פיצ 50

New member
אכן זו אני ....

עם הקלסר שתאמיני לי שאני מרוקנת אותו לעיתים ככ תכופות...... לגבי בשורות, אז אני הולכת לניתוח ובגיל 31 אני מוציאה רחם כי אין ברירה...אין פתרונות....לומר לך שאני בשלה???? השכל מבין מהר...הרגש נאדה!!!! וזה רק מגדיל את הקונפליקט..... אני רוצה ניתוח עוד 3 חודשים, סוריאנו חושב שכבר אתמול הייתי צריכה לעבור......וכנראה שזה מה שיהיה, אי אפשר לגרור יותר את המצב... אני חיה ולא חיה....מצנתרת את עצמי, סובלת בשקט ומנסה לצוף.....מסתבכת עם דלקות בכליה יוצאת ונכנסת מאשפוזים.... אבל הכוח לחיות, הרצון להאמין שאיך שהוא דברים טובים יגיעו, שגם לסבל חייב להיות סוף, הם אלא שעוזרים לי לקום בבוקר לחייך ולהמשיך. אני מבקשת ממך יקירה עם כל אהבתי אליך לדבוק בחיים, זה כוח חזק.... אני כאן, עם כתף ענקיתתתתת למרות כל הבעיות שלי עדיין יש לי מקום, ואם את צריכה צלצלי........
 

פיצ 50

New member
חייבת עוד לומר

שיש לי ימים קשים, שלא הכל תמיד ורוד... שבשבועיים האחרונים נפלתי ליאוש עצום......לא ראיתי שום אור...לא רציתי לראות..... בכיתי, ירדתי במשקל לתת משקל....הייתי מתוסכלת......אני לא יכולה לומר לך שהכל חלף. אני כמו במגדל קלפים שאם קלף אחד יזוז הכל יפול..... אני מודעת למצב, מנסה כרגע להשיב לי את השליטה שאבדה..... ככ מבינה את המצב שלך, הייתי שם, כנראה שעוד אהיה...ימים בהם לא רואים תקווה... אבל בדיוק בגלל זה אני מבינה שאני בן אדם, לא מלאך...שמותר לבכות שצריך, שזו לא חולשה..... חשוב לי שתדעי למרות הכוח שאולי אני משדרת גם אני נופלת.....גם לי קשה...... לכן אני מדגישה שוב, אני פה יקירה....מבינה.....
 

רווית04

New member
פיצוש איך אומרים,

שצרות של אחרים זה חצי נחמה, אנחנו באותה סירה כזאת או אחרת ועדיין זה מורגש שחרב עליי עולמי. אני יודעת שאולי יהיה יותר גרוע, אולי הגרוע מכל עוד צריך להגיע,אולי הציפייה של מתי יבוא הסוף?עד מתי?מה התוכנית? אני מוצאת את עצמי תוהה ועסוקה בכל כך הרבה חרדות של מה יהיה?אולי כן לכרות את הרחם לא לכרות?לוותר על רעיון של לידות? ועוד.. אני מצטמררת מעצמי, בד''כ הייתי אדם שבטוח בעצמו מאז שחליתי אני לא. מאז שהאנדו' הארור הזה התגלה אני רק חושבת על החיים שלי, על מי שאני, מה עשיתי לא בסדר שקיבלתי את זה. למה אני זו שצריכה לגלות רגישות במקום שכואב לי ואני חשה התפרקות ותסכול אדיר,של כמה אני לא בחורה. הלוואי והיו לי מילים חזקות ומנחמות אולי לעזור לך במחשבה של גם ללכת לניתוח בראש חלק ותומך, אבל ברור שאני תומכת ומחזקת בך שלפחות אצלך יש פתרון בשטח. ההרגשה שהמומחים הרימו ידיים מהתיק,גרמה לי להרים לא פחות מהם וזה מה שעושה את זה לנורא מכל. אני באמת מעריכה את הכוונה שלך להיות לצידי אבל לא הייתי רוצה להעמיס עלייך את מה שיש לך כבר. אני מאחלת לך רק את כל הטוב שבעולם! כי אם יש מישהי שמגיעה לה את זה , זו את.
 

