- פותח הנושא shoham95
- פורסם בתאריך
יאללה, בזמן ההמתנה לסופה אני צריכה לחפור קצת
או-קיייי
אז.
נעשה את זה לפי דמויות!
טיריון- מלך. מלךמלךמלךמלךמלך. מלך. לא, אין דברים כאלה! ממש שמחתי בתחילת הספר שהוא הולך להיות הימין כי ידעתי שזה יהיה אדיר, אבל לא ידעתי עד כמה! הוא בדיוק האדם המתאים לתפקיד! ומה עכשיו הוא פצוע! וכבר לא הימין! אם כי אני ממש ממש סקרנית לגבי הדמות של טיווין. הוא נשמע מעניין. אבל טיריון! הוא בתור הימין זה בערך הדבר הכי טוב שקרה למעלה מלך. הוא עושה את זה כל כך נהדר! התחמנות שלו, ויחד עם זאת הרצון לצדק, החכמה שלו וחוסר הפחד שלו מכלום בערך. וה"אחותי המתוקה" על סרסיי והירידות עליה
אוי, וטיריון בקרב!
וחוץ מזה שאני אוהבת אותו, אני אוהבת גם את כל הדמויות שקשורות אליו. שאי המגניבה, ברון המעולה וכל המופרעים שלו ההורסים מצחוק
והוא מלך. הוא פשוט מלך. כבר אמרתי שהוא מלך?
ורגע, אני חייבת לצטט קטע ממש יפה מאחד הפרקים שלו (אני קוראת עכשיו פרקים נבחרים מהספר וקראתי שוב את הפרק האדיר הזה ואני חייבת חייבת לצטט
קדחת הקרב. הוא מעולם לא חשב שיחוש בה, אף על פי שג'יים סיפר לו עליה לעיתים קרובות. איך נדמה שהזמן מיטשטש ומאט, ואפילו קופא, כיצד נעלמים העבר והעתיד עד שלא נותר דבר אלא הרגע, כיצד הפחד נס, והמחשבה נסה, ואפילו הגוף שלך. "אז אתה לא מרגיש את הפצעים, ולא את הכאב בגבך ממשקל השריון, או את הזיעה החודרת לעיניך. אתה מפסיק להרגיש, מפסיק לחשוב, מפסיק להיות אתה, כל מה שיש הוא הקרב, היריב, האיש הזה ואז זה שאחריו וזה שאחריו וזה שאחריו, ואתה יודע שהם עייפים ומבוהלים אבל אתה לא, אתה חי, והמוות מקיף אותך מכל עבר אבל החרבות שלהם איטיות מדי, ואתה יכול לחולל דרכם בפה מלא צחוק". קדחת הקרב. אני חצי אדם ושיכור מטבח. שינסו להרוג אותי אם הם יכולים!
וואו.
אריה- לא, אין דברים כמוה. היא מלכת עולם והיא מלכת הספר (טיריון הוא המלך-גבר, היא המלכה-נקבה
ג'ון- אז בספר הזה הוא קיבל פחות תשומת לב, שזה חבל, כי אני מתה עליו. הוא מקסים (*מנסה להוציא מהראש את ג'ון של הסדרה
אני כבר מחכה לראות מה יהיה איתו בספר הבא עם מאנס ריידר. ואוף בטח כולם ישנאו אותו עכשיו כי הם יחשבו שהוא בוגד
בראן- בראניייי
אבל. אבל. אבל!!! העין השלישית? וואו! בגלל החלומות חשבתי שהוא יהיה איש זאב וחשבתי שזה יהיה מעפן כי אנשי זאב זה מעפן, אבל הוא לא באמת איש זאב כמו שחשבתי שהוא יהיה, זה... שונה! הקטע עם העין השלישית שנפתחת והוא זאב ואז כשהיא נסגרת הוא חוזר וכל זה... סופר קול! אני אוהבת! אז אני שמחה שחששותיי התבדו, ונראה מה יהיה עם זה בהמשך.
