[mei2]

../images/Emo101.gif../images/Emo122.gif

היי לכולם. אני אמנם חדשה אבל מקווה לקבל תגובות ועצות מכולם. הסיפור שלי די ארוך אבל אשתדל לקצר. אני נשואה כ- 6 שנים לבחור אנגלי ויש לנו בת נפלאה בת 3 וחצי. בחמש השנים הראשונות לנישואינו גרנו בישראל. בעלי, בהיותו זר בארץ, הרגיש תמיד מתוסכל וזר. כידוע, האנגלים אוהבים את הבירה שלהם, אבל אצל בעלי הפכה השתיה לבריחה מן המציאות. הוא שתה פעמיים שלוש בשבוע ולעיתים לא שב הביתה אלא רק לאחר לילה או שתיים. הוא תמיד היה נרדם כי אינו מסוגל לשתות יותר משלוש בירות בערך. לאחר 4 שנים התייאשתי מלהיות מבינה וסולחת ופתחתי בהליכי גירושין. בינתיים בעלי לחזר לאנגליה והחל לעבוד. שמרנו על קשר טוב והוא הצליח לשכנע אותי לתת צאנס נוסף לנישואינו ולבוא אחריו לאנגליה. לאחר מחשבה רבה הסכמתי כי לא רציתי להרים ידיים בלי לנסות ולראות אם בארץ מולדתו החיים יחייכו אל בעלי והוא יחייך אלי. נסעתי עם בתי ואכן בחודשים הראשונים שם, לאחר הסתגלות קצרה, אכן היה לנו טוב יותר יחד. לצערי, נסעתי ללא ויזה ולכן לא היה באפשרותי לעבוד שם. הדבר השפיע עלי קשות מאחר ואיני אדם שרגיל לשבת בבית, כל חיי עבדתי והייתי עצמאית. התחלתי ללחוץ על בעלי שיטפל בנושא הויזה שלי כדי שאוכל לצאת לעבודה, חשתי ממורמרת וחסרת ערך, ובעלי במקום לתמוך בי ולטפל בנושא, החל לשתות שוב כמעט כל ערב, השאיר אותי בבית עם הילדה וחזר הביתה בשעות הקטנות של הלילה. כמובן שכסף לא היה לי, הטלפון נותן עקב אי תשלום ורשיון הרכב לא חודש כך שהרגשתי מנותקת מהעולם וחסרת אונים. בסופו של דבר התייאשתי ולאחרונה שבתי לארץ עם בתי. כעת בעלי מנסה לשכנע אותי לחזור שוב לאנגליה. הוא מבטיח לי שהוא הפסיק לשתות ושהפעם הוא ידאג שנוציא ויזה כבר בישראל כדי שאוכל להתחיל לעבוד וכן הבטיח שיתן לי את כספו כדי שאני אדאג לחשבונות. הסברתי לו שכסף זה לא הכל ואני צריכה חבר ומישהו שיתמוך בי כשאני עצובה או בודדה ומתגעגעת. אני יודעת שגם לי יש חסרונות ושלפעמים אני יודעת לנדנד יותר מידי ואני מאוד פוחדת לחזור ולהתאכזב שוב. אני גם לא רוצה לטלטל את הבת שלנו יותר מידי. זה בטח לא בריא לנפש צעירה כל כך, למרות שהיא היתה מאושרת שם ומאוד רוצה לחזור לשם. מה אתם חושבים? אנשים יכולים להשתנות? אני יודעת שמבחינה כלכלית יהיה לי יותר טוב שם אבל מה אם חבר? אנא כתבו לי מה אתם חושבים. סליחה שזה ארוך. mei

 

[איש המערות]

אני רוצה להציע לך פורומים נוספים

זוגות מעורבים ישראלים בחו"ל ישראלים באירופה לגבי הבעיה שהעלית, אני מניח שהצעתו של בעלך להעביר לך שליטה בכספים נועדה לשרת שתי מטרות. האחת, שאת תרגישי עצמאית יותר. השניה, כך אני מניח, שהוא עצמו לא סומך על עצמו ומבקש תמיכה שלך. השאלה היא אם את רוצה לקחת על כתפיך את התפקיד של המובילה והתומכת בבית ואם כן, היכן את חושבת שתוכלי לעשות זאת טוב יותר - בארץ או באנגליה?

