המשבר הזוגי דופק גם על דלתי...

2 1 2

New member
המשבר הזוגי דופק גם על דלתי...

מודה-אני בניק אחר קוראת פה מדי יום,גם כותבת ומשתתפת פעילה (מגיעה למפגשים,משחקי הגמדים) אבל לא רוצה זיהוי.

רקע בקצרה - לפני 4 שנים בעקבות משבר משפחתי מורחב בצד של בעלי חמותי החליטה לנתק איתי קשר,נתק שהלך וטפח לממדי ענק עד כדי כך שהנכדים התתחילו להפגע (לא מתקשרת אפילו לומר מזל טוב ביום הולדת וכאלה) היום אנחנו עוברות ברחוב אחת מול השניה אין אפילו הנדת ראש.זרות לחלוטין. בעלי עמד לצידי לכל אורך הדרך,רב איתה,כעס,התפרץ,ניסה לדבר וכלום לא עזר. עפ יד על הלב,לא מגיע.אני לא אשמה. למען הידע-היא לא מדברת גם עם עוד גיסה.2 גיסות מנודות ו2 אהובות.

השבוע באירוע כל שהוא הויכוח פרץ גבולות,הגיע לחילופי דברים וכמעט מכות בין האחים של בעלי.נאמרו דברים קשים והוחלפו האשמות. בלילה בעלי החליט שהוא נוסע לאחיו,זה שהתפרץ.עזב את האירוע לפני שהסתיים ונסע אליו והם בילו יחד כל הלילה ממש עד 8/9 בבוקר. גילוי נאות אני אמרתי לבעלי שיעשה מה שהוא מרגיש שנכון לו. לא האמנתי שהוא יבחר לנסוע לאחיו במקום להישאר איתי. הלילה היה תראומתי גם בשבילי,המון בשבילי והוא ידע את זה.כל הלילה אפילו לא טרח להתקשר.
שחזר אמרתי לו שהפגיעה שלו בי בעקבות כך היא כואבת מאד ואפילו חשבתי לקום וללכת אולם החיים הם לא סרט וזה בלתי אפשרי אבל שידע שאני מרגישה ממש ממש נבגדת גם אם אין מאהבת ומצידי הוא יכול לקחת את הדברים שלו ולפנות את הבית.

קשה להסביר ולהעביר את כל 4 שנות הסיוט בהודעה אחת ולכן אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אולי אני טועה?מגזימה? אבל בגדול מי שמסתובבת עם דמעות בעיניים,מועקה קשה ועצב מיום האירוע זו אני.
 

אביטלתל

New member
אני לא יודעת האם את טועה או מגזימה

ואת נקראת מאוד נסערת ופגועה

אבל אני רוצה להגיד לך שאי אפשר להגיד דבר אחד, ולצפות שמשהו אחר יקרה
כלומר, אפשר לעשות את זה
אבל זה מאוד לא הוגן לכעוס על הצד השני בגלל שהקשיב לך

זה נשמע שאת כועסת ונפגעת כי הוא לא יכול היה לקרוא את הכוונות האמיתיות שלך

אמרת לבעלך שיעשה את מה שהוא מרגיש לנכון
לא ברור האם באותו הרגע הוא ידע שאת זקוקה לו
אבל אמרת את מה שאמרת וכנראה שציפית שהוא יבחר להישאר איתך
מבחוץ זה נראה שהחלטת, במודע או שלא, להעמיד בפניו בחירה, את או המשפחה שלו

וזו מאוד לא הוגן, ולא משנה מה הסכסוך המדובר

נשמע שהמועקה שלך היא לא רק מהאירוע הזה, עם כל הקושי שבו
אולי התנקזה לשם כל המועקה של הסכסוך המדובר