חוץ מזה, אני מתה על ג'וג'ן ומירה המתוקים, ועל הודור כמובן
החלומות של בראן ומעולים. ואם כבר חלומות, החלומות הירוקים של ג'וג'ן. הוא חלם שהים מגיע. תיאון מגיע. תיאון, פייק, אנשי הברזל, ים. מה זה הדבר האדיר הזה. וואו.
אוי, ו- ווינטרפל נשרפה
סאנסה- סאנסה ממש השתפרה הספר. כן, יש לה עדיין קטעים של "הספטה אמרה שצריך לשמור על נימוסים" ומה נסגר אתך ילדה, אבל רוב הזמן היא בסדר, והיא מבינה מה הולך וכבר לא נעל כמו במשחקי הכס. והיא נגד ג'ופרי. זה הופך אותה באופן טבעי לאהובה יותר. אבל עדיין... אני לא באמת אוהבת אותה. בעיקר מרחמת עליה. והיא בסדר. והיא עדיין טיפשה כשהיא חושבת שסרסיי בעדה.
הקטע שלה עם הלא-אביר-ששכחתי-את-שמו ממש מגניב! כאילו, הורג אותי שגם את זה היא מצליחה איכשהו להפוך לאגדה והו פלורנטין (אני לא באמת זוכרת איך קוראים להוא מהשיר אז שיהיה פלורנטין) האביר שלי על הסוס הלבן... כאילו סאנסה... תתבגרי
דאני- אז רוב הספר לא ממש סבלתי אותה, אבל יש לה מדי פעם קטעים נחמדים. ומורמונט ג'וניור חמוד. והפרק שלה עם המיליון דלתות היה ממש אדיר! והיא בסדר בסה"כ. לפעמים. לפעמים פחות.
תיאון- אני שונאתשונאתשונאת אותו. שונאת. ולחשוב שבתחילת הספר אהבתי אותו. מה חשבתי לעצמי
ועכשיו, לבגידה- אני שונאת אותו על זה כל כך. לבוא למקום בו גדלת (ואז מה, אז מה אם זה לא באמת הבית שלך שבו נולדת) מחצית מחייך, ולכבוש אותו באכזריות כזאת? הוא גדל עם האנשים האלה, הם לימדו אותו הכל, הוא בילה איתם חצי מחייו. הוא מכיר אותם טוב יותר מאת המשפחה שלו. הם היו המשפחה שלו. ועכשיו הוא בוגד בהם בצורה כזאת? חזרו כמה פעמים בספר על כך שנד לא הצליח להוציא ממנו את האופי של אנשי הברזל, ומסתבר שזה ממש נכון. עוד בדרך הביתה, רגע וחצי אחרי שהוא עזב את ווינטרפל, הבחור חשב על כמה מגניב יהיה כשהוא יהיה מלך ותכנן תכניות. שום חיבה למקום בו גדלת? לאנשים איתם גדלת? מיד הוא הולך לבגידה. וזה היה נוראי. שלא לדבר על זה שבמשך מספר עמודים חשבתי שהוא הרג את בראן וריקון... אז בכלל כעסתי עליו. אבל גם לפני, וגם אחרי שגיליתי שהוא לא באמת הרג אותם- הוא היה ממש אכזרי אליהם, לסטארקים, ולכל אנשי ווינטרפל. בפרקים שלו כל הזמן חוזרים על זה שהנה, עם זה הוא שיחק וזה לימד אותו, והוא מתמסכן ולא מבין למה הם שונאים אותו... כן, הוא יאהבו אותך אחרי שבגדת בהם ככה. שכל, תיאון, יש לך כזה, תשתמש בו!
דאבוס- אני מחבבת את הבחור. אני לא יודעת עליו הרבה, אבל ממה שאני כן יודעת, הוא אדם טוב ואמין. וזהו בערך.