 

[mei2]

תודה על התגובה המהירה.

נראה לי שהצגתי את בעלי בצורה קצת לא הוגנת. אני חייבת לציין שבעלי איש מאוד חכם עם פוטנציאל מאוד גבוה. הוא עובד מאוד קשה והכל במטרה לבנות לנו חיים טובים יותר. הבעיה היא שהוא כל כך עסוק בנושא זה עד שהוא שוכח לפעמים שיש לו משפחה שגם בה צריך להשקיע ולפעמים הוא לא עומד בלחץ ובורח אל השתיה. בתקופה האחרונה שלנו באנגליה המצב החמיר ולכן הוא שתה יותר ולכן גם הבית הוזנח. אני חושבת שההנחה הראשונה שלך היתה נכונה. הוא רוצה לתת לי הרגשה שאני יותר עצמאית ויותר כח וזה גם בגלל שהוא כל כך עסוק בלבנות חיים שהוא מעדיף שאני אטפל בנושא של הבית. כל מה שצריך לעשות זה לפנות לבנק ולחתום על הוראות קבע. העניין הכספי פחות מטריד אותי. מטריד אותי הצד האנושי. אני מניחה שאם אני אעבוד אהיה יותר עצמאית ויותר עסוקה ולא יהיה כל כך על מה לנדנד לו. אני זוכרת זמנים טובים יותר שלנו, שהיינו יושבים ומדברים ויוצאים ונהנים. הוא טוען שזמנים כאלה יכולים לחזור, עם קצת תמיכה והבנה של שני הצדדים. העניין הוא שבשלוש השנים האחרונות לא ראיתי כל הבנה או תמיכה מצידו וגם כמעט שלא בילינו ביחד. הכל עבודה בית ילדה. האם בן אדם יכול להפוך עורו שוב? אני פוחדת שיותר מידי מעברים יזיקו לבת שלנו שהיא בת שלוש וחצי כיום. זו עיקר דאגתי. אם הייתי רק אני ההחלטה שלי היתה קלה יותר. אשמח לעצתכם.

 

[איש המערות]

את בעלך ואת עצמך, רק את מכירה

משפט הסיום שלך אומר כך: "אם הייתי רק אני ההחלטה שלי היתה קלה יותר". החליטי על פי מה שאת מרגישה ויודעת בתוך תוכך. את לא יכולה - איש לא יכול - לנחש מה באמת יהיה טוב לילדה. דבר אחד בטוח הוא, שהורים שמסתדרים ביניהם עדיפים לילדה על הורים שאינם מסתדרים ביניהם ויש רמה של "אי הסתדרות" בה עדיף גם עבור הילדה להפרד. רק את יודעת אם וכיצד תסתדרו ביניכם ביחד, או שעדיף לא להיות ביחד. קחי אחריות והחליטי לכאן או לכאןעל פי הרגשתך בלבד, גם אם יש סיכון שההחלטה (כל אחת מההחלטות האפשריות) תתגלה כשגויה. בהצלחה.

 

[mei2]

אתה בהחלט צודק, תודה../images/Emo51.gif

 

[המשכינה שלום]

הקשר ביניכם?

את מתארת את בעלך כאדם חכם לאחר שספרת שהוא משתכר. אין סתירה בין הדברים, הוא יכול להיות חכם מאד אבל שתיין. (הפתרון לשתיה הוא גמילה) לדעתי, מה שאת צריכה להציב על כף המאזניים הוא: הקשר ביניכם מחד והרצון להשאר ביחד מאידך. אני מתרשמת שאין קשר של ממש ביניכם, הוא לא אתך במצוקתך. לכן יש מקום לשבת ביחד וללבן את הדברים ביניכם ובמיוחד לעצמך ואז תחליטי את מה טוב יותר עבורך ואת זה לעשות. בהצלחה!