דפי 30

New member
רוויתוש

זאת הפעם הראשונה שאני קוראת ולא יכולה להפסיק לבכות... בא לי לשבור איתך את המדפים, בא לי לצרוח איתך את כאבך הלא מוצדק, בא לי להגיע אלייך עם מטה קסמים ולעשות שהכל יגמר... זה אכזרי כל כך כל מה שאת עוברת... רוויתוש אני אומרת לך זה לא לנצח יהיה כך!! זה לא!! תימצא הדרך לעזור לך ומי יודע אולי תהיי פורצת דרך ובעקבות טיפול נכון תהיה הטבה... אמן אמן אמן!! ניסית אולי לברר עם רופאים בחו"ל? שיינמן אומר שתאורטית הוצאת רחם גורמת לכל הכאב להעלם? אני מוחצת אותך בחיבוק עצום ושולחת לך אנרגיות של עוצמה. את מדהימה ואני אוהבת אותך!
 

רווית04

New member
עוד לא שברתי את המדפים, אבל בנתיים דיברתי על

כך עם אחותי הקטנה, אבא שלי.. מסכנה אמא שלי תקח את זה יותר קשה ללב. עוד לא שוחחתי איתה על הנושא.. אבל בא לי לשבור את כל החדר שלי, אני לא רואה הטבה שום מחקר, רוב היום ניסיתי לחקור זאת לבד מקרוב לבדוק את הרעיון מאחורי זה, לראות אולי גישות שונות בתחום. לא הייתי מתארת לזה שזה יהיה הזמן שירימו ידיים ויחשבו על המר מכל. בתיק שלי מההתחלה לפני שנתיים כבר יצרו קשר עם רופא מאיטליה שלא עזר כלום... שיינמן אומר שבמקרה שלי ,נשים בוגרות מוציאות את הרחם ויש להן סוג של איכות חיים לעומתי שאין לי כלל. מה גם הוסיף שלא יעלים את הכאב או את המחלה,אבל זה יהיה שיפור מהותי. תודה דפי,מחמם את הלב לראות חיזוק כזה.
 

רווית04

New member
יש הצוחקים ואומרים שאנו חיים בגהנום בשביל

שבעולם הבא הציפייה תהיה בגן עדן. ואולי באמת הסוף יהיה רק אז.
 

liats80

New member
רווית

התלבטתי מה לומר. כי האמת היא שאין לי דברי חוכמה. קשה לי אפילו לתאר את המצב בו את נמצאת, את הכאב הנורא שאת מתארת ואת הדרך הארוכה שכבר עברת. הייאוש שלך הוא יותר ממובן. הרי אם הרופאים התייאשו מה לך נשאר?! אין לי מילות נחמה ואני לא יודעת להגיד אם יהיה בסדר. אבל אני מקווה שזה לא באמת סוף הדרך אלא רק עיקול שלא מאפשר כרגע לראות את ההמשך. וכן תבכי, תצעקי ותוציאי את מה שאפשר. אנחנו פה לתת כתף ואוזן קשבת (אם תרצי אני גם בפרטי). אני מקווה ששיינמן וסוריאנו יחזרו אלייך במהרה ועם איזשהו פתרון יצירתי שיאפשר לך לחיות.
 

רווית04

New member
ליאת

תודה על דברייך כי הם נאמרים מהבנה אמיתית וכנה. בכיתי, צעקתי,שברתי,בעטתי וקיללתי עם פה ביוב. ולצערי בנתיים אני רק כוססת את ציפורניי מהלחץ שלא חזרו אליי עד כה עם שום פתרון יצירתי. בנתיים אני קובעת תורים לרופאי ריאות,ראמטולוג,עור,גניקולג בקהילה,פסיכולוגית. פשוט נמאס לי כבר מהתהליך. רק הציפייה שחזקים יוכלו לשרוד את כל התהליך הזה ,עד מתי? אני משתדלת לחזור לאורח חיים רגיל ככל האפשר וזה לא זז לא לכאן ולא לכאן. אפילו מרגיש לי לא נעים שהבנות כאן בכוונות טובות שולחות לי הודעות במסרים ומנסות לתמוך בי באמת מכל הלב ובכנות אבל מרגיש לי אחר כך שאני קוראת את המצוקה של עצמכן שאני לא מסוגלת להשען ולהוסיף צרות על בעיות של אחרות.
 
