אין ספק שהשליחות של שבעת
האסטרונאוטים הללו הסתיימה באסון, אבל זו טעות לדעתי להשתמש בו כדי להצדיק את הגישה הריאקציונרית שאת מציגה. כמעט כל קידמה שהשיגה האנושות לוותה כנראה בקורבנות כלשהם. אם הגישה הרווחת במהלך ההיסטוריה הייתה כמו זו שאת מציגה- שמכיוון שהשאיפה לקידמה מצריכה קורבנות מן הראוי לוותר עליה- לא היית מכירה היום הרבה מאוד דברים שנראים לך כנראה בסיסיים, אבל הם לא היו פה מאז ומתמיד. גם בנסיונות הטיס הראשונים היו סיכונים- אם כך צריך היה לוותר על המצאת המטוס? כנ"ל לגביי האונייה בימים שזו הומצאה. אם החשש מפני הסיכונים היה משבית את יצר הסקרנות של האדם, הוא גם היה ממשיך לחיות בחלקת האדמה הקטנה שלו ובצורת חיים פרימיטיבית למדיי מבלי לדעת שיש עוד עולם שלם סביבו.. מסעות לגילויי יבשות לא היו מתקיימים, נדידות של אוכלוסיות בחיפוש אחר מקומות מחיה טובים יותר, פיתוח סוגים מתקדמים של צורות התישבות וכו' וכו'.. ועצם הגישה הזו (שפירושה חניקה של יצר הסקרנות וכושר ההמצאה) היה משפיע גם על גילויים והמצאות שאינם כרוכים אולי בסיכונים. כך שכמה שהקורבן נראה אולי גדול מדיי, זו טעות לדעתי להיסחף לאמירות כמו אלו שהיצגת מבלי לחשוב על ההשלכות שלהן. ולגביי השאלה שלך "אבל מה כל כך חשוב שם בחלל, ששווה את חייהם של שבעת אנשי הצוות?" - גם את קולומבוס שאלו מה כלכך חשוב שם בים הגדול או מה לעזאזל הוא מקווה למצוא אי-שם באופקים הרחוקים. הם לא ידעו שהתגליות שלו ישנו את פני האנושות. זה הטבע של מחקרים של עולמות לא ידועים- אי אפשר לדעת מראש מה יהיו התוצאות שלהם. לכן לא הייתי מקלה ראש בחשיבות של המחקרים האלה שמי יודע לאן יוכלו להוביל. ומעבר לכך יש את היתרונות המעשיים והידועים של המחקרים שנעשו בחללית הזו, אם בתחום האקלים ואם בתחום הצבאי. ודבר אחרון- הרעיון הזה, של מציאת קסם בדברים שסביבנו במקום לרצות לדעת מה הם ואיך הם נוצרו, אולי נשמע ברגע הראשון קסום ורומנטי, כמו שתיארת את הצפייה בכוכבים, אבל הרצון הזה להתפעל מהקסם של דברים במקום לעמוד על טיבם האמיתי חונק את יצר הסקרנות והורס כל שאיפה לקידמה. "הסקרנות הבלתי נשלטת" היא לא דבר רע. גם הקידמה לא.
