על שביל ארוך
New member
נמאס לי מהקיום העלוב שלי! פשוט נמאס!
אני שונאת את עצמי ומרגישה לא שייכת לעולם הדפוק הזה!
שונאת את החיים האלה!
אני פשוט בנאדם עלוב פתטי ונכה, כלום לא הולך לי בחיים! בשום תחום! לא בתחום התעסוקתי, לא בתחום הלימודי, לא בתחום החברתי, לא בתחום הזוגי!
כל פעם מחדש אני מחפשת עבודה כמו מסכנה ודוחים אותי שוב שוב, אף אחד לא רוצה מישהי חסרת ביטחון וחסרת מוטיבציה ומלאת חרדות, ותמיד יש טובים ממני...
לפני כשנה התקבלתי לעבודה שלא היה ברור כמה זמן היא תהיה, עבודה במקום קשה מאוד (לא רוצה לפרט) עם אנשים לא נחמדים...
ומי שעבדתי איתה לא רצתה אותי, לא ספציפית אותי - היא לא רצתה אף אחד.
אבל זאת תחושה מחורבנת לעבוד בעבודה כזו קשה עם מישהי שמסתכלת עלייך כעל אחת שלא עושה כלום, ולא רוצה אותך!
חוויתי שם דחייה ממנה ומרוב מהמטופלים!
כמה דחייה אפשר לחוות בחיים??! כל החיים שלי אני דחוייה ולא רצוייה ולא שייכת ואף פעם לא מספיק טובה...
ואיך העבודה הזו נגמרה? לאחר שמונה חודשים, בום טראח. החלטה על סיום עבודה מהיום להיום (לא כי לא רצו להמשיך להעסיק אותי, נגמר הצורך בעבודה שלי שהייתה זמנית לזמן לא ידוע)
מה אני מעניינת אותם? אני רק כלי...
למי אכפת שאני חטפתי שוק לפרצוף ובכלל זה נגמר בצורה לא ראויה ולא מסודרת...
למי אכפת ממני בכלל?
והצוות בכלל לא ספר אותי, לא העריכו, לא חשבו עלי, לא הודו לי - כלום.
ומאז אני בלי עבודה, ובאמת שנמאס לי כבר להשפיל את עצמי!
לפני חודש+ הלכתי בשנית למקום עבודה שאמרו שאני מועמדת רצינית.
התקשיתי להירדם בלילה, הגעתי עייפה, מלאת חרדות, חוסר ביטחון מטורף, דיכאון, חוסר אנרגיה...
אז לא קיבלו אותי...
ואני כל יום מחפשת עבודה ובאמת נורא מתאמצת, אני רוצה עבודה משמעותית עם אנשים, אבל לא רוצים אותי וגורמים לי להשתגע!
למרות שיש לי ניסיון, רואים אותי ומוותרים עלי ועל האומללות שלי!
לא נותנים לי צ׳אנס בחיים המחורבנים האלה, ואני לא מסוגלת לעבוד בעבודות זבל. לא כרגע במצב הנוכחי.
זה רק מוריד אותי וגורם לי לתחושת השפלה ורצון למות!
לדוגמא עבדתי היום בעבודה שעובדים בה צעירים לרוב סטודנטים...
כמה שאלו בת כמה אני ומה אני עושה...
(אני בת 28)
מה עשית בשנים האלה?
לא למדת?
מה את מתכננת לעשות?
כדאי לך...
תמותו! כולכם! אני מרגישה מספיק נחותה ודפוקה בלי שתרקדו לי על הפצעים! נראה לכם שאני סתם מורחת ת׳חיים דווקא כי בא לי??
די כבר!
בא לי לשקר לגבי הגיל שלי כדי שיניחו לי לנפשי, כדי לא להרגיש את ההשפלה והבושה...
או שבא לי להגיד שהייתי חולה בסרטן בשנים האלה ולסתום להם את הפה!
חלאס כבר!
אני לא מסוגלת לעבוד בעבודה בלי משמעות ובלי תמורה ועשייה, כי גם ככה אני מרגישה ריקנות...
מרגישה מיותרת בעולם הזה, מרגישה שחבל שאני פה בעולם הדוחה הזה...
וזוגיות - כמובן שלא הולך לי, אני אדם חשדן שאוהב להתבודד...
אדם לא סימפטי וחסר ביטחון שחווה מספיק דחיות בחיים, ובכלל - מי ירצה מישהי עלובה כמוני?
ואם זה לא מספיק אז בקרוב מתחתן אח צעיר ממני, לאחר שכבר התחתנו שניים צעירים ממני...
לי אין אפילו חבר.
באמת שאני מפרגנת לו ושמחה בשבילו, אבל זה קורע לי את הלב כל הפערים האלה...
ואין לי כסף!
חיה מקצבה עלובה ובקושי סוגרת את החודש!
בקושי מצליחה לעבוד!
פשוט קקה!
זה גורם למתח נוראי!
הלוואי שאני אמות!
הלוואי שיפול עלי טיל!
אם תהיה התקפת טילים אני ארוץ החוצה או שאולי כדאי לי לעבור לשדרות!
אני אסיים בשיר:
טיל בוא רד עלי,
בוא וקח אותי עכשיו,
אותי ואת חיי
רד מהר, רד ושא אותי אלעל
אל נא אל תשכח לרדת עלי.
אל תשכח
רד עכשיו, רד עלי
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם
ועשן יחוג מעל לדירתי
חוג יחוג יומם וליל
חוג יחוג ורוח מיילל
עשן יגיע עד גגות תבל
ואין אוויר אין אש אין חול
ואור אחרון יגווע בלאט בלי קול
וקץ לכל
לילה בוא רד עלי
בוא עטוף אותי אותי עכשיו, עצום את שתי עיני
רד לאט,
את עין השמש האפל
שים ידך ביד הנפל הנופל ונופל...
נמאס לי מהחיים האלה אבל אני לא מתכוונת להתאבד, נא לא להזמין לי משטרה!
הספיקה לי אחת לפני שנה + ששרפה לי את כל האמון ובאמת שהייתה מיותרת!
אני לא מאמינה שאני כותבת שוב בתפוז אחרי המשטרה, אני מקווה שלא תפגעו בי שוב!
אני אדאג להיות זמינה, אין צורך בפאניקה ומעשים מיותרים.
רק רציתי לפרוק...