ושוב, לא הוגן להפיל את כל זה על בעלך
 

g a n i

New member
שונאת את הבור הזה בבטן

יש מצב שזו לא הייתה הצהרת תמיכה באחיו בנושא המריבה אלא שהוא נבהל מהאפשרות שהקשר בין האחים יתנתק על רקע המריבה? נדמה לי שקשר עם אחים זקוק לתחזוק יותר אקטיבי מאשר עם הורים
ואז, עם כל העלבון על זה שנשארת לבד בלילה כ"כ טראומטי (ואחראית על הילדים, שבטח בעצמם היו מבוהלים
) תחושת הבגידה יכולה קצת להתעמעם...
דיברתם? חכי רגע עם האריזה והפינוי. הוא הרי בוחר בך באופן יומיומי ע"פ אמא (!) שלו. תציצי בפורומים שכנים ותראי כמה זה נדיר
 

נרי כ

New member
זאת סיטואציה קשה מאוד, אבל את מגזימה

הנחת לו לבחור, והוא בחר לנסות ולשמר בכל זאת קשר כלשהו עם המשפחה. ודווקא כשקראתי את הזה היה נדמה לי שאת מתארת תפנית חיובית סוף סוף.

איך זה הופך אותך לנבגדת? הוא היה צריך להתקשר, ככל הנראה, ולבדוק מה איתך, אבל טוב שהוא הלך ופתר את העניינים עם אחיו. זה לא רק טוב לו - זה טוב לכולכם.
אל תעמידי את עצמך אל מול המשפחה, בוודאי לא במקומות שניתנים לפתרון.

אני מבינה שכל העניינים שם סוערים מאוד, אבל מכיוון שבעלך הוכיח כבר במי ובמה הוא בחר, לא הייתי מעמידה אותו במבחנים חוזרים ונשנים. מאוד לא טוב להיות בסיטואציה שבה הוא נמצא, ובהתאם - גם בזאת שאת והילדים נמצאים בה, וטוב שהוא עשה צעד כדי לפתור אותה.

בעיני את צריכה להמשיך ולחזק אותו בכיוון הזה, החיובי, של פתרון הסכסוך.
 

rc11

New member
את יכולה להסביר קצת יותר למה את מרגישה נבגדת?

אני לא מצליחה להבין את הנקודה.

מקריאה אותך אני מבינה שהוא הלך לפתור בעיה עם אחיו. אני רואה בזה גדלות נפש, שאחרי מה שעבר באותו אירוע, הוא עדיין נסע אליו ולא ויתר על היחסים בניהם.

איך זה קשור אליך?
למה את מרגישה נבגדת?
 

גוליגל

New member
מודה שלא כל כך הבנתי

לא הבנתי לא את הסיטואציה ולא למה את מרגישה נבגדת בתוכה. אני רק רואה שאת מאוד נסערת, גם מהדברים וגם מסגנון הכתיבה. אבל אני לא מבינה איך יוצא שמתוך זה שהוא הלך לנסות ליישר עם אחיו את ההדורים, הוא כביכול בחר באחיו על פניך. בפרט שאת, באקט אצילי שבדיעבד אולי גבה ממך מחיר גבוה מדי, שלחת אותו לעשות זאת...
אם מתאים לך לפרט קצת יותר מה היה, אולי אני (ועוד אחרות) נוכל להבין קצת יותר. כמו שזה כתוב, אני משלימה את הדברים מתוך הדמיון שלי, ולפי ההשלמות שלי יוצא שאת קצת מגזימה
. בפרט שלאור מה שכתבת על השנים האחרונות, בעלך בהחלט בחר במשפחה שהקים איתך, ובך, על פני אמו, למשל.
 

נרי כ

New member
להבנתי

היה ערב מאוד קשה, שממנו כולם יצאו נסערים, כולל הכותבת. בעלה נסע לפייס את אחיו ולא שהה איתה כדי להרגיע אותה, לא שב כל הלילה ולא התקשר לדרוש בשלומה.
 

2 1 2

New member
הוא לא נסע לפייס...