יקרתי לא פשוט ולא קל

לא מבינה איך לא פירקת כבר את החדר ובעטת בכל התרופות..... יקרה אל תרימי ידיים נכון שהם הרימו נחכה לשמוע מה הם אומרים ונמשיך משם... איתך....
 

רווית04

New member
פירקתי את החדר אבל לצערי הרב

אתמול נאלצתי לנקות ולסדר אותו עד שנתפס לי הגב והלך לי האגן מכאבים רצחניים.. וכן בעטתי בחלק מהתרופות שלא הייתי צריכה, זה לא היה הכי משחרר כמו שקיוויתי שזה יהיה.. אי אפשר שלא להרים ידיים שהמצב לא נראה עם אור בקצה המנהרה,זה מחשיך יותר מפעם לפעם.. תודה.
 

פז08

New member
באמת שאין מילים ../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo7.gif;-

 

רווית04

New member
טוב, הגיע גם תורי..להמשיך:(

אני מתה מכאבים כל כך התחלתי לטפס על הקירות במשך היומיים האחרונים,אני רואה כוכבים..רוב הלילה אני לא ישנה, אני סתם יושבת ובוהה ובוכה,בוהה ובוכה,בוהה ובוכה.. עייפתי נורא, מסתובב לי הראש כואב לי נורא,העיניים שלי צורבות,כואב לי נורא בייחוד בצד ימין שלפעמיים ממילא זה פונה לצד שמאל. בלילה מהקור כואב לי יותר גם הכאב מוקרן לרגל ולאצבע עם הדלקת בפרק שום כדור שאני לוקחת כבר לא עוזר חוץ מעושה אותי מסובבת. אני עם דלקת בשתן ללא טיפול, כל הכבוד! בחרתי לעשות תור מחר לגניקולוג פרטי שהוא מיון נשים בסורוקה הוא מעודכן עם האנדו' והכל שיתן לי טיפול לפחות לצריבה ולכאבים מהדלקת. קיבלתי אישור נוסף ללוקרין קניתי אותה ביום שישי, יופי לי פחות 330 שקלים נוספים. מה גם שהלכתי לקבוע תור לשיננית מסתבר שמעודף תרופות נהייתה לי אבנית בעייתית עם דלקת חנייכים וכל חצי שעה אני עושה טיפול השיננית פעם אחת אמרה לי זה יכאב לך מעט אמרתי לה אל תדאגי תתקפי אני עם מורפין עליי בכמויות של סוס.לא ידעה על מי נחתה. ראתה אותי בשישי אמרה לי לפחות את חוזרת להתפנק אמרתי לה אם כבר שיכאב לי אז יכאב לי עד הסוף כל הגוף. אני רעבה,ואם אני אוכלת אני מקיאה.. יש לי מבחן חשוב ביום שני שעוד לא ישבתי על התחת ללמוד מהכאבים.. זה נראה שהולכת להתפספס לי הסמסטר ככה טוב שיחמוק לי מבין הידיים וכאילו שלא חבל לי. אני לא יודעת איך להצליח להתאפס על עצמי שהדבר האחרון שמעניין אותי כעת זה הלימודים :( לא תיארתי לעצמי שאני אאבד אחריות ושליטה על חיי במהירות עצבנית שכזאת.ואפילו עצבים יש לי לאנשים בשפע, שאני לא אדם רגוע. המשפחה שלי עוד איכשהו מבינה ומקבלת אבל אנשים אחרים שנכנסו לחיי בוחרים באמת להתחמק או להעלם. אני לא מאשימה אותם, כואב לי, אני תוקפנית ואגרסיבית ומתה להוציא ולשחרר קיטור בשפע אבל אנשים נפגעים ובת'כלס אם הייתי הם?גם אני הייתי מתנהגת כך. עד מתי?! בצבא לפחות היה תאריך יעד, עם האנדו' אפילו זה אין.. מה יש עם זה?קדחת!
 
למעלה