I want my boy back
לפני יומיים הוקרן הסרט בBBC. הסרט מספר על משפחה עם 3 ילדים, שהקטן מביניהם אוטיסט בתפקוד לא גבוה. המשפחה נוסעת לארהב לטיפול במרכז הפועל בשיטת אופשן, ולראשונה נפתח ערוץ תקשורת חדש בין הילד למשפחתו. באופן בולט ומשמעותי. אנחנו כזכור מטפלים בABA. עם זאת, ישנם פרמטרים רבים בשיטת הטיפול האישית שלי עם הילד, שרבים כאן כתבו לי שהיא יותר גרינשפנית מאשר ABA. (ואני קוראת לזה המקל והגזר...) ניסיתי להעמיק ולקרוא על השיטה. זו לא פעם ראשונה שאני שואלת על אופשן כאן ולא ממש מצליחה לקדם את המידע שלי בנושא. רציתי לדעת האם מישהו יוכל לשתף מנסיונו בשיטה, וכן מה ההבדל בינה לבין גרינשפן לא במשמעות של שימור הדפוסים האוטיסטים (שבABA למשל אנחנו מנסים להכחיד אותם) אלא בחלק של להיות עם הילד בתוך הדפוסים ומשם להביא אותו אלינו. אני פשוט לא מצליחה לעמוד על ההבדלים. הכל נראה לי אותו דבר (האמת גם בסרט הם מתעקשים על קשר עין לפני שהילד מקבל את מה שרצה, שזה בדיוק מה שאנחנו עשינו בABA) ולמה אני מתכוונת? לדוגמא, הילד שלי עושה איזשהו סימן עם היד. לכאורה מדובר בגרייה לשמה. אלא, ששמנו לא שאם מישהו שמגיע הביתה, ניגש אליו ועושה לו את הסימן הזה, הילד מתחיל להתיחס אליו. זה כמו hello כזה שהוא יצר לעצמו. אז מצד אחד אנחנו רוצים להכחיד דברים, מצד שני, כשזרמנו עם הילד הצלחנו 'להכניס' לעולם שלו יותר אנשים. פשוט, אני מאד מנסה למצוא דרכים אחרות לקדם את הילד. אין לי ספק שמכל הקרובים והמכירים של ר' אני העיקרית שאיתה הוא יוצר קשר בלתי מילולי עד כדי כך שאני לעיתים חשה שאני יודעת בדיוק מה הולך לו בראש. (בכל זאת מכירים 4 שנים שמחוץ לבטן). הענין הוא, שרק אני קולטת את הדברים ואחרים לו. אז חשבתי לנסות להכניס כמה אלמנטים שונים הביתה - בגישה של בני המשפחה, כדי לנסות ולקדם את התקשורת. אודה לכל עצה וטיפ אנא, בפשטות: תארו לי דוגמאות מה אתם עושים. ומי שיכול להמליץ לי על ספר בנושא מלבד "ילדים עם צרכים מיוחדים" או "כשר לקשר" - יבורך! תודה, ממתינה לכם.
לפני יומיים הוקרן הסרט בBBC. הסרט מספר על משפחה עם 3 ילדים, שהקטן מביניהם אוטיסט בתפקוד לא גבוה. המשפחה נוסעת לארהב לטיפול במרכז הפועל בשיטת אופשן, ולראשונה נפתח ערוץ תקשורת חדש בין הילד למשפחתו. באופן בולט ומשמעותי. אנחנו כזכור מטפלים בABA. עם זאת, ישנם פרמטרים רבים בשיטת הטיפול האישית שלי עם הילד, שרבים כאן כתבו לי שהיא יותר גרינשפנית מאשר ABA. (ואני קוראת לזה המקל והגזר...) ניסיתי להעמיק ולקרוא על השיטה. זו לא פעם ראשונה שאני שואלת על אופשן כאן ולא ממש מצליחה לקדם את המידע שלי בנושא. רציתי לדעת האם מישהו יוכל לשתף מנסיונו בשיטה, וכן מה ההבדל בינה לבין גרינשפן לא במשמעות של שימור הדפוסים האוטיסטים (שבABA למשל אנחנו מנסים להכחיד אותם) אלא בחלק של להיות עם הילד בתוך הדפוסים ומשם להביא אותו אלינו. אני פשוט לא מצליחה לעמוד על ההבדלים. הכל נראה לי אותו דבר (האמת גם בסרט הם מתעקשים על קשר עין לפני שהילד מקבל את מה שרצה, שזה בדיוק מה שאנחנו עשינו בABA) ולמה אני מתכוונת? לדוגמא, הילד שלי עושה איזשהו סימן עם היד. לכאורה מדובר בגרייה לשמה. אלא, ששמנו לא שאם מישהו שמגיע הביתה, ניגש אליו ועושה לו את הסימן הזה, הילד מתחיל להתיחס אליו. זה כמו hello כזה שהוא יצר לעצמו. אז מצד אחד אנחנו רוצים להכחיד דברים, מצד שני, כשזרמנו עם הילד הצלחנו 'להכניס' לעולם שלו יותר אנשים. פשוט, אני מאד מנסה למצוא דרכים אחרות לקדם את הילד. אין לי ספק שמכל הקרובים והמכירים של ר' אני העיקרית שאיתה הוא יוצר קשר בלתי מילולי עד כדי כך שאני לעיתים חשה שאני יודעת בדיוק מה הולך לו בראש. (בכל זאת מכירים 4 שנים שמחוץ לבטן). הענין הוא, שרק אני קולטת את הדברים ואחרים לו. אז חשבתי לנסות להכניס כמה אלמנטים שונים הביתה - בגישה של בני המשפחה, כדי לנסות ולקדם את התקשורת. אודה לכל עצה וטיפ אנא, בפשטות: תארו לי דוגמאות מה אתם עושים. ומי שיכול להמליץ לי על ספר בנושא מלבד "ילדים עם צרכים מיוחדים" או "כשר לקשר" - יבורך! תודה, ממתינה לכם.