הוא נסע לדבר והאח הזה בכלל לא קשור לסכסוך,הוא גר רחוק ונפגש איתנו פעם ב... רק שאתמול הוא החליט להתפוצץ וכן בגדול הקושי שלי זה שבעלי נסע אליו ולא נשאר איתי .
 

ליאת +

New member
אז בעלך אכזב אותך

לא בגד בך.

אני חושבת שיש הבדל.
הוא לא העדיף נאמנות אחרת על פניך, הוא פשוט לא התנהג בצורה שהכי התאימה לך באותו הרגע. אני מציעה לך להזכר שמותר לבעלך שיהיו לו סדרי עדיפויות שונות וכמו כן מותר לו גם לטעות (נניח, לא להעריך נכונה את גודלה המשבר שאת מצויה בו ולדבוק בתוכנית שנקבעה קודם לכן).
 

משוש30

New member
ברור לי שקשה לך מאד אבל כנראה שיש אדם אחד

שקשה לו יותר מלך וזה בעלך.
הוא נקרע בין המשפחה שלו-אחים אמא, לבין המשפחה שלו-את הילדים.
מקום נוראי להיות בו.
במקומך לא הייתי שופטת אותו על כך להיפך הייתי רואה היכן אני יכולה לעזור ולתמוך. אל תצפי ממנו לבחור בך כי כי אפשר לבחור בין משפחה למשפחה וזה מקום לא הוגן לשים בו את האדם וציפיות לא ריאליות.
אם תוכלי לראות אותו באמת, להבין באמת עם הקושי שלו ולהיות אמפטית יהיה לך הרבה יותר קל.
קל לדבר וקשה לעשות כי את לא סתם צד נייטרלי, את אחד הצדדים בסכסוך הפנים משפחתי הזה. תני מקום לקושי שלך, בודאי. אבל תני גם מקום לקושי שלו. ברגע ששניכם תצליחו להיות אמפטיים אחד לשני ולהבין את הקושי האחד של השני הכל יראה אחרת. זה לא יהיה פחות חרא ביחסים עם המשפחה אבל זה יהיה הרבה יותר טוב בתוככם. בהצלחה
 

2 1 2

New member
מנסה לענות,להסביר...

בפיצוץ שהיה בעלי אמר שזה בגללי,בגלל משפט שהחלפתי עם גיסתי המנודה האחרת ואילו הוא אחיו האשים את בעלי שהוא אשם בכל המצב ואמר שאמא זו אמא וכל מה שהיא אומרת צריך לומר לה - אמן!את אמא את צודקת!
בגדול אמרתי לבעלי שלדעתי הוא לא צריך ללכת במיוחד אם אחיו מאשים אותו במצב (אחיו גר רחוק ולא יודע על מה שקורה ביומיום,וקורה),אמרתי לו פעמיים גם באירוע לפני שהלך וגם בדרך לאחיו וכן חשבתי שזה יעורר אותו להבין שאמרתי שאם אתה רוצה לך אבל אני חושבת שלא.
חוצמזה 4 שנים אתה לצידי,רואה את כל הרוע,מרגיש אותו,שומע עליו ואז בערב אחד בגלל התפרצות אלימה ,ערב קריטי אתה משאיר אותי לבד.
קשה לי להסביר מה אני מרגישה אבל אני חושבת שבעלי היה צריך להיות בבית איתי,ולא הוא לא השלים עם אחיו.הם לא היו "ברוגז" מהתחלה הוא רק שמע הטפה שלאמא אומרים אמן.
 

פוליlcנה

New member
את נורא כועסת

ואני יודעת שממקום כועס קשה מאד לקרוא דעות אחרות. אני חושבת שכתבו לך פה דברים מאד מרגיעים ונכונים, אבל את כנראה לא נמצאת כרגע במקום של לקרוא אותם עד הסוף. אז העצה היחידה שאני אתן לך זה להקשיב לכעס הזה שלך ולדעת שאת עדיין נמצאת עמוק בתוכו ולהבין שהוא מונע ממך להקשיב/ לראות את הסיטואציה מזווית אחרת ולכן לקחת את הזמן. כלומר, לא לעשות צעדים קיצוניים מול בעלך ולהשתדל לא לומר דברים שאח"כ תתחרטו עליהם. לחכות כמה ימים ואז לנסות לקרוא שוב את מה שכתבו לך פה.
 

