../images/Emo87.gif פרק 6- הימור גורלי../images/Emo45.gif
פרק 6: "סיכון מחושב": *** תקציר הפרק הקודם: דפנה תופסת את אריק עם רחל, חברתה הטובה ביותר; אסתר בתקווה להעיר את אפרים שולחת אותו הביתה; השכנים של מוחמד לטיפה ולילה מוצאים מכתב שבה נאמר שהם הולכים; רוני ומושיקו בבית הזונות, ורוני לא מרגיש בנוח שם; תומר עדיין בביה"ח. *** שיר הפתיחה: גם אם תהמר על חייך אל תהמר על שום דבר גורל הוא גורל תשנה אותו- אכלת אותה הגורל הוא חייך אל תגע בו כמו שבריר זכוכית חרוטה בליבך היא תהא עמך הסיכון והשקרים הימור הימור מה רע אתה מה מטורף אתה מה מרגש אתה הסיכון הוא סם ממכר אתה רע כמו הזמן שחולף ולא סולח הסיכון ממכר אותך כמו חבר רע הוא הגורל... *** החרטה יכולה לגרום להרבה דברים. תלוי את מי זה מעניין. תלוי את מי זה אמור לעניין. השאלה היא אם תיתן לחרטה הזו להיכנס ללבך ולגעת ללבך. הלב שחור רק בגלל שלא נכנסים אליו רגשות. הוא נשאר קשוח ומגונן לנוכח רגשות כמו "אהבה", "חמלה", "חרטה". כך ילמד אפרים פרידמן. השאלה- מתי? *** סצינה 1: בית אפרים ואסתר: אפרים התקלח. כל טיפת מים שרק זרמה על גופו גרמה לו לצריבה נוראית ואיומה. הוא הרגיש שכל רגע שעובר הוא מוסיף על חטאו והוא מתחיל להבין שאשתו רק אוהבת אותו אבל הוא השתנה מאוד. כמה מאוד? האם מאוחר מדי להשתנות? מה אשמתו שמושיקו אינו בנו? הוא חושש שאם ישאלו אותו אם הוא רוצה לתרום את לבו, הוא לא יוכל לענות בחיוב... למרות הכל, אפרים יודע שהוא לא יכול להסתיר את התועבה מבנו שאינו בנו. בכל זאת- הוא חייב למצוא פשרה. ומהר. *** סצינה 2: בית הזונות. "בוא נלך מפה..." ביקש רוני. שעתיים שהוא נמצא שם והוא חש פלישה לפרטיות הנשים על אף שידע שזהו התפקיד שלהן. מושיקו הסתכל על רוני. "מתי תלמד מה זה גבריות? מתי?" הוא שאל. בשקט. בזעם. בקור רוח. שאלתו חתכה את האוויר בסכין. "אני לא מאצ'ו כמוך שמוכרח בכל רגע לדחוף את האיבר שלך לאן שהוא לא אמור לדחוף." רוני אמר. "אז צא מפה. צא, תמצא טרמפ ותחזור הביתה. חלשלוש עלוב שכמוך." אמר. רוני חש שלבו נפצע זה הרגע. אחיו האהוב, המוערץ, מגרש אותו. לא צריך טובות. *** סצינה 3: ביתה של דפנה. "הוא בעלי, מאמי. בעלי." היא אמרה שוב. רחל הביטה על אריק. היא חיפשה אצלו הכחשה. הוא לא הכחיש. היא סטרה לו סטירה מצלצלת והתלבשה במהירות. "אין מה לטרוח. הזמנתי משטרה, אריק. אתה יכול להישאר כך או כך." היא אמרה לו בזמן שהוא התחיל להתלבש. "דפנה!!" הוא צעק. "את זאת שלא נטתנת לי לשכב איתך." הוא צעק. "אה. מעניין. זה סיבה טובה מספיק בשביל ללכת לאחרת? ועוד לחברה שלי? ועוד זאת שאני מזמינה אותה לאכול אצלי כל יום מבלי לדעת שהיא זאת ששוכבת עם בעלי?" שאלה אותו. רחל ניסתה להסתלק משם. "שלא תחשבי שאתן לך להתחמק מפה בשקט!" היא צעקה ותפסה בזנב הסוס של שערה של רחל. "תשלמי בכלא. בדיוק כמו אריק." היא אמרה. בבת אחת היא הצמידה את אריק ורחל אחד לשני, קשרה אותם בחבל, ואיימה עליהם באקדח. זו לא הייתה דפנה האמיתית. הדפנה שניצבה כעת מולם הייתה דפנה רדופת זעמים, כעס, ושנאה. הטינה מילאה אותה יותר מהכל. כל רצונה היה לירות בשניהם והעולם יהיה טוב יותר. *** סצינה 4: מועדון ריקודים. רעש. מאוד חזק. הדייג'יי ניר עומד מעל לעמדת התקליטנים ומתקלטן. ברקע נשמעים כל מיני בקשות כמו לשים את השיר האחרון של מדונה. הוא