עושים פחות.
קצת יותר בשביל עצמך (אם את מצליחה לארגן לעצמך מסאז' במים לסוגיו - נשמע לי אידיאלי), וקצת פחות בשביל כל השאר. לדעת - לדעת! - שלהמשיך לשאת בעול ככה עלול להסב לך עוד נזקים, ע"ע הרניה, ולמצוא דרכים, כולל בקשת עזרה, כולל שכירת עזרה, כדי להקל על עצמך.
אני זוכרת את התחושה המפליאה הזאת בהריונות, שכאילו איך ייתכן שפתאום אני מוגבלת כל כך - עייפה, הייתי גם חולה הרבה, חלשה, כואבת באיזורים שונים ומתחלפים. אבל פשוט ככה זה, וכל מי שהכניס לנו לראש שהריון זה לא מחלה, כנראה מעולם לא היה בהריון. הריון הוא לא מחלה, הוא אוסף תסמינים, חלקם מדהימים, כמו שיער שופע (כך אומרים, לא זוכרת) ועור קורן, ובעיקר התזוזות המדהימות האלה בבטן, וציצים - מי שבעניין, אבל כל כך הרבה תסמינים שמקשים על החיים.
אני חושבת שצריך קודם כל לקבל את זה, שככה זה, ולהפסיק לנגוש בעצמך על החולשה הזאת, או הפינוק, עאלק. ואחר כך להתחיל להקל. לא להקליל, להקל.
