קיטורים.
- פותח הנושא אפרשקסית
- פורסם בתאריך
אני כ"כ עייפית ועצובית היום../images/Emo10.gif
למרות שקמתי בזמן והתפללתי בזמן ועוד בתוך בית כנסת ואיזה כיף.. אחר כך התחלתי להיות עייפה כמו לוידעת מה.. עד הערב פיהקתי בלי הפסקה, נראה לי שהפה שלי היה פעור בפיהוק יותר זמן מאשר סגור.. הלכתי לעיר עם חברה שלי וקנינו לה נעלי ספורט, אני מחנכת אותה לחסוך ואני ממש מקווה שזה יצליח לי, כל כך כואב לי שאין לה הרבה כסף אבל היא לא יודעת איך לחסוך! מכירים את האנשים האלה שבשניה שיש להם קצת כסף הם מרגישים שהם צריכים להוציא אותו? כאילו, היא אומרת לעצמה "יש לי כרגע 20 שקל.. אז בואו נקנה אייס קפה, בלון הליום מתנה לחברה שלי, מחזיק מפתחות לפלאפון" וככה היא כאילו מוציאה את הכסף יפה, כי היא קונה בדיוק במחיר שיש לה? זה הורג אותי, אני לא יכולה לסבול שקונים דברים בלי שבאמת צריכים אותם..!! קניות עושים ככה: א. לא הולכים להסתובב בלי לדעת מה בדיוק אתה רוצה לקנות! ב. לא נכנסים לחנויות שאין בהן את מה שאני צריכה! אם אני צריכה חולצה אני לא אפזול אפילו אל חנות תיקים או נעליים! ג. לאאא קוניםםםם אוכלללל ד. לפני כל שקל שמוציאים מהארנק חושבים "האם זה משהו שאני באמת צריכה? האם שווה לי להוציא עכשיו את השבעה שקלים האלו על ארטיק טעים שייגמר בעוד כמה דקות או שעדיף לי לשמור את זה לשתי נסיעות באוטובוס?" הדברים האלו הם כל כך אינסטנקטיביים אצלי וזה כל כך עצוב לי שאצל אנשים אחרים לא..! ואולי היא מתנהגת ככה כי היא חברה של חברה ב', שהיא מלכת הבזבוז וסתם קונה כל מה שהיא רואה והולכת להסתובב במטרה לקלוט דברים יפים ולקנות אותם, למרות שיש לה מספיק, ואוקיי זאת זכותה, שתדבר כמה שהיא רוצה בפלאפון ותכתוב הודעה באורך שתי הודעות למרות שהיא יכולה לצמצם את זה להודעה אחת ותקנה תיק למרות שיש לה מיליון כאלו... אבל היא משפיעה על חברה א', ולהורים של חברה א' אין הרבה כסף, והיא בעצמה לא עובדת כי היא לא מבינה בכלל את ערך הכסף.. יוווו.. זה משגע אותי. בקיצור לימדתי אותה שבשניה שההורים מביאים לה כסף [לזכותם ייאמר שהם לא מביאים הרבה. לחובתם ייאמר שהם חייבים ללמד את הבת שלהם פשוט ל----א להוציא כסף. ולזכותם ייאמר שלצערי אני חושבת שהם בעצמם לא יודעים איך חוסכים]- שתשים איזה חצי בצד כל עוד היא לא חייבת את זה למשהו מסוים כמו נעלי ספורט. טוב, זה דווקא היה נחמד. קיצר צעדנו העירה וחזרה, כך שאי אפשר להגיד שלא זזתי היום. אחר כך הלכתי לעשות מעשה טוב נוסף, לא עקרוני. אה ולפני זה הייתי גם בהתנדבות שפשוט נקרתה בדרכי חח, נכנסתי לחדר כדי לשלוח מהמחשב הודעות מהאתר של אורנג' ונשארתי לענות לטלפונים ולארגן דברים