קייטלין- טוב, די, היא מעצבנת אותי. היא פלצנית כזאת, ומעצבנת, ויש בה משהו שחוסם אותי מלאהוב אותה או לחוש כלפיה איזשהי חיבה ברמה כלשהי. אני פשוט לא. היא סתם מעצבנת אותי, והיא האמא של אריה הקולית מה שאמור להפוך אותה אוטומטית לשווה, אבל היא לא! רוב הפרקים שלה הם הו כמה אני מסכנה וכמה רוב גדל וכמה אני רוצה להיות לצדו וכמה אני רוצה את טובת הילדים שלי וכמה החיים שלי נדפקו וכמה הייתי רוצה שהם יהיו טובים. וסבבה. את רוצה שהחיים שלך יהיו טובים. מובן. יפה. אבל תעשי את זה בשקט!
רוב- אני גאה בו! הילד בן 14 (15 כבר?) והוא פשוט לוחם. בכל פעם שאומרים שהוא עבר איזשהו קרב בהצלחה (ובעיקר כשהוא תפס את ג'יימי!) אני מתרגשת בשבילו. זה לא ברור מאליו בכלל. הוא כל כך הבן של אבא שלו
מעבר לזה, אני לא יודעת מה אני חושבת עליו, כי אני באמת לא יודעת עליו הרבה. אבל אין ספק שהוא אמיץ. (סטארק
רנלי- אוף, כמה הייתי עצובה כשהוא מת
... האם הוא חי? ברור שלא! מרטין קיפס מסינג וויז מיי הד. תודה.
בסוף זה היה לורד טיירל, הלורד החדש של רמות גנים. שהבת שלו עומדת להפוך לאישה האומללה בעולם ולהתחתן עם ג'ופרי. אני תוהה במה היא חטאה.
סטאניס ומליסנדרה- אני כותבת עליהם ביחד כי הם צמד-חמד. סטאניס לגמרי איבד את זה. לא שאני יודעת איך הוא היה קודם, אבל יש לי תחושה שהוא לא היה כזה דפוק לפני מליסנדרה. מה הקטע של לשנות את הסמל ולשרוף יערות ולהרוג אנשים עם צל וכל השטויות האלה? אבל הוא מסקרן אותי, זה כן. לא קיבלנו הרבה מידע עליו חוץ מזה שהוא משום מה אוהב אישה מוזרה שיולדת צל בזמנה הפנוי.
סרסיי- וול, אז לגביה אני ממש אמביוולנטית. יש קטעים בהם היא יוצאת חכמה ויש קטעים שלא. בגדול, היא ערמומית, ויש לה שכל. אבל ליד טיריון... וול... ליד טיריון היא לא ממש יוצאת חכמה
אצבעון- אני אוהבת את הבחור! חבל שהוא לא הופיע יותר בספר. אני ממש אוהבת את הערמומיות שלו! והוא שנון באופן כיפי. השיחות שלו ושל טיריון זה תענוג
גם ואריז אדיר. והוא כנראה הדמות היחידה בספר שאני ממש ממש לא מבינה לאיזה צד היא שייכת. הוא בצד של כולם ובצד של אף אחד, הוא עושה מה שמתחשק לו, וכל זה בתחמנות אדירה ובלי שיש למישהו מושג מה הוא רוצה. לא לדמויות בספר ולא לנו, הקוראים. הוא ממש ממש מסקרן אותי. אני לא מבינה אותו בכלל וזה מסקרן.
ג'ופרי- בואו נסכם את זה באייקון אחד:
אפשר עוד אחד?
ואחד אחרון?
זהו.
*פינה לזכר נד
זה הכל, אני חושבת.
ממש ממש ממש ממש אהבתי את הספר. וטיריון מלך. ואריה גם. וג'ון.
ווהו חפירתשהם!
לעימות.
אני כבר אגיב על הכל ביחד
לא שיש הרבה מה להוסיף. את מעולה
.
אני ממש מסכימה עם הכל.
וממש כיף שאת נהנת מהספר!
