innocence

New member
אבל למה?

למה לתת לזה להפריע לפני שבכלל מגיעים לשלב כזה? הרי באותה מידה יכולת ש"לא לדעת" שיש לזה הגדרה, או שאתה בכלל כזה. למה צריך בכלל לציין את זה בדייט הראשון?
 

inbardaf

New member
כי

כמו שכבר הסבירו כאן, מיניות היא חלק משמעותי בקשר. ורוב האנשים הם מיניים ברמה כזו או אחרת. ואנשים כאן בפורום, יש מיניות שהיא הרבה מתחת לנורמה. לכן, רוב הסיכויים שכל אדם ממוצע שאני אצא איתו, יצפה למשהו מסויים שאני לא יכולה להעניק לו. ואולי לא בדייט הראשון - אבל בהחלט בהתחלה. והזוגות 'המעורבים' והמאוד מתוסכלים שנכנסים לכאן, הם דוגמא טובה ללמה זה משהו שחשוב לדבר עליו בהתחלה. בדיוק כמו שאני מציינת את גילי (ובמקרה שלי זה נדרש, כי אני נראת מאוד צעירה לגילי.. ומתחילים איתי הרבה גברים צעירים) ואת העובדה שיש לי 2 ילדים, אני גם מציינת את זה שאני א-מינית. מאז שאני יודעת שאני כזו, היו לי שני התחלות של קשר. אחד היה דרך האינטרנט וזה היה אחד הדברים הראשונים שאמרתי, כי לא התחשק לי בכלל לנסות להכנס לקשר עם מישהוא שאני אפילו לא מכירה ולגלות שכמו רוב הגברים הוא מיני ואפילו מאוד. במקרה ההוא, התברר שהוא דווקא מזדהה עם ההגדרה הזו (הקשר לא הסתדר בגלל דברים אחרים). במקרה הנוכחי, התברר שהוא מאוד מיני. אז מה הסיכוי שנוכל להגשר על זה? עדיף לא להכנס לקשר כזה בכלל.. ככה שהעובדה שאני מודעת להגדרה הזו, רק עוזרת לי להמנע מקשרים בלתי אפשרים - או לפחות קשיים. הייתי מספיק בקשרים בלי להיות מודעת לזה וזה תמיד היה משהו שיצר 'בעיה' בכל קשר שהיה לי. תמיד נסיתי להתעלות מעל מה שאני מרגישה. אני לא רוצה יותר לעשות את זה. אז אני שמחה שיש לי מודעות לנושא.
 

innocence

New member
אז את בעצם פוסלת בלי לתת סיכוי?

ואילו לא היית יודעת? ומה אם בשלב מסוים בקשר הוא היה מגלה ומבין ומוכן "להתעלות" על הקושי הזה, כי הקשר הלא-מיני ביניכם גדול כל כך? זה משהו שאת מראש שמה לגנותך, ולדעתי שלא בצדק.
 

avi1283

New member
היא לא שמה לגנותה

היא מתאמת ציפיות בנוגע לקשר, והיא עושה זאת קודם כל בשבילה כדי שהיא לא תבזבז זמן ואנרגיות עם מישהו שלא יהיה מוכן ללכת לקראתה בנושא הזה, אני מניח שיותר מ90% מהמיניים לא יתפשרו על לא לקיים יחסי מין ולא משנה כמה הם יאהבו את הבן אדם השני. ואלו שכן יתפשרו לא חושב שמה שירתיע אותם זה שיוודע להם זאת בתחילת הקשר. אז כמובן גם אני בעד לספר בהתחלה.
 

innocence

New member
אני דווקא חושבת שזה כן עלול להרתיע.

אנשים לא נוטים לקחת דברים שקשורים במין בקלות בתחילת הקשר. מה גם שבתחילת קשר תמיד מוכנים להתפשר הרבה פחות מאשר אחרי שאתה נמצא תקופה ארוכה עם אדם. זה כמעט כאילו אני אבוא למישהו בפגישה הראשונה ואשטח בפניו את כל מגרעותי, או את כל מה שאדם עשוי לחשוב שהם מגרעות אצלי: אני קמצנית, אני עצלנית, אני מפונקת, אני לא רוצה ילדים וכו. אבל עובדה שאף אחד לא עושה את זה. אני לא רואה פה שום הבדל (וזה מגיע מא-מינית).
 