אכלתי היום הרבה, כך שאפילו אם הייתי בנאדם שרעב מזיז לו- לא היתה אמורה להיות לי בעיה מהכיוון הזה. התפללתי שלוש תפילות ואמרתי תהילים ולמדתי טיפה גמרא, והייתי בעוד שיעור וקידמתי קצת איזה משהו שצריך לארגן, כך שגם מהבחינה הזאת הייתי ממש בסדר. ובכל זאת אני פשוט עצובה! מי יודע למה ויכול לעזור לי? האם זה בגלל שאני רוצה כבר שכל הדברים שאני אחראית עליהם ייסגרו ויצאו לפועל? האם זה בגלל שחברות שלי טסות לפולין לשבוע שלם ואני אהיה פה, רחוקה מהן כל כך הרבה? האם זה בגלל שאני מתגעגעת לבחור שנמצא עכשיו בפולין? או לבחור שנמצא פה בארץ אבל מי יודע אם יש לו מקום בשבילי בלב? או בגלל שזה שמאוהב בי מוכיח יותר ויותר שהוא רציני בקשר לזה? ודיבר השבוע עם אקסית שלו שהיא במקרה אחת החברות הכי טובות שלי ולא יודעת שהוא אוהב אותי, והם סיכמו שהכל סגור ושאין להם שום מחוייבות אחד לשני? ואני דווקא זאת שגרמתי לזה שהם ידברו, וקיוויתי שהם יגידו שעדיין יש להם משהו אחד לשני ושהוא ייזכר שהוא אוהב אותה ולא אותי.... האם זה בגלל שלא עשיתי עדיין תיאוריה, ואם לא הייתי נכשלת בתיאוריה הראשונה, בחופש הגדול, היה לי עכשיו רישיון ביד? אבל בגלל שלא היה לי כוח לגשת לתיאוריה שניה ואין לי כוח ללמוד אפילו, אני תקועה בשיעור 18 והמורה שלי לא מסכים שנמשיך עד שאני אעשה? אולי בגלל שהאורנג' שלי דפוק דפוק והוא כבוי חצי מהזמן כי הוא כזה דפוק? למה אני עצובה?
למרות שקמתי בזמן והתפללתי בזמן ועוד בתוך בית כנסת ואיזה כיף.. אחר כך התחלתי להיות עייפה כמו לוידעת מה.. עד הערב פיהקתי בלי הפסקה, נראה לי שהפה שלי היה פעור בפיהוק יותר זמן מאשר סגור.. הלכתי לעיר עם חברה שלי וקנינו לה נעלי ספורט, אני מחנכת אותה לחסוך ואני ממש מקווה שזה יצליח לי, כל כך כואב לי שאין לה הרבה כסף אבל היא לא יודעת איך לחסוך! מכירים את האנשים האלה שבשניה שיש להם קצת כסף הם מרגישים שהם צריכים להוציא אותו? כאילו, היא אומרת לעצמה "יש לי כרגע 20 שקל.. אז בואו נקנה אייס קפה, בלון הליום מתנה לחברה שלי, מחזיק מפתחות לפלאפון" וככה היא כאילו מוציאה את הכסף יפה, כי היא קונה בדיוק במחיר שיש לה? זה הורג אותי, אני לא יכולה לסבול שקונים דברים בלי שבאמת צריכים אותם..!! קניות עושים ככה: א. לא הולכים להסתובב בלי לדעת מה בדיוק אתה רוצה לקנות! ב. לא נכנסים לחנויות שאין בהן את מה שאני צריכה! אם אני צריכה חולצה אני לא אפזול אפילו אל חנות תיקים או נעליים! ג. לאאא קוניםםםם אוכלללל ד. לפני כל שקל שמוציאים מהארנק חושבים "האם זה משהו שאני באמת צריכה? האם שווה לי להוציא עכשיו את השבעה שקלים האלו על ארטיק טעים שייגמר בעוד כמה דקות או שעדיף לי לשמור את זה לשתי נסיעות באוטובוס?" הדברים האלו הם כל כך אינסטנקטיביים אצלי וזה כל כך עצוב לי שאצל אנשים אחרים לא..! ואולי היא