אצלי זה קצת אחרת... ../images/Emo9.gif
בעיקרון, אני בחורה שגדלה במשפחה גדולה, ומאוד אוהבת אנשים סביבי. כמובן, קצת בודד בסן דייגו, מה גם שכולם גרים איפשהו בחוף המזרחי (או בישראל, או ברוסיה), ותמיד הזמנו אנשים לבוא אלינו לביקור. תמיד אמרנו להם, הנה, יש לנו חדר שינה נוסף, אתם יכולים להתארח. אף אחד לא בא, חוץ מאימא של בעלי ואבא שלו. (הם גרושים). אבא שלו אף פעם לא רצה להישאר איתנו, הוא תמיד מעדיף מלון, אבל כשאימא שלו באה, זה היה פשוט סיוט! זו הייתה פעם ראשונה שהיא התארחה אצלנו (עד אז אנחנו היינו מתארחים אצלה), ולפני הביקור שלה, ככה לתומי חשבתי שאני אסתדר, שזה סך הכל, הבית שלי, ואני קובעת חוקים פה. YEAH, RIGHT. כמו דיקטטורית עם מנוע בתחת (סליחה, אבל היא יותר מדי אנרגטית) היא הגיע לפה, השליטה פה את ה"סדר" שלה תוך 3 דקות, ואנחנו עשינו כל מה שהיא אמרה לנו. זה הגיע אפילו עד כדי כך שהיא אמרה: עכשיו אני הולכת לראות טקס האוסקר, ולבשל לכם ארוחת צהריים. כדי שלא תפריעו לי, אתם הולכים ללכת לסרט. הסרט הוא זה וזה והוא מתחיל בשעה זאות וזאת, אז קדימה! לא אמרנו מילה והלכנו לראות את הסרט שהיא אמרה לנו בשעה שהיא אמרה לנו...
וזה לא רק אני, זה גם בעלי, שהוא הבן שלה!!! בקיצור, כשיהיה תינוק, אני לא יודעת איך אסתדר. כנראה שאבלה את השבועיים האלה אצל פיצי פיצי (בחורה מהפורום למי שלא יודע)...