AL212

New member
../images/Emo45.gif

לא יכלתי לנסח טוב יותר :) אני מעדיף לנפץ סטיגמות לאנשים, מאשר לספק להם חומר לעוד חשיבה מכלילה ופסילה לפי רשימות מכולת.
 

inbardaf

New member
../images/Emo45.gif אין לי זמן מיותר

ונבון לא נכנס למקום שחכם יודע איך לצאת ממנו.. אני לא שמה זאת לגנותי ואני גם לא שוטחת את כל מגרעותי. יצאתי עם מספיק גברים בחיי ואני עובדת עם מספיק גברים בחיי (
) בשביל לדעת שזה נושא מהותי ושחשוב לדבר עליו בהתחלה. אם הייתי פוסלת מראש ולא נותנת סיכוי - לא הייתי בכלל מדברת איתו ושוקלת את האפשרות. עברתי את גיל הנעורים שבו אנשים מרשים לעצמם 'לזרום' ונראה מה יצא.. לא משנה שאף פעם לא הייתי כזו, עכשיו על אחת כמה וכמה. יש לי ילדים ועבודה ואני עמוסה לעייפה והדבר האחרון שאני צריכה זה נסיון לקשר כושל שהכשלון ברור מראש. ומה היה קורה אם לא הייתי יודעת? מה שקרה לי בנישואי הקודמים ומה שקורה לכל הזוגות 'המעורבים' שמגלים את זה אחרי שהם בקשר שנים. תסכול וקשיים שנראים לרוב כבלתי נתנים לגישור. ומעבר לנסיוני האישי המר, היו כאן בפורום מספיק חצאי זוגות מתוסכלים שבאו לבכות על מר גורלם ועל מה עושים ואין ממש פתרון לזוגות כאלה שרוצים להשאר ביחד כי הם אוהבים. אז ממש לא מתחשק לי להכנס לסרט הזה..
 

inbardaf

New member
המשך...

קודם כל תודה לכל המגיבים. קראתי וקיבלתי (אהבתי את המשל של מיס דייזי ואני מזדהה עם ספור הבגדים שלך.. אני גם כזו..) אני חושבת שאני אצא איתו ואספר לו בפגישה (יין לא יהיה שם, כי אני לא שותה אלכוהול. בעצם הוא כן - אז אולי אני אשכר אותו ואז אספר לו?
) היום הייתי שוב באותו מקום עבודה ואחלנו יחד צהריים (אבל לא לבד, כי הוא לא רצה שידעו..) בנתיים הסתבר לי, שלמרות שחשבתי שהוא בן 30, הוא בכלל בן 24!!!!!!!! טוב - זה ממש הרג אותי! הוא ראה שאני שותקת ובסוג של הלם, אז הוא שאל אם זה מפריע. יש ביננו קרוב ל-10 שנים! אמרתי לא שממש לא מרגישים עליו שהוא בן 24 והייתי בטוחה שהוא בן 30 (נראה לי שבלבלתי אותו עם שותף שלו לעבודה שגם גילה סימני חיזור.. ואמר לי שהוא בן 30) קיצר, עכשיו אני בדילמה גדולה יותר, אבל החלטתי בכל זאת להפגש איתו פעם אחת ולדבר על זה ב-4 עיניים ונראה... (גם על הפער בגיל וגם על הא-מיניות. אני די בספק שיצא מהקשר הזה משהו..) מה שמשגע אותי, זו העובדה שכל הזמן מתחילים איתי גברים צעירים, גם אחרי שיודעים את הגיל שלי ושאני גרושה + 2, ומצד שני, גברים שעברו את גיל 30 ואפילו בהרבה, אומרים לי שהם רוצים לתת צ'אנס לרווקות
מה נסגר עם העולם הזה? ושוב - תודה לכל המגיבים!
 

AL212

New member
למה זה מפריע

שהוא בן 24? 24 זה לא 16, יש לו כבר ניסיון חיים. אם הוא מספיק מפותח או לא, זה תלוי בו הרבה יותר מאשר בגיל.
 

inbardaf

New member
הגרוש שלי גדול ממני ב-15.5 שנים

למדתי משהו מהקשר הזה על פערים בגיל בן בני זוג. מצד שני, אני יודעת שהמקום שממנו אני התחתנתי עם אדם שמבוגר ממני בכ"כ הרבה שנים היה מקום לא בריא *וזו* היתה הבעיה. ובמקרה הזה זה לא. אני נראת צעירה לגילי בהרבה. והרבה מתחילים איתי, כי הם חושבים שאני בת גילם. הוא ידע מההתחלה בת כמה אני ואני ממש לא חשתי בשיחות איתו שהוא צעיר כ"כ. וכשאמרתי לו את זה, הוא אמר שאומרים לו את זה הרבה..
 

Berethor

New member
15 שנה ?!

HOLY SHIT! טכנית יכול היה להיות אבא שלך. זה בהחלט עוד סיבה לזוגיות כושלת, מבוגר עם צעירה. דור אחד ושלב אחר.
 

Berethor

New member
לגוף והנפש יש

תחלס זה קלישאה ושום דבר מעבר. ההבדל עצום במיוחד בגילים צעירים, והוא עדיין מאוד משמעותי גם בהמשך. אצל אנשים הגיל, ההתבגרות וההזדקנות הולכים ביחד ולכן להכל יש גיל!
 
זה נכון.

אבל אהבה היא לא הדבר היחידי שמחזיק קשר. יש עוד המון נסיבות שהקלישאה הזו לא אוהבת להסתכל עליהן. לפעמים יכולה להיות אהבה גדולה מאוד בין בני זוג, אבל סיבות רבות אחרות יביאו לשחיקה של הקשר, גם כאשר האהבה עצומה. אז זה אפילו קצת לא משנה שלאהבה אין גיל - כי לקשר בריא, תומך, מזין ומספק לרוב יש.
 

inbardaf

New member
15.5... בדיוק..

