בלתי נתפס כל שנה מחדש
הלוואי ומספר הנופלים היה קופא בזמן.
לשמוע את כל הסיפורים והשירים, זעקות השבר והבכי של אנשים שאיבדו את היקר להם מכל שובר את הלב כל שנה.
במסגרת תפקידי בצבא יצא לי להעביר סיורים בהר הרצל ולהוביל את החיילים בין חלקות הקברים והסיפורים, לגלות כל פעם עוד פרט ועוד סיפור חדש-ישן ולראות איך החלקה הולכת וגדלה בכל ביקור. יש סיפורים שאני תמיד אזכור ושילוו אותי.
בדיוק היום בידיעות אחרונות באחד המוספים של ידיעות אחרונות שהוקדש למכתבים, תמונות,שירים והודעות אחרונות של חיילים והיה שמה מכתב של שלמה אומן ז"ל (אבא שלו הוא חתן פרס נובל בכלכלה) שהציטוט שלו משמה מסכם את היום כולו- "אין אדם בארץ שאין לו את מי לזכור ביום הזה".
המעבר החד הזה של שכול וכאב, מדינה שמתייחדת עם בניה ומהעבר השני חגיגות העצמאות והשמחה, מדינה שלובשת צבעי חג כחול-לבן מזקק לתוכו את מעגלי החיים שיצרו ויוצרים את אותה הישראליות המכילה בתוכה את אהבת הארץ והשותפות עם כל המורכבויות שבה.
נזכור את כל 23,169 הנופלים חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. וכל אותם תקוות,חלומות,חיוכים,מחשבות ואהבות שהותירו מאחוריהם.
במותם ציוו לנו את החיים. יהי זכרם ברוך