לא "קשה" לטפל בכלבים, אבל צריך
להתכונן מראש ולהבין שזה כן כרוך בפשרות, בויתורים, שהוצאות כספיות ובשינויים באורח החיים. הרבה אנשים חושבים שלגדל כלב זה בסך הכל להוציא אותו לטיול 3 פעמים ביום ובזה סיימנו. אבל כלב זה כמו ילד, יצור חיי שצריך הרבה תשומת לב, הרבה טיפול, הוא יכול לחלות, צריך ללמד אותו להתנהג, ולא תמיד הוא עושה מה שמצפים ממנו ויכול לגרום לנזק שלא בכוונה, כמו ילד קטן שמפיל בטעות צלחת על הרצפה או מקשקש על הקיר. הכלב תלוי בבעליו לכל דבר, לאוכל ושתיה, למשחקים ותשומת לב, לטיולים לשם פעילות גופנית, לביקורים אצל הוטרינר כדי למנוע מחלות ולטפל בבעיות. הוא תלוי בנו והוא זקוק לנו ולכן לפני שלוקחים כלב צריך לחשוב טוב טוב האם התנאים מתאימים לגדל כלב, כי זה יצור חי, אי אפשר לקחת אותו ולמסור אותו אחרי חודש בגלל שגילינו שאמא כועסת כשהוא עושה צרכים על השטיח. לפעמים הבעיה היא לא הילדים שמוכנים ולוקחים אחריות, אלא ההורים שלא מוכנים לפשרות מסויימות. אם אמא לא מוכנה לסבול שערות בבית, אין טעם לקחת כלב. גם הגזעים עם הכי מעט נשירה בכל זאת משירים פרווה. כמו שהורים מוכנים להוציא כסף וזמן כדי לטפל בבעיות שנוצרות בגידול הילדים ,כך זה עם כלבים. אם הכלב מתגלה כתוקפן למשל, צריך להיות מוכנים לקחת אותו למאלף כדי לפתור את הבעיה. אז יש לנו הוצאות: מזון, חיסונים, תכשירים נגד פרעושים וקרציות, מאלף, צעצועים ועוד אביזרים נלווים למינהם (רצועה, קולר וכו'), פנסיון כשנוסעים לחופשה יש פשרות: הבית לא יהיה נקי כמו קודם, יתכן והכלב יעשה נזקים בהתחלה ואולי גם בהמשך, נביחות ויללות. יש אחריות: טיולים גם כשיורד גשם ועייפים, פתרון כשכל המשפחה לא בבית, ביקורים סדירים אצל הוטרינר וכו' וכו'. כל בני הבית צריכים להיות מודעים לכך ורק אז להחליט האם לוקחים כלב.