גם אני, גם אני...
כמה שאני נהניתי...
אם לא הייתי צריכה לחזור בחמש בבוקר, הייתי נשארת עוד! (ניצלת, ורד...
)
נהניתי במהלך
כל הערב, אבל באמת השעות האחרונות שבהן נשארנו צוות מצומצם ועשינו רק מה שאנחנו רוצים - היו מדהימות! החברה היתה נהדרת, והשירים מקסימים ומיוחדים, והנגינה - הוי הנגינה...
אז זה הזמן לתודות:
תודה ענקית, כמו תמיד, לורד ,הגדולה מכולן! האירוח הקליל והמשפחתי שלך כל כך כייפי! שלא לדבר על המרק הטעים...
סליחה שלא שרנו לפנות בוקר את שירי הפלמ"ח האהובים עלייך!... מקווה שבכל זאת נהנית מהשירים שבחרנו.
תודה לחברות המקסימות שארגנו את המפגש ודאגו שכל זה יקרה! זה לא מובן מאליו ואני מאד מעריכה, ובטוחה שכולם כך!
תודה לכל הנגנים שתרמו כל אחד את חלקו מכל הלב, וגם זה לא מובן מאליו!
אלי ויוסי, תודה שהחזקתם לא מעט חלקים לבד, ואנחנו התקלנו אתכם (לא בכוונה...
) גם בשירים שלא מתאימים לאקורדיון, אבל אתם הצלחתם לעמוד במשימה! אתם נהדרים!!
וצחי ועמרי, יקיריי, מה עוד לא אמרתי וכתבתי עליכם? מורידה את הכובע! ניכר היה ששניכם עייפים ובכל זאת נשארתם איתנו עד השעות הקטנות והפלאתם לנגן ולהגשים חלום של כל אחד ואחת מאיתנו בבחירת השירים. אוהבת אתכם!!
ותודה לכל מי שהביא כיבוד טעים! די מביך, אבל מצאתי את עצמי אוכלת כל הלילה... (מחר - צום... נמצא כבר סיבה... )
מה אכתוב ומה אוסיף? חזרתי הביתה מלאת אנרגיות עם טעם של עוד...
שמחתי לראות את כולם למרות שכמו תמיד, אני בדילמה אם לשיר או לקשקש... אז סליחה שאני בוחרת בשירה... זה הרבה יותר טוב מפרוזאק...
ואחרונה חביבה, חברתי ל"כפיות" - מהם חיי בלעדייך?...
כמו תמיד - היה לי כיף גדול איתך!!
מקווה להיפגש בפעם הבאה!!
עדנה