טריויה

[סאקרה]

משהו על מנחם מרכוס.

הארץ. ושווה לקרוא את ספור החיפושים אחרי ניב כורך בבוהטן.

 

[NetaSher]

51 זה מרשים ביותר!

כולם היו בטיולים או גם נסיעות עסקים נכללות? בא לך לפרט במקרה באילו ארצות היית? (אני יודעת שזה ארוך...)

 

[sela v]

אני כמעט בטוח שרשמתי

את זה כבר בפורום, אחרת זה לא היה בחידון הטריוייה. אם ממש תתעקשי אעשה את המאמץ וארשום את כל הרשימה.

 

[סאקרה]

סליחה,למה זה חשוב?

אדם יכול לעבור במסגרות שונות את כל הגלובוס,ולא לראות כלום חוץ משדות תעופה או בתי מלון בככר המרכזית. וגם כמי שמטייל-אתה מנסה להכנס לגינס? מה משנה מספר הארצות שהיית בהן? לדעתי הרבה יותר מעניין לציין מקומות נדירים,שלא כל אחד מגיע אליהם, לנסות להסביר איך להגיע ובעיקר מה יש שם. (לדוגמה: מוסטאנג בנפל,בהוטן,חציית הסהרה ממרוקו למאלי ועוד.)

 

[sela v]

להגנס לגינס יהיה קצת קשה

הייתי בכל מיני מקומות, חלקם מקומות שלא הרבה היו בהם, בחלק מהמקומות רק עברתי, אז?

 

[סאקרה]

לקחתי לי את הפילים מהמה...

..."אז?".. המיספור בעצם אינו אומר דבר. הכי חשוב שתמשיך לטייל,לראות,לחוות ולנהל את הפורום בצורה מקצועית. אני לא מבקרת פה הרבה,אבל נהנית מכל ביקור.

 

[sela v]

../images/Emo51.gif

אפילו שהמספרים לא אומרים הרבה. עדיין אנו סופרים דברים בחיים, לפחות חלקנו, ואני די נהנה מלספור את מספר המדינות שהייתי בהן. דרך אגב לגבי חציית הסהרה, זה משהו שאני כבר חושב עליו הרבה זמן, אחרי הטיול שלי במזרח ודרום אפריקה. האם את מכירה ישראלים שעשו את זה?

 

[NetaSher]

תגובה ושאלה על מוסטאנג

אני חושבת שב-51 ארצות, חייבים להיות מקומות מיוחדים, משום כך שאלתי. אני לא מטיילי שדות התעופה, אך אני בטוחה שגם מזה ניתן ללמוד הרבה על תרבויות ואנשים שונים (קחי לדוגמא את צ'אנגי בסינגפור) כל עוד טורחים לצאת מסביבתנו הטבעית ומגלים דברים חדשים - אני רואה זאת כמבורך, משום כך התפעלתי מכמות המקומות שהוא ביקר בהם. ספיקינג אוף מוסטאנג, בטרק שלי בנפאל עברתי ליד שלט שטען שזוהי הנקודה הקרובה ביותר למוסטאנג, ואורך המסע כעשרה ימי הליכה. האם היית או מישהו היה ויכול לספר לי *איך* הוא הגיע?

 

[סאקרה]

הייתי גם וגם ..

לגבי מוסטאנג-ממש קשה לקבל פרמיט. צריך להפעיל המון קשרים. יש חברה שמתיימרת להוציא לשם טיולים (במחיר אסטרונומי) אבל בעצם לא מכניסה אותך פנימה. כי גם להם אין אישור. יש לי יתרון מקצועי מסויים שמאפשר לי לקבל יחס מיוחד. לפעמים זה עוזר. המקום עצמו מרשים מאוד. הכי חשוב בשבילי היתה הבתוליות של האנשים בכל הנוגע לתיירות. הייתה סקרנות הדדית אמיתית ולא "עסקים". לגבי חציית הסהרה: עשינו את זה לפני כ9 שנים,ישראלית מוכרת שחיה באפריקה סייעה לנו בעניין תעודות המעבר. הלוגיסטיקה היתה מטורפת,המדריכים המרוקאים שקרנים ותועי דרך,מזל שהיה GPS שחילץ את כולנו (כולל אותם). שבטים מדבריים כמו הטוארג כבר פגשו את "האדם הלבן וכספו הרב" והכנסת האורחים שלהם עיסקית. עדיין הם מהממים ביופיים והתרבות החומרית שלהם מרתקת. הצטרפנו בחלק מהדרך לשיירת מלח,אבל עד היום לא החלטתי אם הם היו חלק מ"תאטרון התיירות" המטורף של מרוקו,או באמת משהו אותנטי. מערב אפריקה הכתה את חושינו בצבעוניות,בטיקסי הוודו ובבפסיפס התרבותי. זו בהחלט לא חוויה קלה,היו כמה קטעים מסוכנים מאוד. מי שרוצה רק להנות ממערב אפריקה והמדבר פחות מושך אותו-שיגיע ישר.

 

[sela v]

אני ממצדדי הטיול לבד

ככה גם אם רק עוברים בשדה התעופה אפשר גם לחוות משהו. ברגע שאתה בטיול מאורגן במיוחד שהמדריך דובר עברית, מאבדים מהנסיון ליצור קשר עם אחרים, וכל החוויה היא בלהחליף חוויות עם שאר חברי הקבוצה. נשמע ממש מעניין הטיול של חציית הסהרה, סיימתי לא מזמן לקרא ספר של מייקל פלין שעשה טיול דומה, רק שבמאלי הוא חתך צפונה וחזר למרוקו דרך אלגי'ר ולוב, שזה בטח לא מומלץ לישראלים. הנקודות המיוחדות שלי הן באפריקה. מאד אהבתי את אוגנדה ואף חזרתי אליה בשנית. יש בה תיירים, אבל לא במספרים עצומים, ולמשל שטיילתי בשמורת הרוונזורי, הייתי היחיד חוץ מהפורטר והמדריך שהיו על ההר באותו שבוע. מאד אהבתי את הנסיעות בדרכים של אפריקה את האנשים באוטובוס בזימבבווה או במלאוי שמתיישבים לידך באוטובוס ומתחילים בשיחה. אני אישית אוהב בנסיעות להביט החוצה, ולא להפסיד פרטים, וכמו שאמרתי כבר גם מנסה לעשות מהדרך מהעבודה הבייתה טיול, ומנסה לגוון בדרכים, למרות שקצת קשה בסופו של דבר למצא דרכים חדשות, אבל עדיין מזה שאני רוכב והולך בלונדון עדיין מוצאים פתאום סמטה חדשה או מקום שעוד לא ראיתי, וכמו שמאמא עוף אומרת לא חייבים רק לראות אנשים מיוסרים בטיולים. טיול בכל מקום הוא חוויה לפי דעתי, כל עוד רוצים לטייל.