מודה-אני בניק אחר קוראת פה מדי יום,גם כותבת ומשתתפת פעילה (מגיעה למפגשים,משחקי הגמדים) אבל לא רוצה זיהוי.
רקע בקצרה - לפני 4 שנים בעקבות משבר משפחתי מורחב בצד של בעלי חמותי החליטה לנתק איתי קשר,נתק שהלך וטפח לממדי ענק עד כדי כך שהנכדים התתחילו להפגע (לא מתקשרת אפילו לומר מזל טוב ביום הולדת וכאלה) היום אנחנו עוברות ברחוב אחת מול השניה אין אפילו הנדת ראש.זרות לחלוטין. בעלי עמד לצידי לכל אורך הדרך,רב איתה,כעס,התפרץ,ניסה לדבר וכלום לא עזר. עפ יד על הלב,לא מגיע.אני לא אשמה. למען הידע-היא לא מדברת גם עם עוד גיסה.2 גיסות מנודות ו2 אהובות.
השבוע באירוע כל שהוא הויכוח פרץ גבולות,הגיע לחילופי דברים וכמעט מכות בין האחים של בעלי.נאמרו דברים קשים והוחלפו האשמות. בלילה בעלי החליט שהוא נוסע לאחיו,זה שהתפרץ.עזב את האירוע לפני שהסתיים ונסע אליו והם בילו יחד כל הלילה ממש עד 8/9 בבוקר. גילוי נאות אני אמרתי לבעלי שיעשה מה שהוא מרגיש שנכון לו. לא האמנתי שהוא יבחר לנסוע לאחיו במקום להישאר איתי. הלילה היה תראומתי גם בשבילי,המון בשבילי והוא ידע את זה.כל הלילה אפילו לא טרח להתקשר.
שחזר אמרתי לו שהפגיעה שלו בי בעקבות כך היא כואבת מאד ואפילו חשבתי לקום וללכת אולם החיים הם לא סרט וזה בלתי אפשרי אבל שידע שאני מרגישה ממש ממש נבגדת גם אם אין מאהבת ומצידי הוא יכול לקחת את הדברים שלו ולפנות את הבית.
קשה להסביר ולהעביר את כל 4 שנות הסיוט בהודעה אחת ולכן אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אולי אני טועה?מגזימה? אבל בגדול מי שמסתובבת עם דמעות בעיניים,מועקה קשה ועצב מיום האירוע זו אני.