הכל איכסה.
אני מרגישה שאני טובעת כבר יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, כל כך הרבה דברים שאני חייבת להספיק, עבודות למיניהן, עניינים על הראש, ואני לא יכולה. אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט מכל הלחץ, ומוצאת תירוצים להעביר את הזמן מבלי לעשות כלום, או סתם בוהה באוויר. אני מרגישה לא במקום, חוסר-מנוחה כזה, באסה כללית. המצב בבית על הפנים, המצב עם חברות על הפנים (אח של אחת בבית חולים, אחת בכלל לא שומעים ממנה, אחרות סתם שקועות בעבודה ושאר דברים, כמו שאני אמורה להיות). אני לא מצליחה לישון, אין לי סבלנות לאף אחד ולשום דבר, אפילו מוזיקה אני לא מצליחה לשמוע. ונגמרו לי החיוכים, ולא מצחיק אותי כלום. והיומולדת מתקרב וזה עושה לי מה זה רע. לא מוכנה לסוף קיץ, לא מוכנה להתעורר מהחופש הקצר מדי הזה. והבית צפוף מדי. אמא לקחה חופש מהעבודה וזה..זה לא מסתדר, בלשון המעטה. אני לא יכולה לנשום כשהיא כאן, לא יכולה. אני צריכה את הבקרים שלי, את השקט, את הקפה והעיתון והשירים שאני אוהבת. אוף, נחנקתי.