מתנהגת ככה כי היא חברה של חברה ב', שהיא מלכת הבזבוז וסתם קונה כל מה שהיא רואה והולכת להסתובב במטרה לקלוט דברים יפים ולקנות אותם, למרות שיש לה מספיק, ואוקיי זאת זכותה, שתדבר כמה שהיא רוצה בפלאפון ותכתוב הודעה באורך שתי הודעות למרות שהיא יכולה לצמצם את זה להודעה אחת ותקנה תיק למרות שיש לה מיליון כאלו... אבל היא משפיעה על חברה א', ולהורים של חברה א' אין הרבה כסף, והיא בעצמה לא עובדת כי היא לא מבינה בכלל את ערך הכסף.. יוווו.. זה משגע אותי. בקיצור לימדתי אותה שבשניה שההורים מביאים לה כסף [לזכותם ייאמר שהם לא מביאים הרבה. לחובתם ייאמר שהם חייבים ללמד את הבת שלהם פשוט ל----א להוציא כסף. ולזכותם ייאמר שלצערי אני חושבת שהם בעצמם לא יודעים איך חוסכים]- שתשים איזה חצי בצד כל עוד היא לא חייבת את זה למשהו מסוים כמו נעלי ספורט. טוב, זה דווקא היה נחמד. קיצר צעדנו העירה וחזרה, כך שאי אפשר להגיד שלא זזתי היום. אחר כך הלכתי לעשות מעשה טוב נוסף, לא עקרוני. אה ולפני זה הייתי גם בהתנדבות שפשוט נקרתה בדרכי חח, נכנסתי לחדר כדי לשלוח מהמחשב הודעות מהאתר של אורנג' ונשארתי לענות לטלפונים ולארגן דברים
איךךךךךךךךך אפשר להיות כזה איך
אני כל פעם נדהמת מחדש מהטמטום של כל אחד מהם ואיך אתה התרחקת פתאום ואיך אתה כל כך פתאום לא מבין ואיך אתה לא התקשרת גם שבוע אחרי, למרות שהפגישה הייתה מעולה, ולמרות שאני התקשרתי בשישי, ותרצת בחוסר ריכוז... לא מבינה את המעשים שלהם בא לי לדפוק את הראש בקיר מאז אותו היום משהו פשוט לא מסתדר לי, משהו כל כך מעיב עליי וכל אחד מוסיף עוד ועוד, ופתאום אני מגלה דברים חדשים ש... הלוואי והיה לי מחר חופש והייתי ישנה ובורחת מכל המחשבות האלה...
אני כל פעם נדהמת מחדש מהטמטום של כל אחד מהם ואיך אתה התרחקת פתאום ואיך אתה כל כך פתאום לא מבין ואיך אתה לא התקשרת גם שבוע אחרי, למרות שהפגישה הייתה מעולה, ולמרות שאני התקשרתי בשישי, ותרצת בחוסר ריכוז... לא מבינה את המעשים שלהם בא לי לדפוק את הראש בקיר מאז אותו היום משהו פשוט לא מסתדר לי, משהו כל כך מעיב עליי וכל אחד מוסיף עוד ועוד, ופתאום אני מגלה דברים חדשים ש... הלוואי והיה לי מחר חופש והייתי ישנה ובורחת מכל המחשבות האלה...
איזה תסכול אוף.
עצוב לי. מצב רוח כזה שנפל עליי בשבוע האחרון, פלוס כל מני עניינים קטנים עם זיו ואני שפוכה ועייפה ומרוחה כזאת, עושה דברים שעושים לי כל כך טוב ביומיום, באדישות כמעט מייאשת. ועכשיו רציתי לעבור על מה שלמדנו בשיעור הקודם של הקורסצילום ולתרגל קצת מה שצריך לתרגל, כי עוד כמה שעות יש מפגש צילום תל אביבי, ועם כל המרמור הכללי והבאסה, דווקא עכשיו המצלמה לא עובדת, תקלה טכנית שמחייבת להשאיר אותה כמה ימים בתיקון. כוסעמק איזה עצבים.
