../images/Emo62.gif האמת נחשפת../images/Emo124.gif
הזוכות המאושרות הן תולו וHAPPY אכן, אחד הוא שקר, אם כי, כמו שציינה סינטה, מעורב באמת. אכן, הייתי במקהלה של אפי נצר (ואפילו הופעו 6 שניות בטלויזיה בכתבה שסיקרה את פסטיבל שירי העמים), אבל סולנית לא הייתי, הייתי צעירה מידי ואחר כך עברנו דירה (ואחר כך השתנה לי הקול
) אז איך ולמה 2 ו- 3 הם אמת
בקורס קצינות פיקדתי על מסע (זו אחת המטלות קורס). לקחתי פניה לא נכונה באיזה יער ומיד שמתי לב, אבל לא רציתי שהמפקדת והצוערות האחרות יבחינו בכך. המשכתי עוד 30 מטר, עצרתי ליד העץ הייחודי הראשון שראיתי והסברתי
שסרנו מעט מן הדרך במיוחד על מנת לראות את העץ הזה וסיפרתי את האגדה עליו. זה עבד כל כך טוב, שבסוף קיבלתי בונוס לציון המטלה על הרחבת הדעת של הצוערות
מספר שלוש בהחלט נכון. בזמן שביתת הסטודנטים ראיינו אותו (אפילו די ביסודיות) בצידה של הפגנה זועמת מאוד ש"נשלפתי" ממנה לצורך הראיון. בעצמי לא ראיתי את הראיון עד היום, אבל קבלתי תגובות נלהבות מסטודנטים (אגב, זוהרה, זה שלא נעצרנו יחד נובע כנראה רק מכך שלמדנו באוניברסיטאות שונות). למעשה, ההופעה היותר יסודית וטובה שלי בטלויזיה הייתה בתוכנית "שמיניות באויר" עם דליק ווליניץ, כשהייתי בת 16. ברדיו דיברתי עם אברי גלעד וקובי מידן לאחר ששלחתי להם פקס נושכני על התנהלות צה"ל בכל הנוגע לשחרור של החצי ממילואים בזמן שמירת ההריון שלי. זה היה בזמן הדיון הציבורי על המוטיבציה של המילואימניקים לשרת. העוול שעשו לנו אז היה כה צורב (סיפור ארוך, אספר פעם) שגלעד את מידן נזעקו לראיין אותי. זה עבד. ב עיתון (המקומי...) הופיעה כתבה גדולה על החצי ועלי בזכות הסיפור המרגש של העלמו של כלבינו למשך חודשיים והעובדה שהצלחנו לאתר אותו בזכות מכתב סוחט דמעות שכתבתי למקומון. המכתב פורסם וכתם שב אלינו וזו הייתה סיבה לכתבה ארוכה (במיוחד לאור העובדה שהמכתב פורסם בערכיה מזעזעת שבוע קודם במקומום המתחרה של בירת הנגב ומשם לא הגיע מזור. המקומון שדרכו מצאנו את כתם קפץ על העובדה הזו כמוצא שלל רב). לפעמים, המציאות עולה על כל דמיון. הפרס לזוכות: קופון לשמונה שעות שינה בלילה
פרס ניחומים לטועות: פגישה מרגשת עם אושיית תקשורת (אני כמובן...) במפגש הקרוב. ומה האמת שלכם (או בילים אחרות: איפה טעיתי?)