בשנה הראשונה אכן לא כדאי למכור
אבל, החל מהשנה השניה נכנסים ל- sweet spot.
אם תמצא את ההסבר שהעברתי כאן לחברים בשעתו, ששוב, היה מאד מעמיק,
תשים לב שמצאתי (במחקר המספרי שערכתי והחישובים הכלכליים), שאם כבר
קונים חדש, אזי הגיל האידאלי למכור יוצא (במקרה) דווקא סביבות 2-3 שנים, אם
(כנראה) תעדוף ל- 2.
הסיבה מדוע 2 היה עדיף על 3, מבוסס על שלא להכנס לתחרות אל מול ציי ליסינג
שפולטים לשוק בדיוק בגיל 3 מסות של כלי רכב. הסיבה השניה היא כי בגיל 2
יש לנו עדיין אחריות יבואן שמקלה עלינו מאד למכור במחירון, בעוד שבגיל 3 לרוב
האחריות נגמרת והדבר מקשה יותר, כי קונה רוצה רכב עם אחריות.
עוד יתרון, שבגיל 2 עדיין הקילומטרז נמוך ולא החלפנו כלום ברכב, בגיל 3
מתחילים להכנס לטווח קילומטרז קצת גבולי, שעשוי להכניסנו להוצאות
תחזוקה נוספות מעבר לפחת הרגיל, כמו גם קשיי שכנוע לקבלת מחירון בגלל
הנסועה שקצת גבוה מתחילה להיות.
בקיצור - 2 לרוב יצא עדיף, מקבלים מחירון בעוד שבגיל 3 זה כבר קשה יותר.
לכן הפחת החישובי בשנה השלישית, מתרחב לרעת שנה זו (לעומת שנה 2).
המחירון המספרי של לוי יצחק מצייר בהקשר זה תמונה קצת שגויה/מעוותת
שאינה לוקחת בחשבון כמה פרמטרים פרקטיים, שקורים בשטח הלכה למעשה
כפי שהסברנו זה עתה.
ואכן,
כדבריך הנכונים קודם, הפחת בשנה הראשונה הוא הגדול ביותר, ולכן תהיה טעות
למכור בשנה 1.
ואכן מעטים עושים אותה - בשל לחץ כלכלי לרוב, ואלו אינם מיצגים את החלק
הארי של האוכלוסיה, שרובה נבונה מספיק שלא לעשות טעות שכזו.
לעומת היפטרות הרכב בגיל 2 או 3 לערך, מצא המחקר שערכתי,
שאין ערך משמעותי נוסף באם מחזיקים את הרכב הלאה לשנים 3-10 למשל,
בהנחה מקדמית שאם מושכים עימו יותר, אז חוסכים משהו.
זה לא כל כך מצליח מספרית, וגם אם כן, הדבר מסתכם בסופו של דבר לסכומים
קטנים מדי, עד שאינם מצדיקים עצמם ואת הטרחה.
מצד שני, אם מחפשים לחסוך לעומת חלופת חדש, עולה שאלה כזו:
באיזה גיל כדאי לרכוש רכב משומש, מה הוא ה- sweet spot,
או במתמטית - היכן עובר האידאל החישובי.
נוכל להכנס לדיון כזה בנפרד, אם יהיה רצון בכך.
ברמת העקרון,
אם אנו מוצאים רכב בן 1 שנים, בדגש שהוא ממקור אמין ומובטח עלינו כן,
שלא מדובר בנוכלות או הסתרת מידע על הרכב, כמו רכישת המכונית מההורים,
האח, החבר לעבודה, או חבר קרוב, ובמחיר שמגלם עד הסוף ונכונה את הפחת
המלא של השנה הראשונה על הכביש, קרי אבדן של נגיד 20 אלף שח לרכב
משפחתי (שחדש כזה עולה 140) זו תהיה עסקה טובה עבורנו כקונים.
ויש מעט מאד מקרים שמוצאים כזה דבר - שהוא ללא סכון עבורנו. גם חדש בן
שנה וגם ממקור אמין עלינו. נדיר מאד.
מנגד לקנות בן שנה ממישהו זר לנו, מכניס אותנו לסכון שיש ברכב פגם נסתר,
ושזו הסיבה שנפטרים ממנו כל כך מהר. פגם כזה, שהיבואן אינו מסוגל או יודע איך
לסדר אותו. כבר ראיתי כמה וכמה מקרים שכאלו בהסטוריה, אני יודע טוב יותר
להיות זהיר וסקפטי (ומעביר את הנסיון הלאה שאחרים לא יכבו בתורם).
עכשיו,
לרכוש בגיל 2, במחיר 100 אלף שח מחירון כמו שכל "הטמבלים" האלו קונים ממני,
מתוך מחשבה נאיבית מצידם שהנה חסכנו להם 30-40 אלף שח, תהיה זו טעות אופטית.
הטעות עקרה מבוססת על כך, שהתעלמו הם מהעובדה המספרית דה פקטו,
שגם בשנתיים הבאות הם מאבדים פחת (פלוס תחזוקה נלווית) שיחדיו מתקרבים
בעצמם לאותם 30-40 אלף ש"ח (שהפסיד הבעלים בשנים 0-2).
כך שלא חסכו כלום. הם לא באמת חשבו זאת כמו שצריך.