עצוב לי. מצב רוח כזה שנפל עליי בשבוע האחרון, פלוס כל מני עניינים קטנים עם זיו ואני שפוכה ועייפה ומרוחה כזאת, עושה דברים שעושים לי כל כך טוב ביומיום, באדישות כמעט מייאשת. ועכשיו רציתי לעבור על מה שלמדנו בשיעור הקודם של הקורסצילום ולתרגל קצת מה שצריך לתרגל, כי עוד כמה שעות יש מפגש צילום תל אביבי, ועם כל המרמור הכללי והבאסה, דווקא עכשיו המצלמה לא עובדת, תקלה טכנית שמחייבת להשאיר אותה כמה ימים בתיקון. כוסעמק איזה עצבים.
כרית סוריאליסטית
New member
הג'ינג'רמן
קראתי את הספר הזה לפני כמה ימים, של ג'.פ' דונליווי. מאוד מעניין הוא היה, באמת. בעיקר עורר בי רצון עז ובלתי מרוסן לדחוף את הראש עמוק באסלה ולהוריד על עצמי את המים. מין גילטי-פלז'ר כזה, אתן יודעות. ספר טיסה קליל ומשעשע שעושה לך חשק למות. הגיבור, אריסטוקרט אמריקאי צעיר שירד מנכסיו ומתגורר באירלנד עם אשתו ובתו התינוקת, מבלה את ימיו בנסיון לחנוק את שתיהן, בשיטוטים בין פאבים מעלות החמה וריקודים שיכורים ברחובות עם בקבוקי בירה שבורים, ובפיתוי נערות קולג' תמימות [כולל תיאורים גראפיים מפורטים של האקטים הסליזיים המתבצעים שם]. בקיצור, קלאסיקה של 1955 במיטבה. לא הייתי מייחסת לו חשיבות רבה, אלמלא גרם לי להזדהות עמוקה הן עם הגיבור השיכור-תמידית שמשניא עליו את כל מכריו, והן עם הבחורות הצעירות והפתיות שהוא מפתה, ונופלות בשבי שפתו הגבוהה והברבורים חסרי הפשר אך הוונאבי-אינטלקטואלים שהוא זורק לחלל האוויר. בקיצור, מתכון בדוק לדכאון. כבר הספקתי לקרוא מאז גם את "הסיפור המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד", שהוא מן הסתם ספר מוערך יותר ושנוי במחלוקת פחות, אבל דווקא הזבל המטריד הזה לא מניח לי.... אלוהים ישמור, אני מרגישה כה מטומטמת. באמת באמת שכן.
קראתי את הספר הזה לפני כמה ימים, של ג'.פ' דונליווי. מאוד מעניין הוא היה, באמת. בעיקר עורר בי רצון עז ובלתי מרוסן לדחוף את הראש עמוק באסלה ולהוריד על עצמי את המים. מין גילטי-פלז'ר כזה, אתן יודעות. ספר טיסה קליל ומשעשע שעושה לך חשק למות. הגיבור, אריסטוקרט אמריקאי צעיר שירד מנכסיו ומתגורר באירלנד עם אשתו ובתו התינוקת, מבלה את ימיו בנסיון לחנוק את שתיהן, בשיטוטים בין פאבים מעלות החמה וריקודים שיכורים ברחובות עם בקבוקי בירה שבורים, ובפיתוי נערות קולג' תמימות [כולל תיאורים גראפיים מפורטים של האקטים הסליזיים המתבצעים שם]. בקיצור, קלאסיקה של 1955 במיטבה. לא הייתי מייחסת לו חשיבות רבה, אלמלא גרם לי להזדהות עמוקה הן עם הגיבור השיכור-תמידית שמשניא עליו את כל מכריו, והן עם הבחורות הצעירות והפתיות שהוא מפתה, ונופלות בשבי שפתו הגבוהה והברבורים חסרי הפשר אך הוונאבי-אינטלקטואלים שהוא זורק לחלל האוויר. בקיצור, מתכון בדוק לדכאון. כבר הספקתי לקרוא מאז גם את "הסיפור המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד", שהוא מן הסתם ספר מוערך יותר ושנוי במחלוקת פחות, אבל דווקא הזבל המטריד הזה לא מניח לי.... אלוהים ישמור, אני מרגישה כה מטומטמת. באמת באמת שכן.
