../images/Emo10.gif
גם תורי הגיע למרר בבכי תמרורים.. לפני חמש דקות חזרתי הביתה מביקורת בשיבא בגלל שהיום ד''ר סוריאנו היה מפוצץ ראה אותי ד''ר שיינמן המדהים! ולצערי זה היה מעקב אחרי שניסיתי לקבל את זריקת הלוקרין בחודש הזה, עברתי אולטראסאונד שנמצא תקין בעיקרון חוץ מהרחם עצמו... ובגלל שהפגיעה באיכות חיי גבוהה מהרגיל בלי קשר לאנדו' הבעיה אצלי היא עצבית ברחם, וניסיתי מהלפרוסקופיות,דיכוי הורמנלי עם גלולות , מדבקות, זריקות, טבעת. ומורפים לכאבים, ירדתי במשקל 50 קילו, פיזותרפיה וביופידבק. הגעתי לשלב בו הוא אמר לי שבמקרה אחר הוא היה ממליץ על כריתת רחם כי אין עוד מה לעשות בשבילי, ולכן הוא אמר לי להכין שוב מסמכים והם יוציאו לי מכתב חדש מסכם לביטוח לאומי על הפגיעה שלי בשביל שאתבע שוב. מה גם אמר שהוא לא היה רוצה להוציא לי את הרחם ( כמובן שגם אני לא.. )בגלל גילי הצעיר ועצם זה שעוד לא ילדתי, דיברנו על זה שהוא צריך לשבת בדיון צוות גדול עם ד''ר סוריאנו, רופאי הפריון שלהם, הצוות שהם עובדים איתו במרפאת כאב וכו' על מנת לחשוב להזריק לי נקודתית ישר לעצבים ברחם על מנת למזער את הכאבים וההרגשה שיש לי גם בלי קשר לוסת , לפני וסת, אחרי וסת - נון סטופ. לא הפסקתי לבכות כל הדרך הביתה, אבא שלי המתוק הזה שניסה לעודד אותי ולתת לי בדיחות כביכול אבל כמובן שקשה לי עם המועקה הזאת.. אז סיכמנו אני וד''ר שיינמן שהוא רשם לבתאל על הדף שהוא רוצה לחזור על התיק שלי בסוף היום על מנת לכתוב לי מכתב מסודר לביטוח לאומי, על כך שצריך לשבת על התיק שלי כל המומחים ולהחליט איזה טיפול נסיוני אפשר לעזור לי בכל דרך. אמר לי להחזיק מעמד , ''תרגישי טוב'' זה נשמע כמו בדיחה.. דודה שלי התקשרה בזמן שחזרנו הביתה אבא שלי בשביל לא להגיד לה אמר שהייתי בעוד ביקורת שגרתית, שאלה אם שינו לי טיפול אמר שלא.. אז אמרה אה יופי התרופות עובדות! משהו.. לא מפסיקה למרר בבכי,קשה לי לנשום. זה מותיר לי טעם מר אחרי כל ביקורת, כל מעקב, כל זריקה,כל כדור מ.י.ר,ארקוקסיה,ליריקה,בוטרנס,טרגין,קספו,פרקוסט. כל התרופות שקיבלתי בעבר - דפו פרוברה,לוקרין,דקפפטיל,נובהרינג,אוורה,גינרה,ארגסט,בילרה,יסמין,מליאן,אופטלגין,נורפן,נקסין,אלגוליזן,אקמול,פרוקסל פורטה. לא יודעת עד כמה טוב לי לדעת שזה מה שיש לי ולקחת כל כך הרבה תרופות שלא הועילו לי, לבין לחזור לתקופה שבה לא ידעתי היה לי כואב אבל גם לא הייתי צריכה לעמוד מול הרגשה כזאת. בא לי להעיף דברים בייחוד את כל המדפים עם התרופות שאני לוקחת ולקחתי בעבר... בא לי לצעוק ולזרוק דברים.