מה שכן,
אפשר להרוויח בשיטת זו של קנית רכב בן 2, רק באם נשאר עם המשומש
הזה שקנינו למשך שנים רבות מאד, למעשה עד שהרכב יאבד את רוב או אף מלוא
ערכו. נגיד בגיל 10 ומעלה. רק אז יש לכך הצדקה מתמטית איכשהו.
אבל לקנות בגיל 2 רק כדי למכור נגיד בגיל 4, לא חוסך לנו כלום ברוב המקרים.
המודלים שעשיתי מצאו לעיתים מקרים של הפסד, כמו שקרה לזה שקנה מאיתנו
את הקורולה הראשונה שמכרנו לו אז במחירון 100 אלש"ח.
בעוד שאנחנו הפסדנו עליה פחת של רק 26 אלש"ח בשנתיים הראשונות שלה
גיל 0-2, ולא הוצאנו שקל על תחזוקתה, הוא מכר אותה בגיל 4, קרי גם החזיק
שנתיים כמונו, אבל מכר סביבות 75 (קרי פחת 25) והוציא עוד 5000 שח רק על
צמיגים מצבר ובלמים וכדומה...
קרי סה"כ הוציא פחת ותחזוקה עודפת כ- 30 אלשח.
נשים לב שהוא גם נסע על משומש, וגם שילם יותר מאיתנו עבור אותה תקופה שוות ערך.
לכן אני תמיד חוזר לכל מי שמתייעץ עימי, ומזכיר לו,
שצריכים להיות מאד זהירים עם החישוב הזה, ומאד מדויקים.
טעות קטנה בתפיסה והתעלמות מפרמטרים קריטיים, מטה את החישוב והורסת
לחוסך את התכנית שלו לצאת מורווח מכל העסקת המשומש הזו.
לא בכדי הגעתי בשעתו למסקנה המתמטית/חישובית שנכון לנו מאד,
לקנות חדש. אבל אם כבר קנינו חדש, אז להפטר מרכב באופטימום, שיצא (לי)
סביבות גיל 2 כאמור מעלה. גם 3 זה עדיין בסדר אבל כנראה פחות כדאי.
מקבלים לא רק מקסימום איכות, מקס' בטיחות, מינ' טרחה והתעסקות,
השארות תמידית עם המילה האחרונה הטכנולוגית, אלא שהעלות של המודל
מראה שזה לא בהכרח החלופה היקרה כפי שהדעת סוברת.
וזה לא שכל המכוניות שלי אני קונה כך. יש לי מכונית beater car שקניתי
במחיר 4000 ש"ח, בת 15, עם רק 114 אלף ק"מ. מציאה.
זו היה עסקה מעולה והזדמנות יחודית.
הרכב הזה עולה לנו גרושים בשוטף, בעיקר בגלל שפחת שלו אפסי והתחזוקה
סבירה - כי הרכב לא נסע הרבה והוא יפני אמין כמו שור. זו המכונית *ונה" שלנו
בבית.
אם הולכים למשימה מלוכלכת (או מסוכנת גאוגרפית בארץ), לא אסכן להביא עימי
למקום שכזה את המכוניות היותר יקרות שיש. כמו בגדי עבודה, אתה לא יוצא
לעבודות שחורות כמו למשל בגינה, מקום עם לכלוך, ושם עליך את החליפה היקרה
של המשרד. מה שנקרא מדי א' שלך.
אתה מחליף לבגדי עבודה (מדי ב') ואיתם יוצא למשימות שכאלו - זו מטרת רכב
beater car.
אני משתמש בה להובלות של דברים שפוגעים ברכב ובגימור שלו.
אני משתמש בה כדי לקפוץ עם המשפחה לים, שאת כל הלכלוך והחול ישאירו ברכב
הזה ולא בכלה לבנה דנדשה חדשה של אשתי. וכדומה....
בקיצור - אין מתכון אחד שנכון לכל התרחישים, וצריך לבצע אופטימזציה מושכלת
בין השמוש במכונה, למשאב שמושקע בה. והוא משתנה בין סוג רכב אחד לשני.
הפחת של רכבים מסוימים הוא מאד מהיר - כמו למשל רכבי מנהלים, שבהם לקנות
חדש לא יוצא כדאי בכלל ובשונה מרכב משפחתי. נישות שונות, סגמנטים אחרים,
לכל אחד תכונות משלו.
נשים לב שעוד לא נכנסו בכלל לסוגיית מימון, פחת על ההון, ואבדן זמן עבודה (שיש
לחשבו בחלק מן התרחישים) בשל התעסקות בתיקון ותחזוקת הרכב, כמו גם
במציאתו לראשונה כשקונים אותו. ראיתי כבר מקרים שאנשים ראו מעל 10
מכוניות וכילו כמה חודשים עד שמצאו את הכלה שלהם שהם רצו בה. אבדן השעות
הזה לא חושב על ידם בכלל במכלול העלות של הרכב. הם התעלמו ממנו, וזו טעות
לעשות זאת.
לא אצל כולם (זה נכון), אבל אצל חלק מן האנשים מדובר היה באבדן שעות עבודה.
וגם שעת חופש יש לה מחיר שאתה לא עם האשה או הילדים או התחביבים שלך.
השעה הזו אינה חינם. ומי שסובר ששעה שלו היא חינם, טרם למד להעריך
את הזמן שלו.