ביום החתונה אני הייתי בדיוק בת 22.5 והוא חגג חודש אח"כ 38.. להפרשי גיל יש הרבה משמעויות: א. מה הגילאים עצמם. אם נלך הכי קיצוני, כשהוא היה בן 15.5 אני רק נולדתי
ככל שגדלים הפערים 'מצטמצמים' במובן הנפשי. ב. השאלה העיקרית והמרכזית, היא מה המקום הנפשי שאיתו מגיעים שני בני הזוג לקשר כזה. במקרה שלי, אני חיפשתי אבא (כי לא היה לי..) הנישואים האלה היו סוג של בריחה מחיים שלא סבלתי. הגעתי אליהם ילדה אבודה שחיפשה 'בית חם'. וככה הזוגיות שלנו נראתה. עד שיום אחד נמאס לי להיות הילדה שלו וצעקתי עליו שהוא לא אבא שלי יותר.. אז זה לא שפער הגיל עצמו כפער, הרס את הזוגיות שלי. זה ה'תפקיד' שכל אחד תפס בזוגיות הזו. חלק מהתפקיד היה קשור קשר ישיר לגיל... במקרה הנוכחי, התחושה היא מאוד של שני אנשים שווים. הוא גם נמצא במקום מבוסס כבר מבחינת תהליכי חיים. קשה לי להסביר את זה. אני לא מתכוונת למבוסס כספית שיש לו כסף. זו לא הנקודה. כסף אפשר גם לרשת. אין לזה משמעות. אני מתכוונת שהוא ביסס את עצמו בחיים. עבודה, לימודים כאלה.. אז מעבר לעובדה שהוא יכול להיות אבא שלי טכנית - הוא היה אבא שלי בפעול..
 
פער הגילאים בין הבחור שניסיתי לצאת איתו

ואלי הוא 8 שנים (הוא בן 25 ואני 33). ולדעתי, יש כאן בעיה. אחת הסיבות שפניתי לפורום הזה היה אחרי ההיכרות שלי איתו ואחרי שהתעקש לצאת איתי למרות שידע בת כמה אני. מה שהפריע לי אצלו זה שהוא מהר מאוד התחיל "לחפש" את המגע הפיזי. אני חושבת שבחורים צעירים שנמשכים לבחורות יותר מבוגרות, כי הם מחפשים בחורה עם "ניסיון". ככה זה נראה לי. הם עדיין צעירים ומחורמנים, כנראה הם חושבים שזה יהיה קל יותר להשכיב אישה מאשר צעירה שאולי אין לה עדיין ניסיון ותשחק את הקשה להשגה (אציין שהבחור שאיתו יצאתי/יוצאת הוא דתי, כך שבמגזר הזה זה עוד יותר קשה עבורו להגיע למגע מיני). בנוסף, יש עדיין פער בבגרות המנטלית. אני הסכמתי לצאת איתו מכיוון שעשה עלי רושם של בחור בוגר, אבל בדייט השלישי, הוא די איכזב (זה היה מאוד "משעשע"
). ואז הוא הפסיק לעניין אותי. לא מושך אותי לצאת עם ילדים חסרי אחראיות. ואני בהחלט לא הולכת לחנך אותם - זה התפקיד של ההורים שלהם. וכמובן, לא מושך אותי לצאת עם בחור שההורמונים שלו עדיין משתוללים מגיל ההתבגרות. אני לא בובת מין. קטונתי מלתת פה עצות, חחח. אני רק נותנת לך נקודת מבט של אחת שהיתה בסיטואציה דומה מבחינת הפרשי גיל הפוכים.
 

Larik

New member
../images/Emo45.gif 100% מסכים איתך.

גם לי היה ניסיון דומה, ובוסופו של דבר לא משנה עד כמה הבן אדם השני יראה מושך מבחינה חיצונית/מנטאלית, יש דברים שבאים רק עם הגיל. לכן זה חשוב שברגע שמכירים מישהו/הי ומקווים לקשר לטווח ארוך שני בני הזוג חייבים להיות מאוזנים פחות או יותר מבחינה מנטאלית/פיזית/כלכלית/חברתית, כי אז היה מצב שאחד מבני הזוג יצתרך להתאמץ על מנת "לתחזק" את התכונות החלשות בבן הזוג. לדוגמא - אחד מבני הזוג מבוסס כלכלית, והשני לא - לכן הבן זוג שמבוסס כלכלית צריך בעצם "לתמוך" מבחינה בבן אדם השני על מנת שהם יוכלו להנות מאותם דברים, כמו ארוכות ערב יקרות או ריהוט מאוד יקר. זה יכול להמשך במשך הרבה זמן, אבל בטווח הארוך יצוצו להם מריבות, כי בסופו של דבר זה ימאס לאחד מהם, ואז הם ירצו לשנות דברים, רק שהצד השני לא בהכרך ירצה להשתנות. כנ"ל גם בנוגע לשאר הבחינות
 
למעלה