אז ככה, אני בן 23 וגר בת"א כבר תקופה,אני בא מרקע דתי ואני מרגיש שהמחסומים שבניתי ובנו סביבי כל החיים לא מצליחים לרדת ממני. רוצה להתנסות, לצאת לדייטים וסטוצים, הכל - אבל פשוט מרגיש לכוד בתוך כלוב שהמוח שלי מסרב לשחרר אותי ממנו.
רק היום באטרף למשל שניים שנראים לטעמי כבר הציעו לי להיפגש, ואני מת לעשות את זה אבל פשוט לא מרגיש שאני מסוגל :/ אפילו מסתם סטוץ לא רציני אני מפחד למרות שאני רוצה.
ולמה? מהחוסר ניסיון כבר בגיל מתקדם, הדימוי העצמי הנמוך, ביקורתיות עצמית קשה מדי, והפחד מלהיפגע. קשה לי מאוד לעבור מהוירטואליות למציאות, אפילו רק לטלפון, כל הזמן רצות לי מחשבות בראש כמו האם אני יספק את הסחורה חיצונית כמו בתמונות? מה אם הוא יראה שאני קצת נשי? לא חטוב כמו שהוא רוצה? ומה אם אני ישעמם אותו? רמת האכזריות והביקורתיות שם כ"כ גבוהה שאני משליך את זה על הכל ומוותר מראש..פיתחתי פוביה רצינית שאני לא מצליח להשתחרר ממנה וזה פשוט נורא. מעולם לא יצאתי לדייט, לא הייתי עם גבר, אפילו לא נשיקה.. יש פה אפילו הודעה אחת שקראתי של דתל"ש שכותב שהוא נפגע כל הזמן מגברים וסטוצים, ואפילו בו אני מקנא כי עם כמה שנשמע שקשה לו לפחות הוא חווה ומנסה דברים, אני פשוט מסתכל מהצד ולא מסוגל לעשות את הצעד המינימלי ביותר.
נפגשתי עם פסיכולוגית כמה פעמים, לא הרגשתי שזה עוזר לי, פניתי למרכז הגאה ואמרו לי שהם מלאים ושכרגע אין להם איך לעזור לי, שזה איכזב אותי מאוד כי נדרש ממני הרבה אומץ לפנות אליהם, חשבתי שזו הדרך הנכונה, ששם זה צריך להיות, והם איכזבו בגדול. בכל אופן גם אין לי את הכסף לדברים האלה, אני בקושי מסיים את החודש עם השכר דירה הכלכך גבוה.
אני לא יודע איך להוציא את עצמי מהמצב הזה, אין לי פה חברים, אני לא מכיר אף אחד, אם המשפחה הדתייה שלי תגלה שאני גיי זה הסוף שלי איתם אז גם משם אני לא יכול לקבל תמיכה.
באמת שאין לי לאן לפנות. אני מרגיש כ"כ לבד
