../images/Emo13.gif אני אחרי
אחרי שבועות של לחץ וניסיון מחשבה על בריחה מהניתוח, עברתי אותו ביום שני. והניתוח עבר בהצלחה (כמו שהרופא אמר) ונעשה בזמן וטוב שלא חיכינו יותר. מה היה שם? דברים שלא שיערתי לעצמי שיכולים להיות לנו בגוף... הציסטה הראתה שבתוך חודש היא יכולה לגדול את מה שלקח לה שלושה חודשים לרדת פי 2! ומפה היו עוד הדבקויות ומוקדים... הרופא לא הסביר הרבה, אמר שהוא רוצה שאני אנוח כרגע ויקבע איתי פגישה להסבר כל הממצעים של הניתוח וגם יראה לי תמונות. אני רוצה להגיד תודה ענקית לפז ולזואילי שבתקופה שלפני הניתוח עודדו והסבירו הרבה במסרים. אני יודעת ששתיכן ידעתן כמה הייתי לחוצה לפני, לפני הניתוח וביום הניתוח לא לקחתי בכלל מרגיעים... לאחר הניתוח וגם כיום אין כאבים, לא כאלו שמפריעים... היה קצת בכתפיים (אבל ואו אתן לא יודעות כמה שזה כאב טוב, מזכיר את הימים של השרירים התפוסים אחרי אימון כדורעף טוב...) התפרים לא כאבו בכלל, רק בירידה הראשונה מהמיטה לי זה לא כל כך הפריע האחות אמרה שגם אם זה ממש קצת כואב שאני אקח משכך כי למה לסבול... אז לקחתי... בבית חולים היו מקסימים! בהתאוששות הבחור (זה אח?) שהיה שם אמר לי שהוא בחיים לא ראה מישהו שמתעורר עם חיוך על הפנים אחרי ניתוח, ואחרי ה- 20 דקות שם הוא אמר לי שעשיתי לו את המשמרת והעביר אותי למחלקה. האחיות במחלקה היו מדהימות! הניתוח שלי היה בשעות אחר הצהרים המוקדמות ככה שאחרי חצות כבר לא יכלתי יותר לישון והייתי ערה... בחמש וחצי שהאחות באה להעיר אותנו ושאל אותי איך ישנתי אמרתי לה שלא ממש ישנתי מ12 בלילה, והיא אמרה לי שהיא יודעת (אופס
לא זכור לי שכל כך שיגעתי אותן... אולי עם המזגן היה לי ממש חם ומישהו סגר לי אותו באמצע הלילה! אה וגם האורות והטלויזיה ואז אחת מהן נכנסה להחליף עירוי והשאירה שוב את האור דלוק...) הייתי מסטולה מותר לי! ואז בבוקר בשעה חמש וחצי... עם ההשקמה, זה הזמן להוציא את הקטטר, ושמישהו יסביר לי מה זה הרוע הזה להוציא את הקטטר אבל להשאיר את העירוי? לא מצאתם דרך יותר טובה לשכנע אותנו לצאת מהמיטה לשירותים? אז אני הייתי הראשונה שקמה לשירותים, קראתי לאחות (אחרי נסיונות נואשים שבסוף הצליחו, לשים גרביים על הרגליים) ובגלל הגרביים הייתי במעין תנוחה לא מובנת (הרגליים היו כל כך כבדות) והיא הסתכלה עלי ושאלה איך הצלחתי להגיע לתנוחה המוזרה הזאת... טוב הלכתי לשירותים, והאחות "א' כל הכבוד את הראשונה שהלכה לשירותים היום בבוקר... באמת אף אחת עדיין לא קמה מהמיטה, עוד מעט תשמעי את כל הצלצולים של אלו שצריכות לשירותים..." לא הבנתי מה הביג דיל, עד הרגע שיצאתי משם וכל הגוף התחיל לרעוד, היא באה לאחוז בי ואמרתי לה שזה בסדר אין שוני בין הרעידות האלו לרעידות של המחזור שלי, מקסימום אני אפול... והגעתי למיטה לנוח קצת... גם