אפשר סקר ברית מילה?

פעם היה לי מניפסט שלם על עניין השונות

הייתי אומרת שלא צריך להיות דומים לשאר הילדים בכל מחיר. ושכל ילד הוא שונה. ושאם כולם יקפצו מהגג. ושאת הקונפורמיזם אני משאירה למותגים ושאר דברים שבהם הוא יוכל להיות דומה לחברים שלו.

אבל עכשיו, ממרומי כמה שנים של נסיון, אני רואה שהוא פשוט לא שונה.
לאף אחד מהחברים שלו לא אכפת שהוא לא נימול (והוא מסתובב לו מדי פעם בלי מכנסיים פה בקיבוץ, יודעים שהוא לא נימול. גם שני חבריו הטובים, הנימולים, שגרים בדלת ליד. הם מעולם לא אמרו לו כלום על זה).
ואמנם הוא עדיין קטן (כמעט ארבע), אבל כשגדלים רק יורדת מידת החשיפה של העניין, הרי בגיל בי"ס ילדים כבר לא מסתובבים עירומים בקיבוץ...
מהמבוגרים בסביבתו שסיפרתי להם (או שגילו בדרכים אחרות) שהוא לא נימול קיבלתי רק תגובות בסגנון 'כל הכבוד' או 'איזה אומץ'.


ההפחדות האלו שייכות לעבר הרחוק, הן פשוט לא רלוונטיות למציאות של היום, שבה בכל גן תלאביבי מצוי תוכלי למצוא לפחות ילד לא נימול אחד, ותוכלי גם לא למצוא אותו בכלל כי רוב ההורים לא יודעים איך נראים איברי המין של שאר הילדים בגן והגננת שומרת את המידע הזה לעצמה.
 

OrlyNL

New member
ואם יהיו לו משקפיים

על מה את חושבת שיצחקו עליו יותר, על המשקפיים? או על העורלה?

ואם הוא יבוא אלייך כשיהיה גדול ויגיד לך שהוא הומו, אבל נורא חשוב לך קונפורמיות, מה תגידי לו?
 

מ י כ ל10

New member
יש לנו שליטה על דברים מסוימים

לחתוך את העורלה זה בשליטתה. מה יהיה אח"כ - לא בשליטתה. היא צופה תוצאות מסוימות לכל אחד מהמקרים שבשליטתה (לחתוך את העורלה או לא) ומחליטה בהתאם. צודקת או טועה? זה ניהול סיכונים.
 

OrlyNL

New member
יש לה. יכולה לעשות לו ניתוח לייזר בעיניים.

לא חבל שהילד יהיה שונה ויצחקו עליו? זה לא ניתוח מסובך, חצי שעה ואתם בחוץ. אפשר להוסיף בורקסים ומוזיקת ריקודים
 

Sas7

New member
בקשר ללייזר...

ואני עונה ברצינות!
אני מקווה שלא יצטרך משקפיים ויראה שש שש
אבל אם לא והמשקפיים/עדשות יפריעו לו אני מקסימום אשלח אותו ללייזר
 

Sas7

New member
כמובן שאקבל אותו בכל מצב

אבל אם זו החלטה שאני מקבלת עבורו ושהוא יצטרך להתמודד איתה כל החיים אני אעשה פחות או יותר מה שכולם עושים.

כנ"ל לגביי זה שאני מלבישה אותו כמו כולם, נותנת לו אוכל כמו כולם וכו' וכו'
 
לא מלתי את בני

היתה לי התלבטות כי הרי זה הנוהג המקובל בקרב החברה הישראלית כשנולד בן, כולל משפחות שאינן אפילו יהודיות. הייתי נגד מבחינת תחושת הבטן שלי מאז שאני נערה אבל זה לא היה מבוסס על משהו קונקרטי.
אחרי שהכרתי אישית תינוק שהסתבך קשות בעקבות מילתו, רציתי להבין איך משהו שאמור להיות כל טריוויאלי ומובן מאליו כמו גזיזת ציפורניים (כך תפסתי עד אז את הניתוח הזה) יכול להגיע לטיפול נמרץ ולהותיר נכות קשה לצמיתות. וזאת למרות שבוצע בידי מוהל מסורתי ותיק ומנוסה, זה פשוט לא הסתדר לי עם כל מה שידעתי וספרו לי והשאיר אותי די בתדהמה שדבר כזה יכול לקרות. קראתי את "קורבן הברית", מאמרו של ד"ר חנוך בן-ימי, שמסביר את הליך כריתת העורלה שלב אחרי שלב והבנתי שזה לא מעשה שאני אסכים לבצע בבני. היתה לי כבר בת ועוד לא הייתי בהיריון נוסף אבל ההתלבטות שלי הסתיימה.
אני מאוד שמחה עם הבחירה הזו אבל היא לא נראית לי כהחלטה מאוד מאוד מרכזית או חשובה בהורות שלי אלא עוד אחת משרשרת החלטות שנובעת מתפיסת עולם ודרך חינוכית מסוימת .

ואני לא מגידרה את עצמי כחילונית אלא כיהודיה חופשיה שאינה מקיימת מצוות אבל כן שומרת על חלק מהתרבות והמסורת היהודית. אני קוראת וכותבת בנושא הזה, בפורומים שונים, למעלה מעשור ואין ספק שהתרחש שינוי מאוד גדול. אני מעריכה שתוך דור או שניים המנהג הזה יפסיק להיות כל כך מובן מאליו, כמו שלא כולם נישאים ברבנות או נישאים בכלל. אני לא יכולה להגיד שאני אצטער על כך ואני בטוחה שגם בין אלה שמלים, רבים היו שמחים אם המנהג הזה היה נעלם מן העולם.
 

