איזה לילה ארוך.. לעזאזל הלימודים האלה, באמת.
אין לי כוח, המצאתי לו ביבליוגרפיה של חמישה מאמרים וזהו, חרא. שיתמודד. כן, אני קוראת לי דברים אבל אני עצלנית מידי בשביל באמת לעשות איתם משהו וגם קצת נמאס לי ו- זהו. אני יוצאת בשביתה עצמית נגד כל חוסר המשמעות הזה, כשמה שמשתמע מזה זה שאני הולכת לעשות רק מה שבא לי ולעזאזל התוצאות, לבזבז את הכסף שנותר לי, עד שהוא יגמר ולא תהיה לי ברירה אלא לחזור למכור מחממי מים שעובדים על גז. בנוגע למשרה, קראתי את זה שוב ועכשיו הבנתי שזה מטומטם ממש. אוקיי. המוח שלי קצת מתפקד, קצת. מעט.
רפרט - אה! עכשיו הבנתי! נכון! צריך לכתוב את זה גם.. שיט. באסה!
יום חמישי - זה מספיק זמן, אל דאגה לך! תכתבי את החלק שלך.. מה שיהיה איתן יסתדר. באמת. איכשהו. וציון - יאללה, זה כזה לא משנה. את חכמה ויודעת להקליד, אני בטוחה שגם אם זה לא מתחבר למשהו מושלם זה יקבל ציון טוב. בע"פ - אם קראת משהו, זורמים. אני זוכרת שאצלנו אנשים עלו לדבר ופשוט לא היה להם מושג על מה הנושא שלהם אפילו.. את תראי, בגלל שזה אחרי שכתבת כבר, לא יהיה לך בעיה להסביר את זה. הבעיה של הבחורות האחרות - מסתדרים. את זוכרת איזה בלגן היה לי שנה שעברה? שעשיתי עם שני הדבילים האלה שלא עשו כלום. בסוף הם כתבו את שלהם גרוע, ואת החלק המשותף בסוף, ה.. כאילו סיכום של כל הפואנטה של שלושתנו, אני עשיתי לבד. עבדתי קשה, אבל יצא לטובתי בציון! הרי יודעים איזה חלק של מי, לא? אם הן לא עושות, בעיה שלהן. ולא נראה לי שהן יגיעו למצב של פשוט לא לעשות כלום, אז אל תדאגי בשבילן. תעשי את שלך שיהיה מוכן, אפילו יום לפני אתן יכולות לארגן ביחד את החלק המשותף.