אני סיימתי את חובותי הקורסיות!
היום
היה לי סמינריון להגיש. שזה, אם אתם זוכרים, מאמר מדעי כלשהו שבחרתי מתוך רשימה שהמרצה פרסם בתחילת השנה, והייתי צריכה להכין עליו מצגת + להרצות באנגלית מול כל הכיתה, בסביבות חצי שעה.
עושים את זה פעם אחת בשנה, אז היום היה תורי וסיימתי עם זה לנצח
ובגלל שאני גאון וסידרתי שאת כל נקודות הזכות שהייתי חייבת בתואר - עשיתי כבר בשנה שעברה ובסמסטר א', אז אין לי יותר שום דבר בסמסטר הזה, מלבד מחקר נטו
אה, ועוד כמה הרצאות שיש בהן חובת נוכחות, אבל שום דבר מעבר. אפילו לא חובה להקשיב
בקיצור, אמא'לה, השתגעתי לפני הסמינריון הזה!
המאמר היה קל יותר מזה שהיה לי בשנים הקודמות, אז הייתי הרבה יותר רגועה. אפס לחץ. התחלתי לעבוד עליו מאוחר, עשיתי ריכוז מאמץ וסיימתי, אפילו לא נלחצתי בסופ"ש. אבל אז הגיע מוצ"ש... שכנה (אמריקאית לשעבר) שלי התנדבה לשמוע אותי, וכאן התחיל הבלגן. היה לי בלאקאאוט פסיכי, כמו שלא היה לי בחיים! כתבתי מראש את התמלול של כל ההרצאה, כולל בדיחות, ושיננתי את זה בע"פ. עברתי על זה הרבה לפני כן, זכרתי פלוס מינוס, היה בסדר גמור. אבל מולה - נאדה! התחרפנתי. באמת, לא הבנתי מה קרה פתאום...
היא ממש ריחמה עלי אז נתנה כמה טיפים + כרטיסיות שהיא שמרה לה מפעם, אמרה שעדיף להשתמש בהן. בהתחלה היססתי, אבל בסוף הגעתי למסקנה שאם אני כבר הולכת להקריא כמו סנילית, עדיף מכרטיסיה ולא מדף A4. אז מהלילה ועד 5 לפנות בוקר היום רק העתקתי את כל המלל לכרטיסיות האלה - אחת (גג שתיים) לשקופית.
ישנתי 4 שעות, קמתי, חברה הזמינה לנו כרטיסים לבקסטריט בויז (כן, רק השטות הזאת היתה חסרה לי היום
), נסעתי לאוניברסיטה והתאמנתי על שני חברים מהתואר, בנפרד. הפעם עם הכרטיסיות היה הרבה יותר טוב! אז נרגעתי.
בהרצאה עצמה היה טיפה פחות מוצלח, לא כ"כ זכרתי בע"פ כמו שקיוויתי, אבל לא נורא. חברים שלי אמרו שעשיתי את זה באופן מאוד טבעי, שנראה שאני סתם מרפרפת על בולטים שכתובים שם, לא בלט שאני אשכרה מקריאה פסקאות שלמות... אז או שהם שיקרו כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי, או שזו האמת ויופי, מושלם
אבל תכל'ס, לא אכפת לי. זה מרצה שנותן ציונים בסדר, בסופו של דבר, והעיקר שזה מאחורי. וכבר אמרתי שאין לי יותר חובות לתואר (חוץ מכתיבת תזה אבל הממממ בואו נדחיק בינתיים) ווהוווווווווווו