כימיה אורגנית מנסה להיפרד ממני. פעם ממש הסתדרנו אחת עם השניה. עכשיו כנראה נמאס לה והיא מנסה להרחיק אותי בכוח
.
מעבר לזה שהמבחן הזה קצת הורג אותי, וזה חרא כי הייתי אמורה לקבל איזה 85 במועד א' ובכלל זה מעפן לגמרי שאני צריכה לגשת למועד ב',
אין דבר גרוע ממני במעבדה באורגנית.
אבל ממש.
אין דברים כאלה.
באמת.
ולא רק בסטנדרטים שלי, שהם כאילו די פסיכיים בקנה מידה נורמליים ואני בעצם ממוצעת.
לא, ממש גרועה. בקנה מידה סטנדרטי. של אנשים שפויים.
יצאתי היום בשעה איחור, אחרי שאת אחת מהסינתזות עשיתי פעמיים, כי בפעם הראשונה אשכרה לא קרה שומדבר, והשעה איחור הייתה אחרי שעוד 3 אנשים עזרו לי לסדר ולנקות את הדברים שלי כדי שנוכל לפנות לאנשים שאחרינו את המעבדה. וזה כמובן אחרי שהצינור מים עף לי מהזיקוק והשפריץ עליי איזה חצי דקה עד שהצלחתי לסגור את הברז.
וכמובן שבכיתי למדריך שלי בפרצוף מלא על כמה שזה גרוע ומעצבן, והוא היה מסכן ולא ממש ידע מה לעשות עם עצמו כי הוא לא יודע לא לקחת אותי ברצינות כשאני בוכה כי זה פשוט מתסכול וזה לא בקטע של מסכנות ודיכאון
.
באאא לייי שהיא תיגמררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר.
או לחילופין, להפסיק להיות גרועה בזה.
אללי, בשביל זה אני לא דבקה בדברים שאני לא טובה בהם. אני לא יודעת להתמודד עם זה.
מי יודע, אולי אחרי המעבדה הזאת אני אצליח להתחיל לנגן על בס בלי להפסיק אחרי שבוע
.