בבית חולים ציבורי הן נכנסות איתכן לשירותים ולמקלחת? (זה קצת מציק הקטע הזה...) אה והדבר שיזכר לי הכי לטובה... האופטלגין הנוזלי...! זה הדבר הכי מגעיל שיש, ושהתחילו קצת כאבים ביקשתי משכך (למה שיכאב?) אז האחות שאלה מה אני רוצה אז אמתי את הכדור של הבוקר, היא נסתה לשכנע אותי על האופטלגין ואמרתי לה שאין מצב שהטעם שלו מזעזע!!! אחרי 2 דקות אני רואה אותה בחדר שלי עם מזרק מלא באופטלגין (לא להזרקה, למדידה) כוס מים וגביע גלידה
טוב אז זהו, כמו שאתן רואות אצלי הכל עבר בשלום, הניתוח היה בזמן והצליחו להציל הכל ושום דבר לא נפגע, הצוות הרפואי (של אסותא) היה מדהים! (וזה בלשון המעטה!) ד"ר סוריאנו הצליח להפיג את הפחדים לפני הניתוח (ואני מדברת פה על 15 דקות לפני) ולהוכיח לי שאם יש דם בטבור זה לא אומר שיש שם תפר (אם מישהו יראה לי איפה התפרים שם זה יהיה טוב... עדיין לא מצאתי) ובכלל היד הקלילה שלו שלא השאירה לא כאבים פנימיים ולא חיצוניים... מקווה שבפעמים הבאות שבנות יעברו את הניתוח גם הן יספרו שעברו חוויה טובה ולא טראומתית. ותודה ענקית לפורום שהכין אותי להכל! אחרי הניתוח אני יודעת ראשמית שאני חלק מהפורום, האנדומטריוזיס לא פסח עלי...
אחרי שבועות של לחץ וניסיון מחשבה על בריחה מהניתוח, עברתי אותו ביום שני. והניתוח עבר בהצלחה (כמו שהרופא אמר) ונעשה בזמן וטוב שלא חיכינו יותר. מה היה שם? דברים שלא שיערתי לעצמי שיכולים להיות לנו בגוף... הציסטה הראתה שבתוך חודש היא יכולה לגדול את מה שלקח לה שלושה חודשים לרדת פי 2! ומפה היו עוד הדבקויות ומוקדים... הרופא לא הסביר הרבה, אמר שהוא רוצה שאני אנוח כרגע ויקבע איתי פגישה להסבר כל הממצעים של הניתוח וגם יראה לי תמונות. אני רוצה להגיד תודה ענקית לפז ולזואילי שבתקופה שלפני הניתוח עודדו והסבירו הרבה במסרים. אני יודעת ששתיכן ידעתן כמה הייתי לחוצה לפני, לפני הניתוח וביום הניתוח לא לקחתי בכלל מרגיעים... לאחר הניתוח וגם כיום אין כאבים, לא כאלו שמפריעים... היה קצת בכתפיים (אבל ואו אתן לא יודעות כמה שזה כאב טוב, מזכיר את הימים של השרירים התפוסים אחרי אימון כדורעף טוב...) התפרים לא כאבו בכלל, רק בירידה הראשונה מהמיטה לי זה לא כל כך הפריע האחות אמרה שגם אם זה ממש קצת כואב שאני אקח משכך כי למה לסבול... אז לקחתי... בבית חולים היו מקסימים! בהתאוששות הבחור (זה אח?) שהיה שם אמר לי שהוא בחיים לא ראה מישהו שמתעורר עם חיוך על הפנים אחרי ניתוח, ואחרי ה- 20 דקות שם הוא אמר לי שעשיתי לו את המשמרת והעביר אותי למחלקה. האחיות במחלקה היו מדהימות! הניתוח שלי היה בשעות אחר הצהרים המוקדמות ככה שאחרי חצות כבר לא יכלתי יותר לישון והייתי ערה... בחמש וחצי שהאחות באה להעיר אותנו ושאל אותי איך ישנתי אמרתי לה שלא ממש ישנתי מ12 בלילה, והיא אמרה לי שהיא יודעת (אופס