ראה ברחבת הריקודים מישהי. מישהי שנראית לו מאוד מוכרת. "לילה!!!" הוא צעק במיקרופון של התקליטן. לילה שמעה את זה והתקרבה לרחבת התקליטן. הוא פתח את דלת הכניסה לרחבת התקליטן והיא נכנסה אליו. "מה קורה, חמודה?" הוא שאל אותה. מאז ומתמיד הם היו חברים טובים. אם לא החברים הכי הכי. היא התיישבה על הספה והמתינה שהוא ימצא שיר ארוך של לפחות שבע דקות. הוא מצא ומיד שם. "יש לנו בדיוק שבע דקות, שש שניות והפסקה של שש דקות עד לשיר הבא". הוא אמר. היא חייכה. תמיד היה הפסקות מתי שהיא מגיעה. "אז מה קורה?" שאל אותה. היא הביטה בו. מבטה היה עצוב מאוד. "המנהל של בית הספר שלי אנס אותי ונגע בי. מצאו אותו מת אחרי כמה שעות ועכשיו אני פה. המשפחה שלי החליטה לברוח מרהט. עכשיו אני פה, בתל אביב. הם מרשים לי לצאת כי הם מכירים אותך." היא אמרה. "המממ... איך הייתה ההרגשה? מגעילה? מוזרה?" שאל. היא התחילה לפרט לו את כל מקרה האונס ובסיומה היא אמרה ש"רק רציתי לברוח משם, לא ידעתי מה עשיתי, לא יכולתי לעשות מאומה. הוא עלה עליי כמו חיה פראית ו... אתה יודע." היא הסמיקה. הוא לא אמר דבר. רק הביט בה במבט שמשמעותו רק דבר אחד. "היום את ישנה אצלי. סוף השיחה." הוא אמר והושיט את ידו לטלפון. "תודה ניר. הטלפון של אבי הוא...." היא מסרה לו את מס' הטלפון. הוריה של לילה אישרו לה להישאר אצל ניר. אין מאושרת יותר ממנה. *** סצינה 5: בית החולים. "מה זאת אומרת, הוא נעלם?!" הייתה גברת אסתר פרידמן ברגע של צעקה איומה. צעקת אם. צעקה של אם שכואב לה. "אתם בית חולים חסרי תועלת!!!" היא התחילה לקלל. רק אחרי זריקת אפידורל היא נרגעה. "גברתי, איננו מבינים אבל בנך כנראה הרג את אחות בית החולים." נאמר לה. היא לא הופתעה. כבר בעבר היו לבנה מקרים של רציחות שבהם הוא היה מעורב אבל לא היו הוכחות בעניין. "יש לה משפחה?" שאלה. הרופאים נידו ראשם לשלילה. "יותר טוב." היא אמרה. "בעלך בדרך." אמרו לה. "בעלי?" היא חייכה במרירות. "מזמן הוא לא בעלי." *** סצינה 7: בית החולים, אגף אחר. תומר טרטמן חבוש בפניו. הוא כבר לא יודע מה לעשות. השאלה היא האם הוא יעשה משהו. *** כל אחד מהדמויות שלנו נקלע לפרשת דרכים. בחיים יש הרבה החלטות קשות. הרבה מקומות שבה צריך לבחור בדרך חדשה. לפעמים דרך טובה ולפעמים דרך מועדת לפורענות. -דפנה צריכה להחליט מה לעשות עם בעלה. הדבר ההגיוני ביותר יהיה להתגרש מבעלה. אבל היא קשרה אותו ואת חברתה הטובה ביותר. מה היא תוכל לעשות? - תומר טרטמן חסר פנים. אם יהיה לו אפשרות, הוא יוכל לבחור בניתוח פלסטי כדי לטפל. אבל איזה מחיר צריך לשלם על זה? - מוחמד ולטיפה. גם להם יש דילמה. הם צריכים לבחור באיזה דרך ללכת. האם לאפשר לבת שלהם להשתחרר? האם הם בעצמם צריכים להשתחרר מכל החטאים? - אפרים צריך להחליט האם לקבל את בנו שלא בנו או להמשיך בגישה שהמשיך בה כרגיל. - אסתר צריכה להתמודד עם האפשרות שיתפסו את בנה. היא יודעת שזה יקרה יום אחד. - רוני- הוא צריך לבחור אם לנטוש את אחיו האהוב והנערץ או להישאר איתו ולחטוא באידיאולוגיה שלו. קח את הסיכון. הסיכון לא בא אלייך בהזמנה כמו משלוח פיצה בחינם. שום דבר בחיים לא מגיע בחינם בעטיפת מתנה. רק אם אתה תעיז- הם יבואו לצידך כמו מלווים. רק אל תיתן להרגשת הסיכון הממכרת למכר אותך. זה גרוע יותר מאלכוהול או סמים. זה סיכון שקשה לקחת. האם תיקח? ***