הוצאת תסכול קטנה
כי אם כבר מתלוננים אז שיהיה פה
אז בעוד חודש וקצת גיוס. ובנתיים עבודה. אבל גם בבית המון. ונמאס לי. כי אבא בפנסיה אז גם הוא בבית כל היום. ואנחנו דיי הורגים אחד את השני.
אז במבט לאחור לא הייתי צריכה לנסוע לקליפורניה בקיץ. כאילו, היה כיף, ממש! והתגעגעתי לאחותי כל כך כל כך... אבל.. חזרתי עם דעה שונה עליה, כאילו האדם שהכרתי ואהבתי כבר לא שם. היא השתנתה ברור, היא גם אמא עכשיו. אבל פעם, אני הייתי ה"בת" שלה. היא התייחסה אליי כאל ילדה, והפעם היא לא, היא התייחסה אליי כאלה מבוגר.. וזה טוב! כי בכל זאת, אני כבר לא ילדה בת שלוש שלא מוכנה לעזוב לה את היד, אבל עדיין, הקיץ הזה "זכיתי" להכיר את אחותי כאדם אמיתי ולא כ"אחות המושלמת" שהיא תמיד הייתה אצלי בראש. וזה שינה לגמרה את מערכת היחסים שלי איתי. לפחות מהצד שלי. ואם הייתי נשארת בארץ אז הייתי עובדת בקיץ ועכשיו היה לי מספיק כסף כדי לסוע לאירופה עם חברות. במקום זה אנחנו בודקות אפשרויות שלעולם לא יתממשו באמת ליומיים באילת. הוו וול.
אה. ואני לא רוצה להגייס. אבל אני גם לא רוצה לא להתגייס. אז זה דפוק.
