Roonil Wazlib
New member
רק החלק השני
אבל אני כותבת שירים קצרים בלי מוזיקה אנא המצא פזמון< ארבע שורות> על כל אח מהדמויות / ההתרחשויות הבאות: *הנשיקה הראשונה של הארי: כשבן ובת בחדר לבד, טבעי שיקרה משהו מיוחד. ולכן זה קרה, ולא נתפלא, שלאט לאט פיו אל פיה עולה. יושבים הם בחדר עם פרחי אהבה, כ"כ קרוב אליו, היא ישבה ובלי להרגיש, כמו מכה, אך רכה, הגיע, ממש משמים, הנשיקה. כך זה קרה, בליל קריסמס מושלג, ולמרות שגילו לא היה כלל מופלג, הוא הרגיש, לרגע, שבאותו יום עבר, ברגע אחד, את כל מה שאפשר. *פילץ' וגברת נוריס: בין כל מסדרונות הטירה הם נעים, בכל רחש וכל המולה הם באים, הוא והיא מיד יחפשו, אולי את מקור הרעש יתפשו. אדם וחתולה, חתולה ואדם, אך עד שהגיעו הכל כבר נדם, "אמרת שהם פה, ולכן נתפסם" כך לוחש הוא לחתולה, האדם. ואם נתפסו, וגם אם לא, יחששו התלמידים ללכת מולו, ואם הם יראו אותה כעוברי אורך, ידעו הם מיד שכדאי לברוח. *הפרופסור בינס פעם אחת, לפני המון שנים חי מורה שראשו בעננים. היה שוכך לקחת הכל, ולהמשיך לחיות כך ממש לא יכול. ואז, יום אחד, גשום ולח, הוא ישן לו על הספה, ממש כך, וכשקם הוא בבוקר ללמד, הוא שכח, שהשאיר את גופו שם-מול האח. ומאז המורה, עכשיו רוח רפאים, ממשיך ללמד עוד ועוד תלמידים, כל בוקר הוא קם, וכל ערב נרדם, לא יודע שגופו עבר מן העולם. *התאבנות של הרמיוני<מהספר השני> את תלמידי בית הספר תקף הנחש, "קולות בקירות" הארי לחש, והרמיוני יושבת תמיד בסיפריה, היא חייבת לעזור- בזה אין לה בחירה. וכשסוף-סוף הצליחה ומצאה תשובה, היא הרגישה פתאום ממש חשובה, אך כשבמראה הסתכלה מעבר לפינה, ראתה אותו לשניה, לפני שהתאבנה, עכשיו צריך הארי למצוא את הפתקה, שעלה כתובה התשובה המתוקה, וללכת להביס את הנחש, שמתוך הצנרת שבקירות, לו לחש. *דמבלדור ו*סנייפ-בהודעה הבאה כי זה ספוילר. *וולדמורט "את הילד, השאירו לי" הוא אמר, כי להרוג את הארי בליבו גמר. כי הארי, הכבר-לא-ממש-ילד אוטוטו, הוא היחיד שיכול לנצח אותו. כל פעם הצליח הארי לברוח, וזה גרם לוולדי שלנו לרתוח, מנחש ענק, מקוסם, מקללה, מוולדמורט עצמו ועוזרתו בלה. אך וולדי שלנו לא יוותר, לא ישאיר את ההרג לאף אחד אחר. את הארי, גיבורינו, יהרוג, הוא רוצה, ולכל התנגדות, סיבה טובה הוא מוצא.
אבל אני כותבת שירים קצרים בלי מוזיקה אנא המצא פזמון< ארבע שורות> על כל אח מהדמויות / ההתרחשויות הבאות: *הנשיקה הראשונה של הארי: כשבן ובת בחדר לבד, טבעי שיקרה משהו מיוחד. ולכן זה קרה, ולא נתפלא, שלאט לאט פיו אל פיה עולה. יושבים הם בחדר עם פרחי אהבה, כ"כ קרוב אליו, היא ישבה ובלי להרגיש, כמו מכה, אך רכה, הגיע, ממש משמים, הנשיקה. כך זה קרה, בליל קריסמס מושלג, ולמרות שגילו לא היה כלל מופלג, הוא הרגיש, לרגע, שבאותו יום עבר, ברגע אחד, את כל מה שאפשר. *פילץ' וגברת נוריס: בין כל מסדרונות הטירה הם נעים, בכל רחש וכל המולה הם באים, הוא והיא מיד יחפשו, אולי את מקור הרעש יתפשו. אדם וחתולה, חתולה ואדם, אך עד שהגיעו הכל כבר נדם, "אמרת שהם פה, ולכן נתפסם" כך לוחש הוא לחתולה, האדם. ואם נתפסו, וגם אם לא, יחששו התלמידים ללכת מולו, ואם הם יראו אותה כעוברי אורך, ידעו הם מיד שכדאי לברוח. *הפרופסור בינס פעם אחת, לפני המון שנים חי מורה שראשו בעננים. היה שוכך לקחת הכל, ולהמשיך לחיות כך ממש לא יכול. ואז, יום אחד, גשום ולח, הוא ישן לו על הספה, ממש כך, וכשקם הוא בבוקר ללמד, הוא שכח, שהשאיר את גופו שם-מול האח. ומאז המורה, עכשיו רוח רפאים, ממשיך ללמד עוד ועוד תלמידים, כל בוקר הוא קם, וכל ערב נרדם, לא יודע שגופו עבר מן העולם. *התאבנות של הרמיוני<מהספר השני> את תלמידי בית הספר תקף הנחש, "קולות בקירות" הארי לחש, והרמיוני יושבת תמיד בסיפריה, היא חייבת לעזור- בזה אין לה בחירה. וכשסוף-סוף הצליחה ומצאה תשובה, היא הרגישה פתאום ממש חשובה, אך כשבמראה הסתכלה מעבר לפינה, ראתה אותו לשניה, לפני שהתאבנה, עכשיו צריך הארי למצוא את הפתקה, שעלה כתובה התשובה המתוקה, וללכת להביס את הנחש, שמתוך הצנרת שבקירות, לו לחש. *דמבלדור ו*סנייפ-בהודעה הבאה כי זה ספוילר. *וולדמורט "את הילד, השאירו לי" הוא אמר, כי להרוג את הארי בליבו גמר. כי הארי, הכבר-לא-ממש-ילד אוטוטו, הוא היחיד שיכול לנצח אותו. כל פעם הצליח הארי לברוח, וזה גרם לוולדי שלנו לרתוח, מנחש ענק, מקוסם, מקללה, מוולדמורט עצמו ועוזרתו בלה. אך וולדי שלנו לא יוותר, לא ישאיר את ההרג לאף אחד אחר. את הארי, גיבורינו, יהרוג, הוא רוצה, ולכל התנגדות, סיבה טובה הוא מוצא.
