honey, I'm home
בשעה (מאוחרת,) טובה ומוצלחת, היום בשעה 22:00 לערך, יצאתי לרכוב לראשונה
מאז התאונה לפני שנתיים בדיוק, כשאז יצאתי להפוגת-ג'יפ מסיבות לא מוצדקות.
מאז ששיחררתי אהבה אחת, דיגדגה לי האהבה האמיתית שלא פגה וכירסמה לי יפה-יפה בנשמה.
אז הנה זה קרה, הבוקר, אחרי בדיקה של 3 כלים בעזרתו של לב-מהלך, נבחר המיועד, Duke 200.
בן 2013 וכלום-קילומטרז'.
היה לי מאד קשה לדמיין את התחלת הרכיבה, כל ה"חוקים" התבלבלו לי בראש,
ואז הגיח לב-מהלך2, שסייע לי (ותאכלס בעיקר נפשית, לא?) להגיע הביתה בביטחה,
משהיה הביטחון לרכוב לפניו, אבל לא לבד, סיננתי לעצמנו שלעבודה, מחר, לא ארכוב עליו.
עוד קצת להשתפשף במובן החיובי,
אבל לב-מהלך2 היה נחוש לעשות את שלו עד הסוף והמשכנו לרכוב קצת באיזור הבית.
היו כיכרות, פניות, במפרים, פניות ימינה (היו גם שמאלה?) ואפילו רכב מחורבן שחתך ולא עצר בעצור
כי היה לו יותר חשוב להבהיר את גודל חלציו.
הכביש היה ריק והדיוק היה ידידותי למדי.
צורח-צורח {בעיניי}, אבל מאד ברור ומאד יודע מה הוא מוכן או רוצה לתת.
מעולם לא הרגשתי קלילה, יציבה ושקטה - ככה.
התחושה שהיתה לי לא ניתנה לא על הקטנוע הראשון {HD} ולא על האופנוע הקודם {YBR}.
למשל, פניות הרגישו בטוחות יותר. חלקות יותר.
כפצלוחה כמותי {מאותגרת משקלית וגובהית}, לא הרגשתי מאויימת והשליטה בכלי היתה בשיאה.
הופתעתי מעצמי...
ומי שהספיק לראות אותי רוכבת עד לפני שנתיים, יודע שהרכיבה שלי לא מרשימה במיוחד,
אבל הפעם, הרגשתי כאילו עיצבו אותו בשבילי.
האורך שלו- קצר.
המשקל שלו- נמוך.
המראה שלו- מיוחד.
ותנוחת הישיבה השאירה אותי זקופה.
מאחר ועשיתי רכיבות מאד קצרות, אין לי עוד רשמים חד-משמעיים.
אני רק יכולה לחתום שבתוך העיר הוא מלך ובבינעירוני, ככל הנראה, נסיך.
להבדיל עם הכלי הקודם, צרכיי השתנו כיום ולכן ירידה בנפח היא לא חיסרון מהותי.
אני הולכת לבלות בעיקר בתוך ערים או לעלות על בינעירוני מעט מאד.
לא אשקר, מדגדג לי לראות 130 זבובים על הצג [שייקח לי זמן ללמוד את שיכלוליו]
ומהירות ה-115 קמ"ש הרגישה לי אכזרית,
אולי זה פשוט עניין של התרגלות ו-120 דבורים יהפכו לדבר שבשגרה בכביש מהיר,
אללה יודע.
מה שבטוח, הייתי ממליצה עליו לכל רוכב מתחיל [ומרגישה קצת כזאת, אחרי שנתיים שהופסקו
בתאונה מיותרת] ויכולה להבין למה המוכר החליט להתקדם ולגדול...
היום כשהאופנוע שלי חנה מול מקום העבודה הנוכחי, ובהיתי בו באחת ההפסקות,
ראיתי לפתע דיוק-אח-גדול [390] וישר התמגנטתי, בלי בושה, פניתי אליו
ושנינו התלהבנו ביחד מהכלים החדשים שלנו [הוא עם 50 ק"מ].
באותה נשימה, אם אתה קורא כאן, תעשה שלום!
תודה למשה מכלבוטקס שחידש אותי בקסדה יפייפיה ומיוחדת במינה (סקורפיונס) + כפפות קיץ ראויות (RST). ועכשיו אני בדרכי למצוא מעיל קיץ בגוונים של כתום-שחור (הצעות יתקבלו בברכה). תודה לשני הלבבות שנטלו חלק לא קטן במהלך.
כיף לחזור. טבעי לחזור. החרדות בפח. הגעגוע נרגע. ומחר אגיע לעבודה ברכיבה (וכמה שיערות תלושות פחות, שישארו בקסדה
)
סחה על מי שהגיע עד הלום
+אשמח אם בעלי האופנוע הנ"ל יפגינו נוכחות במסרים.