טיריון
הוא לחלוטין עושה את הספר הזה למעולה. כל פרק ופרק שלו בספר הזה פשוט מדהים. באמת. כל יציאה שלו על סרסיי וכל ניסיון שלו לחנך את ג'ופרי ולהגן על סאנסה
אני מאד אהבתי אותו בתור יד ימינו של המלך וחבל שלא הקשיבו לו יותר שם, בהחלט לא נותנים לו מספיק קרדיט וחבל. ועכשיו כשהוא פצוע ואבא שלו מגיע... העלילה הולכת להסתבך
אני מאד אוהבת את ברון, הוא נורא מצחיק אותי
שאי לעומת זאת..
אריה
כי מילים לא יכולות לתאר כמה שאני אוהבת את הילדה הקטנה גדולה הזאת.
ג'ון מקבל הרבה יותר פוקוס בספר השלישי והוא אפילו *יותר* נהדר שם, כן, זה אפשרי.
בראן - אני לא מבינה איך הצלחת לא לדפדף באטרף עד לסוף של הספר כדי לגלות שהם לא מתים. כי זה מה שאני עשיתי. לא האמנתי לשנייה שהם מתים ושמרטין כזה אכזרי (וגם בעיקר כי הוא צריך את בראן עוד לעלילה וזה לא מתאים לו
). היכולת של בראן כווארג זה אחד הדברים המגניבים בספר וזה מתפתח עוד בהמשך. אני שמחה שהם הצליחו לברוח עם ג'וגן(שאגב השחקן שלו בסדרה שיחק את הילד בפמלי אוף בלאד), מירה, אשה והודור
ממש עצוב לי על ווינטרפל וכל האנשים הטובים שהיו שם שמתו לחינם
ת'יאון
סאנסה עדיין מפגרת. כן, היא השתפרה. לא, זה לא מספיק. היא יותר מבוגרת מאריה ובראן והיא מתנהגת כמו ילדה מפגרת, לעומתם ובכלל. הייתי חושבת שלראות את הראש של אבא שלך נערף ע"י הגועל נפש שהיית אמורה להינשא לו יהיה וויקאפ קול חזק מספיק. מסתבר שהטמטם של סאנסה חזק מזה
אני כן מרחמת עליה כי היא סוג של נסיכה קטנה של אמאבא שמעולם לא הייתה צריכה להזיז אצבע או לדאוג למשהו ועכשיו היא בתוך כל הסערה הפולטית הזאת שהיא באמת לא חכמה מספיק כדי להתמודד איתה. אז אני ממש מקווה שהיא תתבגר עוד
קייט - אני לעולם לא אצליח לחבב אותה באמת. אבל היא די מסכנה. ואני כן מרחמת עליה. אבל אני ממש לא אוהבת אותה ממש מההתחלה עם היחס שלה לג'ון
רוב לעומתה ממש מגניב ובגיל כזה צעיר להיות המלך של הצפון ולסחוף אחרייך אנשים למלחמה זה לא פשוט בכלל
הוא הכי הילד של אבא שלו (נראה לי שרק סאנסה יצא כמו האמא - לא העיפרון הכי חד בקלמר
).
דאני - יש לי איתה יחסי אהבה/שנאה
יש פרקים שבא לי לחנוק אותה - כשהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה ומפגרת למשל. ויש פרקים שאני ממש ממש אוהבת אותה. אז אני לגמרי יכולה להבין את מה שאת אומרת. יש פרקים שהיא מלכת עולם ויש פרקים שוול, היא ממש ממש לא
וג'ורה
היא צריכה להקשיב לו יותר
סטניס-מליסנדרה-דאבוס זה פשוט השילוש הכי הזוי בממלכה
דאבוס הוא האיש הכי פשוט שתפגשי בספר. נאמן למלך סטאניס בצורה יוצאת דופן אחרי שהוא העניש אותו על גניבה וכרת לו כמה אצבעות (יאק), דאבוס נהפך לאחד מה"אבירים" הכי לא אבירים שיש. אין לו השכלה, אין לו חלקה ואין לו כסף. אבל יש לו שכל ישר ויש לו נאמנות ואומץ. ואולי הפרקים שלו לא הכי מעניינים תמיד, אבל הם מוסיפים הרבה ונותנים נקודת מבט חדשה ומרעננת על כל מה שהולך שם מהעיינים של איש פשוט ולא איזה נסיך/מלך חי בסרט/ או וונאבי כל שהוא (ויש המון מאלה).
