ימים לא קלים...........
עברתי שבועיים לא קלים בצבא, מתחיל להישבר לי כבר. אני מרגישה שאני נהנית, אני עושה משהו חשוב...אבל די. אני כבר לא מרגישה את ה"מעבר" הזה שצריך להרגיש. אני לא מרגישה שאני עושה משהו משמעותי באמת, אני לא מרגישה שאני באמת ובתמים משפיעה על ה-13 ילדות האלו שלי, שבאמת הולכות לזכור אותי כל השירות שלהן. כי מה לעשות, אני המפקדת הראשונה שהייתה להן אי פעם. וזה חרא, כי אין לי כבר כוח להשקיע ולתת מעצמי. באמת שזה ישמע מצחיק אבל אני עייפה...מהכול. ולעשות את אותו הקורס פעם 2 ברציפות כשכבר כל החברות משתחררות ברקע ובאמת שצריך לתת פוש אחרון כי יש כולה 4 חודשים אחרונים...זה נמאס. ואין איך לשנות את זה. אני באמת מרגישה שאני חיה מיום ליום ועושה את הדברים רק כדי לסמן V, ולא מתוך הרצון לעשייה. אני אפילו לא יודעת להצביע על מה הבעיה, אולי אני הדפוקה. וכאילו שזה לא מספיק, אז פיצק סגר. דווקא כשאני כ"כ צריכה אותו. אנחנו כבר 3 שבועות סוגרים הפוך אחד מהשנייה... ועכשיו הוא בבית לאיזה שעה כי אבא של חבר שלו עומד למות. ואני ממש לא הולכת לבוא לשם [בי"ח] רק כדי לראות את פיצ...יש גבול. הוא צריך להיות עם החבר. ופאק. הכל כזה עצוב. איזו תקופה מסריחה.