2 1 2

New member
אבל אני כן קוראת...

שוב ושוב ונמסה כן למצוא את הפרופורציה הנכוןנה,לנתק את הרגש שלי ולחשוב על מה שתן כותבות,בגלל זה פניתי פה לעזרה.
זה לא מפסיק את הדמעות,אוףףףףףףףףףףףףף.
 

טלטל52

New member
יש משפחות כאלה

שמחרחרות ריב. בכל מפגש. בכל הזדמנות. בנושאים חדשים ובנושאים ישנים. לא סתם אנשים קולניים, אלא סקדנליסטים מקצוענים.

אם אני קוראת אותך נכון - נפלת לכזו סביבה. אותי תמיד הפתיע במשפחות מהסוג הזה שגם כאשר מגיעים למצב של "מלחמה קרה", כלומר חצי אחד של משפחה לא מדבר עם חצי שני, עדיין יש ריבים קולניים במפגשים. שזה מדהים, כי כאילו כבר נמצאים במצב של "שוברים את הכלים", אז מה השלב הבא? "שוברים את הכלים 2"?!

אפילו בעיני, שאני בן אדם שלא מפחד מעימותים, סביבה כזו היא מתישה ובלתי אפשרית. הרי כלום לא עוזר במצבים כאלה, לא לקיחת צד, לא בקשת סליחה ולא נסיון להבין מה עשית לא בסדר. רק ריחוק פיזי ומיעוט במפגשים.

ורק עוד דבר אחד רציתי להגיד לך. כנראה שיש לך סף סיבולת גבוה במיוחד. כי אחרי (כמה? 4?) שנים של מריבות, אחרי שהפסיקו לדבר איתך ועם ילדייך, עוברים על פניך ברחוב, מפגינים זרות גמורה - את *עוד* מתרגשת מסכסוך תורן? כלומר, ברור שזה מצב מאוד לא נעים, אבל את גם מאוד נסערת. כאילו עוד לא התרגלת לזה. למרות הניסיון שיש לך.

בקיצור - אל תבכי, זה לא שווה את זה
 

rc11

New member
נראה שהמצב מאוד רגיש לכולכם.

מבעד לקושי הגדול והאמיתי שלך, תנסי רק לזכור, גם אם לא להבין כרגע, שהמצב מאוד רגיש לבעלך (השאר לא חשובים).

דווקא במצב הרגיש הזה, אני לא רואה ברירה עבורך אלא להיות חכמה בהתנהלות שלך. לנשום עמוק עמוק, לזכור שזה לא הזמן לקבל החלטות על הזוגיות שלכם ולא לאלץ את בעלך לבחור צד.
כשהמצב קצת יצטנן, תשבו לשיחה שמאפשרת לכל אחד מכם לבטא את מה שמתחולל אצלו בבטן ולתת מקום אמיתי להתמודדות של כל אחד מכם עם המצב.

לא נראה שהפעולות שבעלך עושה מכוונות נגדך. יותר סביר שהוא עושה אותך בשביל להקל את ההתמודדות שלו עצמו עם כל המצב שנוצר. הוא לא רוצה לבחור צד ואני חושבת שזה לא הוגן לצפות ממנו לבחור.
אני רואה בזה התמודדות זוגית. אחרי כל כך הרבה זמן שהוא בצד שלך, האם את מסוגלת לבטוח בו ולאפשר לו למצוא את דרכו בפלונטר המשפחתי הזה שהוא נקלע אליו?
ותבטחי גם בעצמך, שתדעי להעביר לו את הקושי שלך ושהוא ייקח אותו בחשבון.
 
למעלה