חפירת סיום עימות המלכים
יאללה, בזמן ההמתנה לסופה אני צריכה לחפור קצת
או-קיייי
אז.
נעשה את זה לפי דמויות!
טיריון- מלך. מלךמלךמלךמלךמלך. מלך. לא, אין דברים כאלה! ממש שמחתי בתחילת הספר שהוא הולך להיות הימין כי ידעתי שזה יהיה אדיר, אבל לא ידעתי עד כמה! הוא בדיוק האדם המתאים לתפקיד! ומה עכשיו הוא פצוע! וכבר לא הימין! אם כי אני ממש ממש סקרנית לגבי הדמות של טיווין. הוא נשמע מעניין. אבל טיריון! הוא בתור הימין זה בערך הדבר הכי טוב שקרה למעלה מלך. הוא עושה את זה כל כך נהדר! התחמנות שלו, ויחד עם זאת הרצון לצדק, החכמה שלו וחוסר הפחד שלו מכלום בערך. וה"אחותי המתוקה" על סרסיי והירידות עליה
וכל מה שהוא אומר ועושה, הכל! לא, עזבו את שאי, אני אתחתן איתו בסוף. אין דברים כמוהו, הוא מלך הספר מבחינתי
אוי, וטיריון בקרב!
ישבתי פעורת פה ובקושי נשמתי וזה היה פשוט מדהים ואין לי מילים. באמת.
וחוץ מזה שאני אוהבת אותו, אני אוהבת גם את כל הדמויות שקשורות אליו. שאי המגניבה, ברון המעולה וכל המופרעים שלו ההורסים מצחוק
והוא מלך. הוא פשוט מלך. כבר אמרתי שהוא מלך?
ורגע, אני חייבת לצטט קטע ממש יפה מאחד הפרקים שלו (אני קוראת עכשיו פרקים נבחרים מהספר וקראתי שוב את הפרק האדיר הזה ואני חייבת חייבת לצטט
):
קדחת הקרב. הוא מעולם לא חשב שיחוש בה, אף על פי שג'יים סיפר לו עליה לעיתים קרובות. איך נדמה שהזמן מיטשטש ומאט, ואפילו קופא, כיצד נעלמים העבר והעתיד עד שלא נותר דבר אלא הרגע, כיצד הפחד נס, והמחשבה נסה, ואפילו הגוף שלך. "אז אתה לא מרגיש את הפצעים, ולא את הכאב בגבך ממשקל השריון, או את הזיעה החודרת לעיניך. אתה מפסיק להרגיש, מפסיק לחשוב, מפסיק להיות אתה, כל מה שיש הוא הקרב, היריב, האיש הזה ואז זה שאחריו וזה שאחריו וזה שאחריו, ואתה יודע שהם עייפים ומבוהלים אבל אתה לא, אתה חי, והמוות מקיף אותך מכל עבר אבל החרבות שלהם איטיות מדי, ואתה יכול לחולל דרכם בפה מלא צחוק". קדחת הקרב. אני חצי אדם ושיכור מטבח. שינסו להרוג אותי אם הם יכולים!
וואו.
ובכלל, כל הפרק הזה פשוט מעולה
אריה- לא, אין דברים כמוה. היא מלכת עולם והיא מלכת הספר (טיריון הוא המלך-גבר, היא המלכה-נקבה
). היא אמיצה כל כך, אין בה פחד, היא תמיד תעשה מה שהיא רוצה ומה שנכון. היא המשיכה עם משמר הלילה בתור ילד, שזה ממש ממש לא קל, ולא הפסיקה לרגע להיות אמיצה ומגניבה. אחר כך היא ברחה עם ג'נדרי, פשטידה ולומי החמודי (שהייתי ממש עצובה כשהוא מת
) והייתה פשוט אדירה
גם כשהיא הייתה משרתת (?) היא הייתה מעולה. ההאזנות לשיחות של אחרים והלחישות בכל הלילה וז'אנקן הנפלא שממש אהבתי, וזה היה פשוט נהדר. ואז היא עזרה להם לכבוש את ההארנהל! מה זה! הילדה הקטנה הזאת, בקושי בת 10, וכבר עוזרת לכבוש את הטירה. והיא זאת שיזמה את זה. הכל בזכותה. ואז היא ברחה משם! היא רצתה לברוח אז היא יזמה בריחה ובאמת עשתה את זה! עם ג'נדרי שממש חיבבתי בהתחלה ועכשיו הוא התגלה כנמושה
ועם פשטידה (
) החמוד. לא, מה זה, מאיפה האומץ הזה? היא מושלמת. אני רוצה לאמץ אותה.
ג'ון- אז בספר הזה הוא קיבל פחות תשומת לב, שזה חבל, כי אני מתה עליו. הוא מקסים (*מנסה להוציא מהראש את ג'ון של הסדרה
*) והוא אמיץ והוא הבן של ליאנה וראיגר.
והסוף של הפרק האחרון שלו. אמגאמגאמג. הוא הרג את החצי-יד! אע! ישבתי ככה:
בקטע הזה. אמג. גם הוא ממש ממש אמיץ (רואים שהוא בן דוד של אריה
) והוא יעשה מה שצריך ומה שנכון, לטובת משמר הלילה והממלכה בכלל. ולטובת כל האנשים שסביבו.
