את רוב שרציתי לומר כבר אמרתי...
ובכל זאת, אם הנושא עלה כאן, בפורום, ולא במסרים, אז אומר לך גם כאן: נורא רציתי לפגוש אותך. והגעתי עמוסת ציפיות מהמפגש. ידעתי שזה בעצם כבר מעין מפגש אמהות, ושכולן מכירות אחת את השניה, ובמחשבה אחורה, אני מצטערת שלא התרעתי. קיוויתי שיהיה לנו זמן לדבר, ויוגב שבד"כ עצמאי בשטח, יהנה בחברת עוללי הפורום. התוכנית קצת השתבשה לי, והרגשתי עצובה, כי ראיתי שאת לא מרגישה בעניינים, ושקל יותר לכל אחת לשקוע בהתנהלות של דאגה לקטנים, ושאחרי "היי, אני X מי את?" השיחה לא ממשיכה. ובאמת מאוד קשה לנהל שיחות עומק בפורום כזה. אולי בגלל זה גם אנחנו, שעברנו יחד את המסלול מהאובדן עד לכאן, כבר כמעט לא מדברות על זה במפגשים, למרות שכאן בפורום הנושאים האלו בהחלט עולים. כל אחת עוד מרגישה את הכאב, אבל נוח יותר להוציא אותו כשהילד ישן, בצד, בשקט, ולא כשאני אמורה לחייך לצידו ולגרום לו להרגיש הכי מאושר בעולם. אז מהצד - מפגש כזה נראה כמו מפגש של פורום הבורדרים (הריון ולידה) ובכלל אין לדעת מה מתרחש מאחוריו. רק ההיכרות העמוקה מגלה כמה המסכה הזו דקה, וכמה מאחורי כל אמא מאושרת שעוסקת עכשיו ב"מאיפה קנית את הגרביים האלה? בפוקס קידס?" יש נשמה מיוסרת שעברה דרך ארוכה. ואני נורא שמחה לקרוא, שאלו שהצטרפו במהלך הדרך, חוו את חווית הפגישה הראשונה הקשה, אבל מדווחות שהשנייה כבר טובה יותר - ואח"כ בכלל מרגישים בעניינים. יש כאן קבוצה סגורה, שמוכנה בהחלט להיפתח ולקבל בנות נוספות, זה רק לוקח קצת זמן. אבל ההשקעה שווה, כי יש כאן נשים שלא מוצאים במקומות אחרים. אז אני מקווה שלא תתייאשי מאיתנו, שתשמחי להשתתף, במינון שירגיש לך הכי נכון, ושתוך מפגש אחד או שניים - כבר הכל יהיה מאחורינו. אני חייבת מפגש לתיקון, נכון? אז יש הצעות למתי? המיקום - בדירה אם אחה"צ ובדשא למטה אם בוקר שישי או שבת (אבל אז שחר ונוריה לא יבואו...).
ובכל זאת, אם הנושא עלה כאן, בפורום, ולא במסרים, אז אומר לך גם כאן: נורא רציתי לפגוש אותך. והגעתי עמוסת ציפיות מהמפגש. ידעתי שזה בעצם כבר מעין מפגש אמהות, ושכולן מכירות אחת את השניה, ובמחשבה אחורה, אני מצטערת שלא התרעתי. קיוויתי שיהיה לנו זמן לדבר, ויוגב שבד"כ עצמאי בשטח, יהנה בחברת עוללי הפורום. התוכנית קצת השתבשה לי, והרגשתי עצובה, כי ראיתי שאת לא מרגישה בעניינים, ושקל יותר לכל אחת לשקוע בהתנהלות של דאגה לקטנים, ושאחרי "היי, אני X מי את?" השיחה לא ממשיכה. ובאמת מאוד קשה לנהל שיחות עומק בפורום כזה. אולי בגלל זה גם אנחנו, שעברנו יחד את המסלול מהאובדן עד לכאן, כבר כמעט לא מדברות על זה במפגשים, למרות שכאן בפורום הנושאים האלו בהחלט עולים. כל אחת עוד מרגישה את הכאב, אבל נוח יותר להוציא אותו כשהילד ישן, בצד, בשקט, ולא כשאני אמורה לחייך לצידו ולגרום לו להרגיש הכי מאושר בעולם. אז מהצד - מפגש כזה נראה כמו מפגש של פורום הבורדרים (הריון ולידה) ובכלל אין לדעת מה מתרחש מאחוריו. רק ההיכרות העמוקה מגלה כמה המסכה הזו דקה, וכמה מאחורי כל אמא מאושרת שעוסקת עכשיו ב"מאיפה קנית את הגרביים האלה? בפוקס קידס?" יש נשמה מיוסרת שעברה דרך ארוכה. ואני נורא שמחה לקרוא, שאלו שהצטרפו במהלך הדרך, חוו את חווית הפגישה הראשונה הקשה, אבל מדווחות שהשנייה כבר טובה יותר - ואח"כ בכלל מרגישים בעניינים. יש כאן קבוצה סגורה, שמוכנה בהחלט להיפתח ולקבל בנות נוספות, זה רק לוקח קצת זמן. אבל ההשקעה שווה, כי יש כאן נשים שלא מוצאים במקומות אחרים. אז אני מקווה שלא תתייאשי מאיתנו, שתשמחי להשתתף, במינון שירגיש לך הכי נכון, ושתוך מפגש אחד או שניים - כבר הכל יהיה מאחורינו. אני חייבת מפגש לתיקון, נכון? אז יש הצעות למתי? המיקום - בדירה אם אחה"צ ובדשא למטה אם בוקר שישי או שבת (אבל אז שחר ונוריה לא יבואו...).