להצמד למעלה
"נמאס לי כבר מדיאלוגים עם שלוש נקודות ומחוסר היכולת שלי להשלים עם העובדות הסרט נע והפסקול תקוע וכבר שבוע לא מצאתי זמן להיות איתך רגוע וזה ידוע שגם על זה נצחק בדיעבד כאילו, איך עוד לא ידענו אז וכנראה היינו צריכים את המחנק כדי לנוע מעלה למצוא אוויר נקי חלל חדש ומנותק אתה צריך להצמד למעלה זו אשליה ששם אפשר לנשום..."
"נמאס לי כבר מדיאלוגים עם שלוש נקודות ומחוסר היכולת שלי להשלים עם העובדות הסרט נע והפסקול תקוע וכבר שבוע לא מצאתי זמן להיות איתך רגוע וזה ידוע שגם על זה נצחק בדיעבד כאילו, איך עוד לא ידענו אז וכנראה היינו צריכים את המחנק כדי לנוע מעלה למצוא אוויר נקי חלל חדש ומנותק אתה צריך להצמד למעלה זו אשליה ששם אפשר לנשום..."
:[ |אניגוזל|
אני ילד עצוב, עייף ובודד שהיום ניסה להטביע את יגונו באוכל אחרי שלא עשה זאת הרבה זמן. ואפילו זה לא עבד. אוף.:[[[ אני ילד שמנסה לאכול, לקום בבוקר, לישון בלילה ולנהל חיים נורמליים במטרה לשמוח קצת וזה לא עובד לו. אני ילד שמחכה כבר שכל הבנים יחזרו מפולין [אוו.. ואולי אני אפילו אקבל צומי השבת כי כל הבנות בפולין חוץ ממני חח..] אני ילד עייף, בודד ועצוב
אני חושבת לגשת מחר בבוקר לתיאוריה. זה אומר לקום מהזהמוקדם........ אני לא יודעת אם ללכת לישון או לא.. מה כדאי? [אני צריכה להיות במשרד הרישוי ב5 וחצי אם אני רוצה להכנס מתישהו. פתח תקווה, שואה. לא פלא שיש פה ניאו-נאצים הא....]
אני ילד עצוב, עייף ובודד שהיום ניסה להטביע את יגונו באוכל אחרי שלא עשה זאת הרבה זמן. ואפילו זה לא עבד. אוף.:[[[ אני ילד שמנסה לאכול, לקום בבוקר, לישון בלילה ולנהל חיים נורמליים במטרה לשמוח קצת וזה לא עובד לו. אני ילד שמחכה כבר שכל הבנים יחזרו מפולין [אוו.. ואולי אני אפילו אקבל צומי השבת כי כל הבנות בפולין חוץ ממני חח..] אני ילד עייף, בודד ועצוב
Dystopian fiction
New member
הו, לא, טריגר. ;;
שמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנה הההההה הההה הה ה והטירוף שלך מגוחך ומעורר רחמים, את כולך, מעוררת רחמים. ותו לא.
שמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנהשמנה הההההה הההה הה ה והטירוף שלך מגוחך ומעורר רחמים, את כולך, מעוררת רחמים. ותו לא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.