אני חייב להודות, שאני אישית היה לי שיר שבחרתי והורדתי
בהתחלה בחרתי ב #דובי גל, אך החלפתי ל"שורפת ת'רחבה" של שלומי שבת, בידיעה ברורה שהוא לא יזכה, אבל הייתי חייב להצביע לשיר הזה כ"שיר הגרוע", שאולי יוזכר פה. מהסיבה הפשוטה. אפשר לדבר על המלל של השירים האלו, כמו של הסטטיקים למינהם או של איב אנד ליר האלו. אבל לפחות הם לקחו משהו שהם מאמינים בהם, וגם משהו מקורי, משהו שהם אליו מתחברים ורצו אחריהם, וזה הצליח להם בסופו של דבר. אומנם אני לא מתחבר לשירים האלו. אבל לפחות זה מצליח. במקרה של שלומי שבת, הוא לא מתחבר לזה, זאת לא המוזיקה שהוא מאמין בהם. ההשוואה שלי למקרה הזה של שלומי שבת שווה למקרה של אוהד הצלחות בספורט. אתה רואה שזה מצליח, במקום להילחם ולנסות לעשות אלטרנטיבה וללכת לפי שאתה אוהב, לפי איך שהצליח. שלומי שבחר את השיר הזה. ראה שהז'אנר מצליח, והוא חשב שהוא גם יכול לעלות על הגל הזה, וזנח לטובת זה את כל מה שהוא מאמין, את כל המוזיקה שהצליח לו. דווקא בתור אחד שאני מאוד אוהב. זה מאוד הפריע לי הבחירה ללכת אחרי השיר הזה