OrlyNL

New member
תמיד מעניין לי לקרוא אנשים

שעשו החלטה ממקום מושכל, אחרי שקראו וחקרו בנושא. לצערי זה לא כל כך טריוויאלי בחברה שלנו.

כל הכבוד לך
 

shira3121

New member
אני לא רוצה לעשות ובן זוגי רוצה ואני כרגע

מנסה להחליט האם קיימים בי הכוחות לצאת למלחמת עולם והאם אני בהכרח צודקת.
 
גם אנחנו היינו באותו מצב

מציעה לך לקרוא, להתכונן ולהיות בטוחה בהחלטה שלך, ואז להגיע לדיון עם בעלך באופן בטוח ומודע. מי יודע, אולי תשכנעי גם אותו...
ועוד משהו, אני חושבת שאם בני הזוג לא מסכימים, צריך לחשוב ברצינות מהי ברירת המחדל. האם ה"כן" שלו גובר על ה"לא" שלך? אם כן אז למה? הרי יש הגיון בכך שברירת המחדל תהיה לעשות את הדבר ההפיך, כלומר לא לחתוך, ואם תתחרטו תחתכו. ההיפך זה לא עובד...
 

XמתוקהX

New member
הניתוח בגיל המבוגר הוא הרבה יותר מסובך

וכולל הרדמה כללית עד גיל ההתבגרות כך שגם ה״לא״ זאת לא בדיוק החלטה הפיכה.
מה שכן אני חושבת שהמילה האחרונה בעיניין כאן היא של אמא שהייתה בהריון עם היצור במשך 9 חודשים וברוב המקרים גם תטפל בו באופן כמעט בלעדי בחודשים הבאים.
 
זו הרדמה מקומית

ונכון שההתאוששות מעט יותר ארוכה, אבל החיתוך יותר מדוייק.

אני לא חושבת שיש צד כלשהו שיש לו זכות עודפת להחליט. פשוט צריך לפתור את זה אכשהו, כמו שפותרים כל חילוקי דעות אחרים בזוגיות...
 

XמתוקהX

New member
זו הרדמה מלאה בילדות

עד שהילד לא נהיה מספיק מודע לעצמו בשביל לא לזוז בזמן הניתוח.
יצא לי לבדוק את זה עם כמה רופאים.
אני יודעת שיש מוהלים שיבצעו את זה בלי הרדמה כללית בילד קטן ויחזיקו אותו בכוח אבל מבחינת רוב האנשים זה עובר את גבול הסביר.
 
באופן כללי מילת בגירים בטוחה ופשוטה יותר

יש מספר יתרונות למילת בגירים על פני מילת תינוקות. כשתינוק נולד העורלה דבוקה לכל אורך האיבר, כפי שהציפורן מחוברת לאצבע. כדי לכרות אותה חייבים קודם כל להפריד אותה מהאיבר (פריעה והפרדה). אצל אדם בוגר התהליך הזה מתרחש באופן הדרגתי וטבעי על פני שנים החל מהילדות. אצל מבוגר יש כבר הפרדות מלאה של העורלה כך שאין צורך לבצע את הפריעה שהיא השלב הכואב ביותר וגם הבעייתי יותר מבחינת סיכון לסיבוכים וזיהומים. כמו כן מכיוון שהאיבר כבר הגיע לגודלו הסופי המוהל יכול לראתו בדיוק איפה לחתוך ולא צריך לשער או לנחש על סמך נסיונו וכך נמנע מצב של עודף או חוסר בעור, שהם סיבוכים שכיחים של מילת תינוקות.

מעבר לכך, מדובר באדם בוגר, שעובר את ההליך מבחירתו ומרצונו, כמו כל ניתוח פלסטי אחר. הוא בעל היסטוריה רפואית ידועה, מערכות גוף בשלות ומפותחות ויכול לתקשר בצורה ברורה עם הצוות הרפואי יכול להתריע אם הוא חש שמשהו לא כשורה, לקחת משככי כאבים בדיוק במידה הנכונה ובאופן כללי יש לו כלים להתמודדות שברור שלא קיימים אצל תינוק בן שבוע. זו גם הסיבה שלרוב לא מנתחים תינוקות בני שבוע אלא אם כן הם נמצאים בסכנת חיים. ברית מילה היא חריגה במובן הזה. ברור לי שמי ששומר מצוות ופועל תחת ציווי אלוהי ירגיש שהוא חייב למול דווקא בגיל שמונה ימים, אבל הסיבה לכך היא דתית, לא רפואית.
 

XמתוקהX

New member
אבל מילת ילוד לא מצריכה תפרים

מילת ילד גדול יותר (החל ממשקל 5 קילו) כן כי נוספים כלי דם באיזור.

כך או כך, הנקודה היא שזה לא משהו שאפשר להתחרט עליו בכל עת. או שעושים את זה עד גיל כמה שבועות או שמחכים כמה שנים טובות לפחות.
 
לתפיסתי זה שמחכים ורק אז עושים זה פלוס


זה לא ניתוח חירום ואין לי סיבה למהר לעשותו שבוע אחרי הלידה. גם חודשיים אחרי זה בסדר אם אני לא בטוחה. ומבחינתי, הכי טוב שבעל העורלה יחליט כבעצמו כשיגיע לגיל מתאים.
 
למעלה