בשעה (מאוחרת,) טובה ומוצלחת, היום בשעה 22:00 לערך, יצאתי לרכוב לראשונה
מאז התאונה לפני שנתיים בדיוק, כשאז יצאתי להפוגת-ג'יפ מסיבות לא מוצדקות.
מאז ששיחררתי אהבה אחת, דיגדגה לי האהבה האמיתית שלא פגה וכירסמה לי יפה-יפה בנשמה.
אז הנה זה קרה, הבוקר, אחרי בדיקה של 3 כלים בעזרתו של לב-מהלך, נבחר המיועד, Duke 200.
בן 2013 וכלום-קילומטרז'.
היה לי מאד קשה לדמיין את התחלת הרכיבה, כל ה"חוקים" התבלבלו לי בראש,
ואז הגיח לב-מהלך2, שסייע לי (ותאכלס בעיקר נפשית, לא?) להגיע הביתה בביטחה,
משהיה הביטחון לרכוב לפניו, אבל לא לבד, סיננתי לעצמנו שלעבודה, מחר, לא ארכוב עליו.
עוד קצת להשתפשף במובן החיובי,
אבל לב-מהלך2 היה נחוש לעשות את שלו עד הסוף והמשכנו לרכוב קצת באיזור הבית.
היו כיכרות, פניות, במפרים, פניות ימינה (היו גם שמאלה?) ואפילו רכב מחורבן שחתך ולא עצר בעצור
כי היה לו יותר חשוב להבהיר את גודל חלציו.
הכביש היה ריק והדיוק היה ידידותי למדי.
צורח-צורח {בעיניי}, אבל מאד ברור ומאד יודע מה הוא מוכן או רוצה לתת.
מעולם לא הרגשתי קלילה, יציבה ושקטה - ככה.
התחושה שהיתה לי לא ניתנה לא על הקטנוע הראשון {HD} ולא על האופנוע הקודם {YBR}.
למשל, פניות הרגישו בטוחות יותר. חלקות יותר.
כפצלוחה כמותי {מאותגרת משקלית וגובהית}, לא הרגשתי מאויימת והשליטה בכלי היתה בשיאה.
הופתעתי מעצמי...
ומי שהספיק לראות אותי רוכבת עד לפני שנתיים, יודע שהרכיבה שלי לא מרשימה במיוחד,
אבל הפעם, הרגשתי כאילו עיצבו אותו בשבילי.
האורך שלו- קצר.
המשקל שלו- נמוך.
המראה שלו- מיוחד.
ותנוחת הישיבה השאירה אותי זקופה.
מאחר ועשיתי רכיבות מאד קצרות, אין לי עוד רשמים חד-משמעיים.
אני רק יכולה לחתום שבתוך העיר הוא מלך ובבינעירוני, ככל הנראה, נסיך.
להבדיל עם הכלי הקודם, צרכיי השתנו כיום ולכן ירידה בנפח היא לא חיסרון מהותי.
אני הולכת לבלות בעיקר בתוך ערים או לעלות על בינעירוני מעט מאד.
לא אשקר, מדגדג לי לראות 130 זבובים על הצג [שייקח לי זמן ללמוד את שיכלוליו]
ומהירות ה-115 קמ"ש הרגישה לי אכזרית,
אולי זה פשוט עניין של התרגלות ו-120 דבורים יהפכו לדבר שבשגרה בכביש מהיר,
אללה יודע.
מה שבטוח, הייתי ממליצה עליו לכל רוכב מתחיל [ומרגישה קצת כזאת, אחרי שנתיים שהופסקו
בתאונה מיותרת] ויכולה להבין למה המוכר החליט להתקדם ולגדול...
היום כשהאופנוע שלי חנה מול מקום העבודה הנוכחי, ובהיתי בו באחת ההפסקות,
ראיתי לפתע דיוק-אח-גדול [390] וישר התמגנטתי, בלי בושה, פניתי אליו
ושנינו התלהבנו ביחד מהכלים החדשים שלנו [הוא עם 50 ק"מ].
באותה נשימה, אם אתה קורא כאן, תעשה שלום!
תודה למשה מכלבוטקס שחידש אותי בקסדה יפייפיה ומיוחדת במינה (סקורפיונס) + כפפות קיץ ראויות (RST). ועכשיו אני בדרכי למצוא מעיל קיץ בגוונים של כתום-שחור (הצעות יתקבלו בברכה). תודה לשני הלבבות שנטלו חלק לא קטן במהלך.
כיף לחזור. טבעי לחזור. החרדות בפח. הגעגוע נרגע. ומחר אגיע לעבודה ברכיבה (וכמה שיערות תלושות פחות, שישארו בקסדה
סחה על מי שהגיע עד הלום
+אשמח אם בעלי האופנוע הנ"ל יפגינו נוכחות במסרים.