להלן לא סיכום ולא קצר
פשוט תרגום: לא קל להיות גבר צעיר ביפן בימינו. כל כמה חודשים מתפרסמות סטטיסטיקות על כך שהגברים היפנים של היום הם לא לא גבריים, וגרוע מכך, לא נראה שזה מטריד אותם. כשהם מתוייגים בתקשורת המקומית בשנים האחרונות כ hikikomori (בנים "פרושים" חברתית) וכ- soshoku danshi (גברים אוכלי צמחים, לא מעוניינים בבשר, חסרי תאוות בשר מינית וחסרי תחרותיות פיסית או תחרותיות בעבודה), או סתם חלושים, הצעירים היפניים בעלי כרומוזום Y (כלומר זכרים) מעוררים שאלות כמו "למה?" ומשיכות כתפיים ואכזבה מהמבוגרים ומבנות המין השני. בעוד הכלכלה של יפן עומדת קפואה, במקרה הטוב, דריסת הרגל הגיאופוליטית שלה מחליקה לתוך הקרע בין סין לארצות הברית ורצועת החוף הצפון מזרחית נאבקת בתוצאות האסון והמשבר הגרעיני המתמשך, התגובה לכשלון של הגברים היפנים לקחת שליטה על המצב, אפילו מבחינה סמלית, החלה כלחישות סקרנות ועברה להאשמתם בחוסר תפקוד. במחקר הממשלתי האחרון שפורסם בחודש שעבר, אחוז הלא נשואים עלה ב-9.2 נקודות מלפני חמש שנים. כמו כן, 61% מהגברים הלא נשואים דיווחו שאין להם חברות ו- 45% אמרו שלא אכפת להם שאין להם חברה. כפי שיודע כל מי שצפה בסרטוני פופ יפנים או קוריאנים, הדמות הפופולרית של הגברים באסיה נראית מנקודת מבט מערבית כיותר נשית מאשר כמאצ'ואיסטית, שופעת איפור, בעלי תסרוקות מעוצבות וצעדים ריקודיים. אפילו אלו שנקראים "פאנק" ביפן נוטים יותר לויויאן ווסטווד מאשר למלקולם מקלארן (מעצבת אופנה ואמרגן להקת פאנק) ומתמצאים יותר באופנה מאשר ביריקה ברחובות. ובכל זאת, יפן נבנתה מחדש מתוך שאריות האפר של מלחמת העולם השניה וצמחה להיות למעצמה כלכלית וטכנולוגית במהירות חסרת תקדים על גבם של הפועלים, ביחוד הגברים, אלו שהניחו את המסילות של רכבת הקליע המדהימה של האומה, למשל. מדוע קיימת בדור הזה אדישות וחוסר נוחות כלפי סקס ? יש לכך תיאוריות רבות. אחת המעניינות ביותר לדעתי, יפני-אמריקאי תושב טוקיו מזה זמן רב, היא שנשים יפניות הפכו להיות חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית בזמן שהגברים היפניים הפכו יותר "חבויים" (כמו חפרפרות) ויותר מסוגרים ומרוכזים בעולמות וירטואליים ובאים לידי סיפוק על ידי אותו "כישוף" טכנולוגי שאבותיהם גרמו להם להגיע אליו והם אפילו מעדיפים את זה על המציאות. "אני לא מחבב נשים אמיתיות" אמר בחור אחד בגאווה ב"ערוץ 2" היפני, מגזין האינטרנט הגדול והפעיל ביותר בעולם. "הן יותר מדי בררניות בימינו. אני מעדיף בהרבה חברה וירטואלית". חברות וירטואליות הפכו לסנסציה הקיץ האחרון כשיוצר משחקים יפני (Konami) הוציא את הדור השני של המשחק הפופולרי שלו "אהבה פלוס" שנקרא "אהבה פלוס+" לנינטנדו. קונמי ארגן בכשרון רב סופשבוע של "אהבה פלוס+" בעיירת נופש לחוף הים הנקראת Atami. שחקנים הוזמנו לשאת (לסחוב) את חברותיהם הוירטואליות בקונסולות המשחק ביחד איתם אל אתר הנופש לבילוי רומנטי באושר עילאי. קידום המכירות לסופ"ש זה היה הצליח באופן אבסורדי ודווח על ידי אתר הנופש שהיה זה סוף השבוע העמוס והמוצלח ביותר שלהם מזה עידנים! ניסיתי להסביר את התופעה בראיון טלויזיוני לתחנת כבלים אמריקאית: הגברים שבזבזו את כספם על סוף שבוע רומנטי עם חברותיהם הוירטואליות הם תת מערכת בתוך תת תרבות המרוחקת מאוד מהמיינסטרים היפני. הם מוכרים בתור otaku או היפר-אובססיביים ולעתים קרובות כגברים א-חברתיים המחפשים להתבודד בעולמות דמיוניים. יחד עם זאת, אלו הם בברור גברים יפנים צעירים מדור שמצא את היחסים עם נשים בחיים האמיתיים כלא מושלמים או פשוט פחות מפתים מאשר הפיתוי של הליבידו הוירטואלי. אתה לא יכול לקיים יחסי מין עם גרפיקה דיגיטלית, אבל אתה יכול להיות מעורר מינית, ואלוי אפילו להיות מסופק מינית על ידי דמות שכזו. הביטוי "אוכלי עשב" הוטבע על ידי עיתונאית יפנית ב-2006. עד 2009 הפכו הגברים היפניים חסרי האמביציה המינית או כל אמביציה אחרת לנושא תקשורתי. עם הדיווחים האחרונים ביפן על גברים שלא יכולים "להעמיד אותו" בשביל אישה אמיתית ולא מתחתנים או יולדים ילדים, תופעת הקרירות המגדרית ההדדית הפכה למיינסטרים. יתכן שזה העתיד. אך האם הוא יפני? "אולי אנחנו פשוט בני אדם מתקדמים " אומרת חברה יפנית שלי בעת ארוחת ערב בטוקיו. היא עורכת מגזין אופנה יפני מאוד נחשב ביפן, בת 40 ומשהו ומושכת ועדיין רווקה. "אולי אנחנו למדנו איך לשרת את עצמינו."