יום הזיכרון

עדושית

New member
יום הזיכרון


לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

יהי זכרם ברוך


יום קשה לכל אחד ואחת מאיתנו


אני בטוחה שלכל אחד יש את הסיפור (או השיר) שלו ליום הזה.
מי שרוצה מוזמן לחלוק כמובן..



מי יתן ויהיה פה שקט יותר מתישהו בקרוב..
 

אליון1

New member
יהי זכרם ברוך

תאונות דרכים ומלחמות ישראל. כמעט כל ישראלי חווה , מכיר או שמע על מישהו שחווה זאת. בין אם משפחה, שכן, או ההוא שגר ברחוב ההוא או הבן של , או האח של.
ליאור וישינסקי ז"ל. ציר פילדלפי. נגמש שעולה על מטען. בן דוד שלי, היה חבר טוב שלו . מאז, גם אני נכנסתי למעגל הזה. גם אני מכיר את ההוא שנפל. יהי זכרו ברוך, ושל כל שאר הנופלים.
 
בלתי נתפס כל שנה מחדש


תמיד קיימת בי התקווה שאולי הפעם מספר הנופלים היה קופא בזמן.
לשמוע את כל הסיפורים והשירים, זעקות השבר של אנשים שאיבדו את היקר להם מכל שובר את הלב כל שנה.
במסגרת תפקידי בצבא יצא לי להעביר סיורים בהר הרצל ולהוביל את החיילים בין חלקות הקברים והסיפורים, לגלות כל פעם עוד פרט ולראות איך החלקה הולכת וגדלה. יש סיפורים שתמיד ישארו איתי. תמיד כל סיור היה מרגש מחדש ותמיד היה נצבט הלב אך ממשיכים ישר בשגרת היומיום.
השילוב הזה של השכול והאבדון, מדינה שמורידה את דגלה לחצי התורן יחד עם המעבר למדינה שלובשת צבעי חג כחול-לבן וחגיגת העצמאות,שילוב של אבל פרטי וציבורי,, מעגלי החיים שיצרו ויוצרים את הישראליות שמכילה בתוכה את אהבת הארץ והשותפות עם כל המורכבות שבה.
כל שביכולתנו הוא לזכור את 23,169 הנופלים חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולת האיבה, את כל אותם תקוות, החלומות, חיוכים,מחשבות והאהבות שהותירו מאחוריהם. במותם ציוו לנו חיים. יהי זכרם ברוך.
 
בלתי נתפס כל שנה מחדש


הלוואי ומספר הנופלים היה קופא בזמן.
לשמוע את כל הסיפורים והשירים, זעקות השבר והבכי של אנשים שאיבדו את היקר להם מכל שובר את הלב כל שנה.

במסגרת תפקידי בצבא יצא לי להעביר סיורים בהר הרצל ולהוביל את החיילים בין חלקות הקברים והסיפורים, לגלות כל פעם עוד פרט ועוד סיפור חדש-ישן ולראות איך החלקה הולכת וגדלה בכל ביקור. יש סיפורים שאני תמיד אזכור ושילוו אותי.

בדיוק היום בידיעות אחרונות באחד המוספים של ידיעות אחרונות שהוקדש למכתבים, תמונות,שירים והודעות אחרונות של חיילים והיה שמה מכתב של שלמה אומן ז"ל (אבא שלו הוא חתן פרס נובל בכלכלה) שהציטוט שלו משמה מסכם את היום כולו- "אין אדם בארץ שאין לו את מי לזכור ביום הזה".

המעבר החד הזה של שכול וכאב, מדינה שמתייחדת עם בניה ומהעבר השני חגיגות העצמאות והשמחה, מדינה שלובשת צבעי חג כחול-לבן מזקק לתוכו את מעגלי החיים שיצרו ויוצרים את אותה הישראליות המכילה בתוכה את אהבת הארץ והשותפות עם כל המורכבויות שבה.

נזכור את כל 23,169 הנופלים חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. וכל אותם תקוות,חלומות,חיוכים,מחשבות ואהבות שהותירו מאחוריהם.
במותם ציוו לנו את החיים. יהי זכרם ברוך
 


סיפורם של אוריאל ואלירז פרץ ז"ל אחים שנהרגו בתקופות שונות בעת שירותם הצבאי.
זכיתי להכיר חלק מהמשפחה בעת שירותי הצבאי, משפחה מדהימה.
אוריאל היה מ"מ בגדוד 51 של חטיבת גולני נהרג בשנת 1998 בקרב עם מחבלים בלבנון. "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף, אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו ישראל. מי שחי בארץ הזו צריך לקבל באהבה גם את קוציה.."

אני עד היום זוכרת איך הרגשתי שנופל לי הלב שבדיוק בחדשות של יום שישי סיפרו על היתקלות עם מחבלים בלבנון וסמג"ד מגולני נהרג ודיברו על זה שזו לא השכול הראשון במשפחה וישר חשבתי עליהם ואז התבשר שזה אכן אלירז. זה היה במרץ 2010, אלירז היה סמג"ד של גדוד 12 בחטיבת גולני.
נסעתי להלוויה של אלירז ולשבעה ותמיד ביום הזיכרון מאז אותו יום זה נשאר איתי.

מרים פרץ אמם היא בין מדליקות המשואה בטקס מחר בהר הרצל, אישיות ייחודית ובעלת תעצומות נפש.
 
למעלה