אני בעיקר אוהבת את התגובות של דאבוס לשיגעון של סטאניס ואשתו לרג'אר אל האש
. מליסנדרה הזאת חולה על כל הראש. הפרק שהיא ילדה צל היה הפרק הכי הזוי בספר האנדסדאון. סייקו לגמרי. לצערנו יש ממנה עוד הרבה
בקטע שהם הרגו ככה את רנלי (עם הצל) ממש לא הבנתי מה קרה בהתחלה. כאילו וואט?! איך הוא מת? מה נסגר? הייתי צריכה עוד קריאה של הקטע בשביל להבין את זה..
מרטין הזה.. חולה נפש בחיי.. מה זה ההמצאות האלה?!
אבל אני חייבת להודות שלא היה לי כ-זה עצוב כשרנלי מת. כאילו כן, הוא היה חמוד בדרכו הקלילה. אבל מעבר לזה לא היה בו כלום. הוא היה צעיר, חתיך ו.. זזהו בעצם. לא הייתה לו שום סיבה לדרוש את הכתר. לא חושבת שהגיע לו למות, בטח שלא ככה, אבל לא יכולה להגיד שהיה לי עצוב.
הקטע שההמון אמר שרנלי בא והציל אותם היה כזה מטופש
כאילו ברור שהוא לא
אבל זה הקטע של הספר הזה - עם כל מה שטיריון עושה, הוא לעולם לא מקבל את הקרדיט.
ואל תדאגי למרג'רי. היא יודעת לדאוג לעצמה
את אצבעון אני לא אוהבת
אני לא אסלח לו על נד לעולם. אב הוא לחלוטין מסובב שם את כולם על האצבע הקטנה (סטגדיש).
ו-ואריז באמת אדיר. וכמו שהוא אוהב להגיד - הוא בצד של הממלכה. מה זה אומר בדיוק? גו פיגר. אבל אני אוהבת את זה שאי אפשר אפעם לדעת מה הוא הולך לעשות.
ויאללה לסופה! הספר הכי טוב של מרטין
את תהני מכל שניה שלו. באחריות
אני כבר אגיב על הכל ביחד
לא שיש הרבה מה להוסיף. את מעולה
אני ממש מסכימה עם הכל.
וממש כיף שאת נהנת מהספר!
טיריון
אני מאד אהבתי אותו בתור יד ימינו של המלך וחבל שלא הקשיבו לו יותר שם, בהחלט לא נותנים לו מספיק קרדיט וחבל. ועכשיו כשהוא פצוע ואבא שלו מגיע... העלילה הולכת להסתבך
אני מאד אוהבת את ברון, הוא נורא מצחיק אותי
אריה
ג'ון מקבל הרבה יותר פוקוס בספר השלישי והוא אפילו *יותר* נהדר שם, כן, זה אפשרי.
