מלאכית כואבת
New member
../images/Emo10.gifקשה לי
אני בת 29, ונשואה כ-3 שנים, לבחור מקסים, בן גילי. הקשר שלנו נפלא, ועם זאת- תמיד היה חוסר מסוים ברגשות שקיבלתי ממנו. הוא יציב ברגשותיו, רגוע. וקצת משעמם. האהבה שלו מרגישה קצת שיטחית- לא מספיק 'נכנסת לי ללב'.אני נותנת המון מעצמי, ומרגישה שאני קצת מתרוקנת. תמיד רציתי עוד, וכששוחחנו ע"כ הוא טען שזה הוא, וזה מה שהוא יכול לתת. לפני כמעט 4 שנים, התחיל איתי גבר פנוי ומקסים, שהכרתי דרך מקום עבודתי ותמיד היינו ידידים. הוא עבד קרוב (פיזית) אלי. סיפרתי לו שאני בזוגיות, והוא כמובן 'ירד מזה'. הפכנו עם הזמן לידידים קרובים יותר. הבעיה: כאדם רגיש ועמוק- הוא נתן לי ריגשית את כל מה שחיפשתי (מגע, מבט, הרגשה...) בזכות הנתינה שלו - יכולתי להגדיר מה בדיוק חסר לי בקשר עם בעלי, ולתקופה של שנתיים לערך התענגתי על החיבה שלו, הרבה חיבוקים, שיחות פתוחות, וקצת מעבר...התקרבנו עם הזמן, ונראה שאנחנו מסתדרים היטב יחד. גם ברור לי שאני מוצאת חן בעיניו. באופן לא מפתיע- פשוט התאהבתי בו... (ההתאהבות החלה לפני שנתיים לערך). כדי לטפל בעניין- התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כמה חודשים, שיניתי מקום עבודה- וכיום אני לא פוגשת אותו כלל, ואני ממש משתדלת למצות את המקסימום מבעלי. אבל -הוא לא יוצא לי מהראש! היום אנחנו לא בקשר- הבנו שזה רע לשנינו, נכון לעכשיו (אני לא רוצה מאהב, גם הוא לא רוצה קשר שגוי כזה). נמאס לי לבכות,
לחוש בחוסר הגדול שנשאר אצלי, ובהרגשה שלשום דבר אין משמעות אם אני לא ממצה את יכולותי הריגשיות באמת (ולא בהכרח עם הבחור ההוא, שבינתיים החל קשר רציני בעצמו...).אני בקונפליקט אדיר בין אהבה לבעלי- שמכל שאר הבחינות נכון עבורי, לעומת הלב שלי שצורח את שמו של הגבר ההוא, ונקרע מגעגועים אליו, למגע שלו, לאהבה שהוא מסוגל לתת לי. האם שווה להתרחק מבעלי ולבדוק - אולי אמצא אהבה גדולה יותר? האם ללכת על בטוח ו'לשמור על מה שיש לי ביד'? מה לעשות? ממש ממש כואב לי, והזמן לא עוזר עד כה. תודה מראש על ההתייחסות.
אני בת 29, ונשואה כ-3 שנים, לבחור מקסים, בן גילי. הקשר שלנו נפלא, ועם זאת- תמיד היה חוסר מסוים ברגשות שקיבלתי ממנו. הוא יציב ברגשותיו, רגוע. וקצת משעמם. האהבה שלו מרגישה קצת שיטחית- לא מספיק 'נכנסת לי ללב'.אני נותנת המון מעצמי, ומרגישה שאני קצת מתרוקנת. תמיד רציתי עוד, וכששוחחנו ע"כ הוא טען שזה הוא, וזה מה שהוא יכול לתת. לפני כמעט 4 שנים, התחיל איתי גבר פנוי ומקסים, שהכרתי דרך מקום עבודתי ותמיד היינו ידידים. הוא עבד קרוב (פיזית) אלי. סיפרתי לו שאני בזוגיות, והוא כמובן 'ירד מזה'. הפכנו עם הזמן לידידים קרובים יותר. הבעיה: כאדם רגיש ועמוק- הוא נתן לי ריגשית את כל מה שחיפשתי (מגע, מבט, הרגשה...) בזכות הנתינה שלו - יכולתי להגדיר מה בדיוק חסר לי בקשר עם בעלי, ולתקופה של שנתיים לערך התענגתי על החיבה שלו, הרבה חיבוקים, שיחות פתוחות, וקצת מעבר...התקרבנו עם הזמן, ונראה שאנחנו מסתדרים היטב יחד. גם ברור לי שאני מוצאת חן בעיניו. באופן לא מפתיע- פשוט התאהבתי בו... (ההתאהבות החלה לפני שנתיים לערך). כדי לטפל בעניין- התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כמה חודשים, שיניתי מקום עבודה- וכיום אני לא פוגשת אותו כלל, ואני ממש משתדלת למצות את המקסימום מבעלי. אבל -הוא לא יוצא לי מהראש! היום אנחנו לא בקשר- הבנו שזה רע לשנינו, נכון לעכשיו (אני לא רוצה מאהב, גם הוא לא רוצה קשר שגוי כזה). נמאס לי לבכות,