אני כבר מחכה לראות מה יהיה איתו בספר הבא עם מאנס ריידר. ואוף בטח כולם ישנאו אותו עכשיו כי הם יחשבו שהוא בוגד
הוא לא בוגד! אבלאבל. וואו. הוא נהדר.
בראן- בראניייי
אוף, מה שמרטין עשה, שסיפר לנו שהוא וריקון מתים ואז אמר "חהחה הם לא!" היה ממש אכזרי. אבל ממש.
אבל. אבל. אבל!!! העין השלישית? וואו! בגלל החלומות חשבתי שהוא יהיה איש זאב וחשבתי שזה יהיה מעפן כי אנשי זאב זה מעפן, אבל הוא לא באמת איש זאב כמו שחשבתי שהוא יהיה, זה... שונה! הקטע עם העין השלישית שנפתחת והוא זאב ואז כשהיא נסגרת הוא חוזר וכל זה... סופר קול! אני אוהבת! אז אני שמחה שחששותיי התבדו, ונראה מה יהיה עם זה בהמשך.
חוץ מזה, אני מתה על ג'וג'ן ומירה המתוקים, ועל הודור כמובן
וגם אושה מגניבה.
החלומות של בראן ומעולים. ואם כבר חלומות, החלומות הירוקים של ג'וג'ן. הוא חלם שהים מגיע. תיאון מגיע. תיאון, פייק, אנשי הברזל, ים. מה זה הדבר האדיר הזה. וואו.
אוי, ו- ווינטרפל נשרפה
והמלומד לואין. הוא היה המלומד האהוב עליי, אוף
סאנסה- סאנסה ממש השתפרה הספר. כן, יש לה עדיין קטעים של "הספטה אמרה שצריך לשמור על נימוסים" ומה נסגר אתך ילדה, אבל רוב הזמן היא בסדר, והיא מבינה מה הולך וכבר לא נעל כמו במשחקי הכס. והיא נגד ג'ופרי. זה הופך אותה באופן טבעי לאהובה יותר. אבל עדיין... אני לא באמת אוהבת אותה. בעיקר מרחמת עליה. והיא בסדר. והיא עדיין טיפשה כשהיא חושבת שסרסיי בעדה.
הקטע שלה עם הלא-אביר-ששכחתי-את-שמו ממש מגניב! כאילו, הורג אותי שגם את זה היא מצליחה איכשהו להפוך לאגדה והו פלורנטין (אני לא באמת זוכרת איך קוראים להוא מהשיר אז שיהיה פלורנטין) האביר שלי על הסוס הלבן... כאילו סאנסה... תתבגרי
אבל בסדר. העיקר שהיא רוצה לעוף משם ומבינה שהיא לא צריכה להיות שם. ושזה לא טוב. ושג'ופרי אידיוט.
דאני- אז רוב הספר לא ממש סבלתי אותה, אבל יש לה מדי פעם קטעים נחמדים. ומורמונט ג'וניור חמוד. והפרק שלה עם המיליון דלתות היה ממש אדיר! והיא בסדר בסה"כ. לפעמים. לפעמים פחות.
תיאון- אני שונאתשונאתשונאת אותו. שונאת. ולחשוב שבתחילת הספר אהבתי אותו. מה חשבתי לעצמי
טוב, זו לא אשמתי, במשחקי הכס הוא היה חמוד, הוא היה נחמד לסטארקים וחבר טוב שלהם (מה שהופך את הבגידה שלו לאפילו יותר נוראית), והוא תמיד היה מחייך. ויש לו את השם הכי מגניב בעולם! גרייג'וי! אני מתה על השם הזה. גרייג'וי. הוא מגניב.
ועכשיו, לבגידה- אני שונאת אותו על זה כל כך. לבוא למקום בו גדלת (ואז מה, אז מה אם זה לא באמת הבית שלך שבו נולדת) מחצית מחייך, ולכבוש אותו באכזריות כזאת? הוא גדל עם האנשים האלה, הם לימדו אותו הכל, הוא בילה איתם חצי מחייו. הוא מכיר אותם טוב יותר מאת המשפחה שלו. הם היו המשפחה שלו. ועכשיו הוא בוגד בהם בצורה כזאת? חזרו כמה פעמים בספר על כך שנד לא הצליח להוציא ממנו את האופי של אנשי הברזל, ומסתבר שזה ממש נכון. עוד בדרך הביתה, רגע וחצי אחרי שהוא עזב את ווינטרפל, הבחור חשב על כמה מגניב יהיה כשהוא יהיה מלך ותכנן תכניות. שום חיבה למקום בו גדלת? לאנשים איתם גדלת? מיד הוא הולך לבגידה. וזה היה נוראי. שלא לדבר על זה שבמשך מספר עמודים חשבתי שהוא הרג את בראן וריקון... אז בכלל כעסתי עליו. אבל גם לפני, וגם אחרי שגיליתי שהוא לא באמת הרג אותם- הוא היה ממש אכזרי אליהם, לסטארקים, ולכל אנשי ווינטרפל. בפרקים שלו כל הזמן חוזרים על זה שהנה, עם זה הוא שיחק וזה לימד אותו, והוא מתמסכן ולא מבין למה הם שונאים אותו... כן, הוא יאהבו אותך אחרי שבגדת בהם ככה. שכל, תיאון, יש לך כזה, תשתמש בו!
דאבוס- אני מחבבת את הבחור. אני לא יודעת עליו הרבה, אבל ממה שאני כן יודעת, הוא אדם טוב ואמין. וזהו בערך.