בראן - אני לא מבינה איך הצלחת לא לדפדף באטרף עד לסוף של הספר כדי לגלות שהם לא מתים. כי זה מה שאני עשיתי. לא האמנתי לשנייה שהם מתים ושמרטין כזה אכזרי (וגם בעיקר כי הוא צריך את בראן עוד לעלילה וזה לא מתאים לו
ממש עצוב לי על ווינטרפל וכל האנשים הטובים שהיו שם שמתו לחינם
סאנסה עדיין מפגרת. כן, היא השתפרה. לא, זה לא מספיק. היא יותר מבוגרת מאריה ובראן והיא מתנהגת כמו ילדה מפגרת, לעומתם ובכלל. הייתי חושבת שלראות את הראש של אבא שלך נערף ע"י הגועל נפש שהיית אמורה להינשא לו יהיה וויקאפ קול חזק מספיק. מסתבר שהטמטם של סאנסה חזק מזה
קייט - אני לעולם לא אצליח לחבב אותה באמת. אבל היא די מסכנה. ואני כן מרחמת עליה. אבל אני ממש לא אוהבת אותה ממש מההתחלה עם היחס שלה לג'ון
רוב לעומתה ממש מגניב ובגיל כזה צעיר להיות המלך של הצפון ולסחוף אחרייך אנשים למלחמה זה לא פשוט בכלל
דאני - יש לי איתה יחסי אהבה/שנאה
סטניס-מליסנדרה-דאבוס זה פשוט השילוש הכי הזוי בממלכה
דאבוס הוא האיש הכי פשוט שתפגשי בספר. נאמן למלך סטאניס בצורה יוצאת דופן אחרי שהוא העניש אותו על גניבה וכרת לו כמה אצבעות (יאק), דאבוס נהפך לאחד מה"אבירים" הכי לא אבירים שיש. אין לו השכלה, אין לו חלקה ואין לו כסף. אבל יש לו שכל ישר ויש לו נאמנות ואומץ. ואולי הפרקים שלו לא הכי מעניינים תמיד, אבל הם מוסיפים הרבה ונותנים נקודת מבט חדשה ומרעננת על כל מה שהולך שם מהעיינים של איש פשוט ולא איזה נסיך/מלך חי בסרט/ או וונאבי כל שהוא (ויש המון מאלה).
אני בעיקר אוהבת את התגובות של דאבוס לשיגעון של סטאניס ואשתו לרג'אר אל האש
בקטע שהם הרגו ככה את רנלי (עם הצל) ממש לא הבנתי מה קרה בהתחלה. כאילו וואט?! איך הוא מת? מה נסגר? הייתי צריכה עוד קריאה של הקטע בשביל להבין את זה..
מרטין הזה.. חולה נפש בחיי.. מה זה ההמצאות האלה?!
אבל אני חייבת להודות שלא היה לי כ-זה עצוב כשרנלי מת. כאילו כן, הוא היה חמוד בדרכו הקלילה. אבל מעבר לזה לא היה בו כלום. הוא היה צעיר, חתיך ו.. זזהו בעצם. לא הייתה לו שום סיבה לדרוש את הכתר. לא חושבת שהגיע לו למות, בטח שלא ככה, אבל לא יכולה להגיד שהיה לי עצוב.
הקטע שההמון אמר שרנלי בא והציל אותם היה כזה מטופש
ואל תדאגי למרג'רי. היא יודעת לדאוג לעצמה
את אצבעון אני לא אוהבת
ו-ואריז באמת אדיר. וכמו שהוא אוהב להגיד - הוא בצד של הממלכה. מה זה אומר בדיוק? גו פיגר. אבל אני אוהבת את זה שאי אפשר אפעם לדעת מה הוא הולך לעשות.
ויאללה לסופה! הספר הכי טוב של מרטין
את תהני מכל שניה שלו. באחריות
מליסנדרה פשוט דפוקה, אבל היא ממש מצחיקה אותי
אבל היא באמת מפגרת, כשהיא ילדה צל הייתי בהלם ו- WTF מה קרה הרגע
אני ממש חיבבתי את רנלי מהמעט שהראו לנו ממנו (שזה באמת היה מעט, וחבל) ומאוד הסתקרנתי מהדמות שלו וקיוויתי שנקבל ממנה יותר, לכן היה לי ממש חבל ועצוב כשהוא מת.
לגבי אצבעון, ברור שמה שהוא עשה לנד בלתי נסלח, אבל זה לא העניין. הוא פשוט דמות אדירה ומגניבה ומעניינת והוא שנון וחכם וממש כיפי. אז אני אוהבת אותו. זה כמו המאסטר או מוריאטי- דמויות שאני ממש מתעבת את ההתנהגות שלהן ואת מה שהן עושות, אבל אני בכל זאת ממש ממש ממש אוהבת אותן כי הן מעולות וגאוניות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.