 

[יוגית 39]

מאי יקרה

ספרת על הבריחה של בעלך דרך השתיה. תרצת את השתיה כגעגועים לאנגליה.אבל לא יכולת לתת הסבר לחזרה שלו לשתיה כשכבר היה בארץ מולדתו. אין לי ספק שמדובר על בן אדם טוב ביסודו. לפחות ממה שאת סיפרת עליו, ובכל זאת הוא מגיע למקומות שהורסים את חיי משפחתו וחייו שלו. אני מאמינה לכנות דבריו כשהוא מבטיח לשפר את הקשר. השאלה היא האם יש לו כוחות לעשות זאת ללא עזרה מקצועית.בעזרה כזו הוא יוכל להבין למה המשיכה שלו לאלכוהול כל כך חזקה שגם הרס של משפחתו לא מספיק להרתיע אותו מלחזור לאותו מקום.אל תוותרי על בדיקה של הענין הזה. לגבי הילדה , נכון שמעברים לא טובים לה , אבל הדבר הכי חשוב בגילה זה קביעות מטפל , וזה לא השתנה לה בכל המעברים. יש לה אותך כעוגן בטחון. את תמיד איתה. אותך היא לא צריכה ללמוד כל פעם מחדש וזה בעצם מה שהכי חשוב.מה שצריך לבדוק : מה האוירה שהיא חיה בה כשאתם יחד, והאם זה יכול לפגוע בה. את ובעלך צריכים לקחת אחריות ולהתמודד עם בעית השתיה שלו בליווי מקצועי.ואז הדרך שלכם להצלחה תהיה הרבה יותר קלה. בהצלחה

 

[mei2]

יוגית תודה על תגובתך.

אני לא מנסה לתת תירוצים לשתיה של בעלי. פשוט ניסיתי להבין אותו כאשר חיינו בארץ, הסיבות לשתיה היו שלו. גם באנגליה היו לו "סיבות" לשתיה, חלקן קשורות לעובדה שבגלל שלא עבדתי, הרגשתי תלויה בו וחסרת אונים וגם משועממת ובהחלט הוצאתי את רגשותיי עליו בכל הקיטור. נכון, גם אני צריכה לעבוד על עצמי, הרי אף אחד לא מושלם. בעלי אומר שהוא לא צריך טיפול כדי להפסיק לשתות, זה לא שהוא פותח את העיניים בבוקר ומוריד איזה כוסית וודקה או משהו כזה, הוא אומר שאנחנו צריכים ללמוד לתמוך אחד בשני ולהיות סבלנים, למצוא לי עבודה כדי שאהיה עצמאית, ואז הדברים יסתדרו. יכול להיות שהוא צודק, אבל אין לי כל דרך להוכיח זאת. החשש שלי קיים מפני שבישראל, למרות שעבדתי והוא עבד, עדיין הוא היה שותה. נכון הוא היה מתוסכל והרגיש כזר מוחלט ושהחברה הישראלית דוחה אותו, אבל כל החיים רצופים בקשיים. יתכן שבאמת אם נתמוך אחד בשני הדברים יסתדרו, אני לא מבקשת שיחליטו בשבילי מה לעשות. ההחלטה היא שלי, פשוט חשבתי שאולי מישהו ניתקל במקרה דומה ויכול להבין את החששות שלי וגם את התקוות. בכל אופן, מקל עלי לכתוב על הדברים ולהוציא אותם בתוככי נפשי.

 

[adam33]

לצערי

הוא לא ישתנה ואם תלכ אחריו תאבדי את הקרקע היציבה שנחוצה לך לפחות להמשיך את חייך יש המון יתרון לאדם שדובר אנגלית כשפת אם בארץ מאשר ההפך שם המון פעמים יש הבטחות לרוב וכאשר את משתכנעת לבסוף את מגלה שתוקף ההבטחה היה לחודש ואחרי האופוריה שחזרת אליו הוא חוזר לסורו שוב.. לא היתי ממליץ..

 

[mei2]

תודה לכולם על התגובות והעצות. אני

יודעת שההחלטה בסופו של דבר, היא שלי, אך עניין אותי לדעת כמה אנשים חושבים שבן אדם יכול להשתנות. מקווה שכל דרך שאבחר בה תהא לטובה. בכל אופן תודה ואעדכן אתכם בהמשך.