../images/Emo101.gifחרוז באף...
היום בשעה 8:15 הזעיקו אותי מהגן של בני בן ה-3 וחצי ואמרו שהילד בוכה ואומר שיש לו חרוז באף!!! כבר בטלפון התגוננה הגננת (שגידלה דגן בגן- סתאאאאם!) ואמרה שהם עוד לא הספיקו לפתוח שום משחק עדיין ושיכול להיות שהוא הגיע עם החרוז מהבית (ברור! כל בוקר אנחנו קמים מאוד מוקדם ומשחקים משחקי קופסה, יוצרים תכשיטים לרוב ולעיתים גם דוחפים חרוזים לאוזניים, לפופיק ו...לאף). טסתי מן העבודה לגן וסרתי לקופת חולים מאוחדת שם נתקלתי ביחס אדיש למדי. הרופאה הודיעה שהיא לא מתעסקת בדברים מסוג אילו עוד בטרם ראתה את הילד. היא הפנתה אותי אל המזכירות שימצאו לי רופא אף אוזן גרון בדחיפות. האחרונות בישרו לי כי אין רופא אאג הבוקר בכל מודיעין והציעו שאקח הפנייה למיון. בשלב זה כבר נכנסתי להיסטריה טוטאלית. אז בדקה אותו הרופאה והציעה למזכירות לנסות ברמלה, לוד, שוהם, קריית ספר. "אה! או. קיי!" ענו גדולות הראש. ורופא ...אין. "סעי לרחובות". הציעו החביבות. ואז חשבתי שכמה שהיום ACCESSORIES זה IN , אין ברירה, צריך לצאת למסע. אז נסענו. וכל דקה כנצח. שמחתי לראות שאין אף אחד בתור (לא שזה היה מונע מבעדי להתפרץ ראשונה) ואז באה מגונדרת אחת ואמרה שהיא "רק רוצה להראות לרופא את הצילומים". הסברתי לה את העניין ואז פתח האיש בלבן את הדלת ואמר לפוסטמה להיכנס כדי שיוכל לראות את ה"בוק" שלה. לחצתי PLAY על ההסבר למען יבין אותי, המלומד וזה ענה:"אז מה? אז יש לו חרוז באף!". ואני...בחורה טובה מבית טוב...מחכה. ואז...הגיע הרגע המיוחל והרופא פתח לו את נחיר שמאל עם מלקחיים ודחף לו זונדה שנשבעת לכם שכמעט וראיתי אותה יוצאת מהצד האחורי של הגולגולת. ו...בשעה טובה נולד לנו חרוז שקוף וחלול, כזה של שרשראות של בנות. ובהיעדר ברביות ובראצים בביתי (כן,בנים ילדתי) אני די משוכנעת שזה לא "שלו מהבית". אז מה אומר? שימרו על ילדיכם.
היום בשעה 8:15 הזעיקו אותי מהגן של בני בן ה-3 וחצי ואמרו שהילד בוכה ואומר שיש לו חרוז באף!!! כבר בטלפון התגוננה הגננת (שגידלה דגן בגן- סתאאאאם!) ואמרה שהם עוד לא הספיקו לפתוח שום משחק עדיין ושיכול להיות שהוא הגיע עם החרוז מהבית (ברור! כל בוקר אנחנו קמים מאוד מוקדם ומשחקים משחקי קופסה, יוצרים תכשיטים לרוב ולעיתים גם דוחפים חרוזים לאוזניים, לפופיק ו...לאף). טסתי מן העבודה לגן וסרתי לקופת חולים מאוחדת שם נתקלתי ביחס אדיש למדי. הרופאה הודיעה שהיא לא מתעסקת בדברים מסוג אילו עוד בטרם ראתה את הילד. היא הפנתה אותי אל המזכירות שימצאו לי רופא אף אוזן גרון בדחיפות. האחרונות בישרו לי כי אין רופא אאג הבוקר בכל מודיעין והציעו שאקח הפנייה למיון. בשלב זה כבר נכנסתי להיסטריה טוטאלית. אז בדקה אותו הרופאה והציעה למזכירות לנסות ברמלה, לוד, שוהם, קריית ספר. "אה! או. קיי!" ענו גדולות הראש. ורופא ...אין. "סעי לרחובות". הציעו החביבות. ואז חשבתי שכמה שהיום ACCESSORIES זה IN , אין ברירה, צריך לצאת למסע. אז נסענו. וכל דקה כנצח. שמחתי לראות שאין אף אחד בתור (לא שזה היה מונע מבעדי להתפרץ ראשונה) ואז באה מגונדרת אחת ואמרה שהיא "רק רוצה להראות לרופא את הצילומים". הסברתי לה את העניין ואז פתח האיש בלבן את הדלת ואמר לפוסטמה להיכנס כדי שיוכל לראות את ה"בוק" שלה. לחצתי PLAY על ההסבר למען יבין אותי, המלומד וזה ענה:"אז מה? אז יש לו חרוז באף!". ואני...בחורה טובה מבית טוב...מחכה. ואז...הגיע הרגע המיוחל והרופא פתח לו את נחיר שמאל עם מלקחיים ודחף לו זונדה שנשבעת לכם שכמעט וראיתי אותה יוצאת מהצד האחורי של הגולגולת. ו...בשעה טובה נולד לנו חרוז שקוף וחלול, כזה של שרשראות של בנות. ובהיעדר ברביות ובראצים בביתי (כן,בנים ילדתי) אני די משוכנעת שזה לא "שלו מהבית". אז מה אומר? שימרו על ילדיכם.