גם תורי הגיע למרר בבכי תמרורים.. לפני חמש דקות חזרתי הביתה מביקורת בשיבא בגלל שהיום ד''ר סוריאנו היה מפוצץ ראה אותי ד''ר שיינמן המדהים! ולצערי זה היה מעקב אחרי שניסיתי לקבל את זריקת הלוקרין בחודש הזה, עברתי אולטראסאונד שנמצא תקין בעיקרון חוץ מהרחם עצמו... ובגלל שהפגיעה באיכות חיי גבוהה מהרגיל בלי קשר לאנדו' הבעיה אצלי היא עצבית ברחם, וניסיתי מהלפרוסקופיות,דיכוי הורמנלי עם גלולות , מדבקות, זריקות, טבעת. ומורפים לכאבים, ירדתי במשקל 50 קילו, פיזותרפיה וביופידבק. הגעתי לשלב בו הוא אמר לי שבמקרה אחר הוא היה ממליץ על כריתת רחם כי אין עוד מה לעשות בשבילי, ולכן הוא אמר לי להכין שוב מסמכים והם יוציאו לי מכתב חדש מסכם לביטוח לאומי על הפגיעה שלי בשביל שאתבע שוב. מה גם אמר שהוא לא היה רוצה להוציא לי את הרחם ( כמובן שגם אני לא.. )בגלל גילי הצעיר ועצם זה שעוד לא ילדתי, דיברנו על זה שהוא צריך לשבת בדיון צוות גדול עם ד''ר סוריאנו, רופאי הפריון שלהם, הצוות שהם עובדים איתו במרפאת כאב וכו' על מנת לחשוב להזריק לי נקודתית ישר לעצבים ברחם על מנת למזער את הכאבים וההרגשה שיש לי גם בלי קשר לוסת , לפני וסת, אחרי וסת - נון סטופ. לא הפסקתי לבכות כל הדרך הביתה, אבא שלי המתוק הזה שניסה לעודד אותי ולתת לי בדיחות כביכול אבל כמובן שקשה לי עם המועקה הזאת.. אז סיכמנו אני וד''ר שיינמן שהוא רשם לבתאל על הדף שהוא רוצה לחזור על התיק שלי בסוף היום על מנת לכתוב לי מכתב מסודר לביטוח לאומי, על כך שצריך לשבת על התיק שלי כל המומחים ולהחליט איזה טיפול נסיוני אפשר לעזור לי בכל דרך. אמר לי להחזיק מעמד , ''תרגישי טוב'' זה נשמע כמו בדיחה.. דודה שלי התקשרה בזמן שחזרנו הביתה אבא שלי בשביל לא להגיד לה אמר שהייתי בעוד ביקורת שגרתית, שאלה אם שינו לי טיפול אמר שלא.. אז אמרה אה יופי התרופות עובדות! משהו.. לא מפסיקה למרר בבכי,קשה לי לנשום. זה מותיר לי טעם מר אחרי כל ביקורת, כל מעקב, כל זריקה,כל כדור מ.י.ר,ארקוקסיה,ליריקה,בוטרנס,טרגין,קספו,פרקוסט. כל התרופות שקיבלתי בעבר - דפו פרוברה,לוקרין,דקפפטיל,נובהרינג,אוורה,גינרה,ארגסט,בילרה,יסמין,מליאן,אופטלגין,נורפן,נקסין,אלגוליזן,אקמול,פרוקסל פורטה. לא יודעת עד כמה טוב לי לדעת שזה מה שיש לי ולקחת כל כך הרבה תרופות שלא הועילו לי, לבין לחזור לתקופה שבה לא ידעתי היה לי כואב אבל גם לא הייתי צריכה לעמוד מול הרגשה כזאת. בא לי להעיף דברים בייחוד את כל המדפים עם התרופות שאני לוקחת ולקחתי בעבר... בא לי לצעוק ולזרוק דברים.
