלים מהניתוח. והמשפחה שלך צריכה להתחיל להבין מה זה אנדו, מה עברת עד עכשיו ומה ההשלכות. וכן, לנוח אחרי ניתוח זה לא פינוק.
 

kikona126

New member
כן, רק המשפחה שלי תקרא כאן...

ניראה לי שאני אדבר עם הרופא שידבר עם אמא שלי... (כי לו היא מקשיבה...) שרציתי לקחת היום משכך כאבים אבא שלי הסתכל עלי כאילו מה אני צריכה את זה וגם התחיל להתווכח איתי על זה שאני לא צריכה... ומה לעשות היום התחילו קצת כאבים אז למה שיכאב? (וכניראה שהמחזור לא שכח שהוא צריך להגיע בעוד כמה ימים אפילו שהוא לא יגיע...) זואילי את כל התקופה העכשוית עברתי לבד, כשהפנו אותי לבית חולים הייתי הולכת לבד, לבדיקות, את התסביב שחלה עברתי לבד באמצע שום מקום ואף אחד לא רצה לבוא לקחת אותי משם, וכשהחזירו אותי (אח שלי וגיסי שבאו) הביתה ההורים היו בחו"ל והשאירו אותי לבד בבית (אחרי שהרופא אמר להם לא להשאיר אותי לבד בלילה) וגם ביום שאחרי הניתוח אמא שלי הגיעה בשעה אחת וחצי לבית חולים כי הרופא אמר שהוא יבוא לשחרר אותי בשתיים ... אין עם מי לדבר פה... וכל הזמן הם אומרים שאחותי עברה את אותו הניתוח לפני כמה זמן (מה שלא נכון כי לה הוציאו אבן מהכיס מרה)... לאחותי לא היו 2 שחלות שנדבקו לאגן, לא היתה לה אבן/ציסטה בגודל 5 ס"מ לא היו לה מוקדים מעל השלפוחית שכל הזמן כאבו שהיו יציאות. הם לא מבינים שעדיין כואב, זה ששחררו את השחלות לא אומר שהגב לא כואב, הוא עבר טראומה, והוא עדיין כואב הוא גם צריך להרגע... טוב אולי פה הטעות היא של הרופא שלא הסביר להם מה בדיוק היה בניתוח, אלא אמר שהשבוע אני אנוח ולא אתעסק בזה ורק אחרי זה הוא יסביר הכל, אני ראיתי את הסיכום של הניתוח עם כל ההסברים, אמא שלי שמעה את זה ממני...
 

זואילי

New member
אוי קיקונה, צר לי לשמוע

אנשים שומעים לפרוסקופיה, ויודעים שזה ניתוח "חדשני" עם החלמה מהירה, ומשתמשים בזה לכל מיני דברים. שיא ההתקדמות וכו' וכו'. בניתוח הראשון שלי, הבוס שלי אמר לי - שטויות, גם אישתי עברה כזה ניתוח. יה רייט. אישתך לא הורדמה 6 שעות... זה היה אז... בניתוח האחרון סיפרתי לו שכרתו לי מעיים בלפה'. לזה כבר אף אחד לא נותן לי "דוגמאות"... כ"כ עצוב לי לשמוע שאת עוברת הכל לבד. אני ב 99% מהפעמים "סוחבת" איתי את ההורים. או ביחד או כל אחד בתורו. כמעט לכל רופא ובטח ובטח לכל בדיקה. תראי, מערכת היחסים שלך עם המשפחה זה עניין פרטי שלך. אני יכולה לספר לך רק על נסיוני ומה אני עשיתי בשביל "לפתוח" לסביבה שלי את הראש כדי שיבינו מה יש לי ומה הגיהנום שאני עוברת. גם אם זה "בכוח". היו הרבה מאוד פעמים בהם פשוט ביקשתי מד"ר סוריאנו שידבר עם הוריי. תעשי את זה. ואם תמשיכי להיתקל ב"קיר אטום", אז תבני לך רשת תמיכה אחרת. עם כל הכאב והצער שהאנשים הכי קרובים לך - לא מוכנים להיות שם בשבילך. יהיו אחרים. גם אם זו "רק" חברה. המשפחה שלך פשוט לא יודעים מה זה אנדו. חבל, כ"כ חבל. טוב, אולי לא נוח לך לפתוח את זה כאן בפורום פתוח. אני מצטערת. אשמח לעזור, בכל דרך שאוכל.
 

kikona126

New member
אני משתמשת ברגיל

לפני הניתוח ביקשו את האנטיספטי המגעיל הזה (x 3 מקלחות), וגם שם נתנו לי אחד כזה במקום מה שהבאתי... עשיתי מקודם מקלחת של הרבה זמן ושפשפתי חזק כל מקום אפשרי, בינתיים זה יותר טוב... (טוב לפחות החברות מגיעות היום אחרי משחק כדורעף, לא יריחו כלום... חחחח) והצבע הצהוב באזור הטבור, איך מנקים אותו? לא חושבת שזה סימן בעור אלא מהיוד בתפר... או הפרשה של הגוף מהאזור... את הפלסטרים חובה להוריד? (בטבור כבר אין הוא הוריד לי את זה יום אחרי (ואני כמעט הרבצתי לו... רק בגלל שניסה) אבל אלו שלמטה, קצת מפחיד אותי וצריך מחר)
 

זואילי

New member
שום דבר לא בכוח

נכון, החתכים מתאחים מאוד מהר ואין ממש צורך בפלסטרים. לא יקרה כלום אם תורידי/הם ירדו לבד ובנחת בעוד כמה ימים. עם המקלחות הם ייחלשו ויהיה קל יותר להסירם. בכל מקרה אם את ממש "מתעקשת" אז תורידי אותם תחת זרם מים.
 

kikona126

New member
אחד נפל לו היום

השאר יפלו לבד, לא נוגעת בהם...! אם כבר אני ביום של שאלות היום (ומותר אנחנו לפני פסח...) אחרי שעושים ניתוח צריך לעדכן את זה בתיק הרפואי של הקופת חולים? ואם כן איך עושים את זה?
 
למעלה