../images/Emo124.gif רגע האמת ../images/Emo41.gif
הזוכות הן
תולו וסינטה כי השקר הוא מספר 3. כלומר - הסיפור נכון, אבל הגיבורה האמיצה היא לא אני אלא חברה שלי, שראתה כמה הידים שלה רועדות, והחליטה לוותר על כל הסיפור. היא עברה בטסט שביעי. אני לעומת זאת, עם הרבה פחות אומץ נבלמתי עוד בתוך תחומי משרד הרישוי, דקה לאחר תחילת הטסט, אבל המשכתי להתענות ולעשות שגיאות פטליות במשך 20 דקות נוראיות נוספות. בסוף עברתי - לאחר עוד 5 שנים, שלושה מורים, מאות שיעורים, ו-12 טסטים.
הסיפור הראשון - אכן אמא שלי ואני היינו יחד בהריון. אני לא ידעתי את זה באותו הזמן, אבל העובדות הן כאלה: נישאתי בגיל 19 והריתי כמה חודשים לאחר מכן (מה שגרם לאמא שלי לאנחת רווחה גדולה בהתחשב בתרופות שלקחה בתחילת ההריון שלי, אבל זה סיפור ארוך ואחר). אמא שלי היתה אז בת 44 ובחודש השני להריון. בהתחלה היא לא סיפרה לי - כדי שתהיה כל תשומת הלב בהריון הראשון שלי. אחר כך ההריון שלה הסתיים בלידה מוקדמת של עובר מת
ואז היא לא סיפרה לי "כי לא מספרים דברים רעים לנשים בהריון".. כאשר ילדתי את ביתי הבכרוה, היא סיפרה לי הכל.
הסיפור השני הוא פשוט. סבא שלי אכן היה סופר. לא מאוד מוכר, אבל כתב שלושה רומנים, סיפורים לילדים, וספר שירה. כשהייתי בת 5 קיטרתי שאין סיפורים שבהם הגיבורה נושאת את השם שלי (באמת פלא בהתחשב בעובדה שקוראים לי נצחיה). אז הוא ישב וכתב סיפור בשבילי. הסיפור לא התפרסם אף פעם, והוא שמור אצלי - מודפס במכונת כתיבה על דפים מצהיבים.