נו טוב...
שש בבוקר... הציפורים עדיין לא התעוררו.. אבל מסתבר שאצלנו בחגים יש כיתת כוננות שהחוקי שלי מארגן ומאמן אותה. במשך השנים הסתבר לי שאני חלק מהכיתה הזאת, או יותר נכון שפן הניסויים. מה לא עושים כדי להוכיח לו שיש לו אישה עם כושר קרבי (עלק), ורוח ספונטנית? אז ארזנו את עצמנו, שני אוהלים ( לו ולי, אם כבר אז כבר סקס בטבע), אוהל לדרדסים ( מה ´כפת לי שיתחרעו על האוהל?) משקפי שמש, משקפי צלילה, בגדי ים (את שלי בכאילו לא מצאתי, פאדיחה).. העמסנו מכל הבא ליד, ויצאנו צפונה... כרגיל איך שאני מניעה, אווו שכחתי לספר לכם, מי הנהגת בבית? כמובן....אני !! כל הג´מעה נרדמה....רק אני והדיסקים שלי נשארנו ערים. נפגשנו עם חברים, ונסענו לרמת הגולן ( עלק טיול ג´יפים).. חשבתי טיול טיול...יעני כמו תיירת, יושבת במזגן וצופה על הנוף. פחחחח...."יאללהה הגענו לרדת כולם". "בובה קחי מים, כובעים לילדים, מתחילים במסלול". "הלו, אמרת טיול ג´יפים...סיננתי כמעט בוכה", "נו בחיי....כולה 10-15 ק"מ...קטן עלייך..." מתבוננת בעיניהן הכמעט בוכיות של חברותיי, הבנו שאין מנוס, חייבים להתחיל לצעוד. אחרי 5 ק"מ...ניסיתי להתסיס את הילדים שקשה לנו, נאדה...אלה חשבו שהם בסיור מודרך בלונה פארק. "קוקי כמה מטרים נשארו לנו ?" שאלתי כמעט בעילפון טוטאלי... "משו כמו 10 ק"מ" אמר מפקד הפלוגה ( החוקי שלי שיחיה).. "לא קשה לך נכון?" "מפיתום קשה, קלי קלות, תראה כמו אילה אני בשטח"..בא לי לבכות. אל תשאלו על הדרך חזרה.... אני חושבת שעשיתי אותה בעיניים עצומות כמו נרקומנית עם סמי הזייה. "אני גאה בך" אמר המפקד, ידעתי שאת בכושר... אבל הפאנץ´ ליין היה, אחרי שאזרתי כוחות מחודשים מסע חתירה מטורף בקאייקים בירדן, הראתי ל"קוקי" שלי מי ה"גבר" כאן... (שכח מי היתה אלופת הארץ בשייט מפרשיות.) חזרנו הביתה מרוצים, מאושרים, מסריחים מכל הג´יפה... עד עכשיו אני מכבסת ותולה את השאריות של החג. חק שמייח מישמיש סגן מפקד פלוגה ג´