לMIF2004
תודה על המחמאות.אני מאוד רוצה לטייל באירלנד,מקווה שאגשים את החלום הזה,יצא לך להיות שם?לגבי השאלות.מעניין שקשה לי לזכור בדיוק מתי סיפרתי לילדים את האמת,כאילו שהם גדלו לתוך זה,כל אחד מהם פשוט חש,שמע דברים בבית ושאל בדרכו ולא הסתרתי כלום.זה די הטריד אותם לשמוע שסבתא שלהם מתה צעירה,אני חושבת שזה מערער איזה בטחון בסיסי בחוקיות החיים שיש לילד.הילדה כבר קיבלה את זה והילד עדיין שואל הרבה.בני עכשיו שואל שאלות על המוות ומודאג מהעובדה שלא נהיה איתו לנצח.אני מסבירה לו את אמונתי שהמוות אינו סוף פסוק ואני יודעת שיש דברים שהם מעבר להשגתינו וזה דוקא מרגיע ומנחם אותי.הוא די מתווכח.אין אצלינו אזכרות,אבי מעולם לא יחס לכך חשיבות.עברתי אמנם תהליך לא קל,ועדיין כל משבר מחזיר אותי לאחור,אבל אני יותר שלמה ויותר מאמינה בעצמי וגם הבנתי שאם שרדתי את מה שעברתי וגדלתי להיות רגישה ובעלת יכולת לתת ולאהוב אז עלי להיות גאה בעצמי.לילה טוב לך וחלומות מתוקים.