Holly frak!

[tsou]

וואו, איך החתולה?

..שזה כמובן העיקר.. עין לועגת עדיין לא משנה את העובדה שבאלתר מורכב ממאפיינים שונים כמו מספר שש וכל דמות אחרת בסדרה, ואם הם הצליחו לפוגג את המרכיבים האלה עד כדי הפיכתם לבלתי נראים בעיני הצופה אז כנראה שאנחנו מסכימות לפחות בדבר אחר

 

[Wah Wah]

אז בעצם את אומרת

שהיוצרים הצליחו להוציא אותי ממש קטנה ולא לקלוט ש-6 נימפומנית ובאלטר הוא סתם. בסדר, לא נעלבתי...

ושלומה של החתולה מצויין.

 

[tsou]

וגם את ההודעה הזו פיספסתי עד כה ../images/Emo4.gif

חס וחלילה, צופה ממושמע זה לא צופה קטן... (מתחבאת)

ד"ש לחתולה

 

[tsou]

אגב את שולטת בשם של ה-פרק בזינה

 

[הדס (אמבר)]

אני הייתי אומרת משהו אחר

קיין עושה את מה שהיא עושה לג'ינה כדי למחוק את הרגש שיש לה כלפיה. בגלל זה היא כל הזמן מתייחסת אליה כאל it ולא she. ומה שאני ראיתי זה שקיין מדגימה את הסכנות שבמתן כוח למנהיגות הצבאית לעשות כל מה שהם רוצים, מבלי שתהיה מנהיגות אזרחית שתכפה עליהם גם סדר יום אזרחי. אדאמה מודה שגם הוא היה עושה אותו דבר אם רוזלין לא היתה יושבת לו על הוריד.

 

[tsou]

חשבתי שכשמוסיפים תגובה זה מקפיץ את השרשור

לעמוד הראשון? לא? רק עכשיו ראיתי את ההודעה הזו.. קיין לדעתי רוצה קודם כל לנקום על הבגידה באמון שלה, אני מניחה שג'ינה היתה בין הבודדות, אם בכלל, שאי-פעם נפתחה אליהן ומרגע שקיין קולטת שהיא סוכנת זרה שהשתמשה בה למטרותיה, הרגש ממיר את עצמו לתאוות נקם מעורב בשנאה עצמית, כלומר כבר לא צריך למחוק אותו כי הוא הפך למשהו אחר.. לגבי הסכנה של דיקטטור צבאית משולחת רסן אזרחי, יש את זה כמובן, אבל מצד שני רייזור גם מדגיש את ההקבלה בין רוזלין לקיין, ששתיהן רקמו בדיוק את אותה תכנית ובחרו באותו אמצעי, מה שמוסיף מורכבות לתמונה.

 

[הדס (אמבר)]

אחרי כמה ימים השרשור כבר לא

קופץ כשמוסיפים תגובות

 

[tsou]

../images/Emo10.gif

 

[jijopog]

רייזור (כולל ספויילר)

הופך את כל הנושא של סטארבק להרבה יותר מעניין, הקטע שהיא מוצאת את כדור הארץ ושהיא תוביל לסוף המין האנושי...

 

[tsou]

אם להאמין להייבריד הראשוני..

 

[The Human]

היי, ברוכה הבאה..

לגבי השיר של בוב דילן.. אני פשוט חושב שזה אחד מהאלמנטים האומנותיים שהכניסו לסדרה הזו.. וכן.. אני מסכים יש פה סוג של אלגוריה ל-11 בספטמבר.. אבל עדיין, אני חושב שיש להתייחס לזה כחלק מהעלילה ולא כאילו הם באמת חיו בזמן שלנו ושמעו בעצם את השיר של בוב דילן.. שימי לב שההתיחסות שלהם היא למנגינה אז בעצם זו יכלה להיות כל מנגינה שהיא אבל בשביל להוסיף לאלמנט של הבלבול והפראנויה ביר מקרירי בחר בשיר הספציפי הזה כדי להביא לידי ביטוי את הפן המנטלי של ארבעת הסיילונים שמגלים את זהותם האמיתית ואת הכאוס הכללי שנוצר מההתקלות בסיילונים ומחזרתה לחיים של קארה ת'רייס. נ.ב. מסכים לחלוטין לגבי מה שאמרת על אפולו והמשפט של בולטאר.

 

[Wah Wah]

תודה על קבלת הפנים הנעימה

קשה לי לקבל את זה שמדובר בסיבות אומנותיות בלבד. אם הסיבה אכן הייתה אומנותית, אז אפשר היה לעשות מה שעשו כל הסידרה, וזה להלחין ולכתוב שיר מתאים. והדמויות לא רק משתמשות במנגינה, אלא גם במילים. אני לא בהכרח אומרת שההשערה שלי לגבי לוח הזמנים הוא נכון, אבל קשה לי לקבל את העובדה, שנעשה כאן שימוש בוטה באלמנט "ארצי" כמו שלא נעשה במשך כל הסידרה, וסתם לקבל את זה כמוטיב אומנותי פשוט לא נראה לי, ציפיתי לקצת יותר מזה. בכל מקרה, זו רק דעתי.

 

[tsou]

סיבות אמנותיות

למה "בלבד"? כל בחירה הכרוכה בפס הקול , במילים ובעלילה מתרחשת בתחום הסיבה האמנותית, שהרי זו סדרה טלויזיונית ולא תיעוד (לא שבתיעוד אין אמנות אבל זה כבר נושא אחר). מובן שאפשר להכניס שיר ידוע וקיים מסיבות אמנותיות : זה הרי מייצר הזרה חזקה דוקא משום ש"אפקט המציאות" מוחדר למרכיב המדב"י, אם שומרים על מינון נמוך יחסית (להבדיל מהמינון המאסיבי של נניח שיר האבל בפתיח כשטסים מעל לגורדי השחקים של קפריקה/מנהטן), מפיקים את אפקט ההלם והלופ הטמפורלי שדובר בו בתחילת השרשור.

 

[Wah Wah]

פס הקול

מהווה לפחות רבע בחשיבותו לסדרה. הרי חלק מהסיבות שקפריקה במוחו של באלטר כזאת מאיימת ומסקרנת הן המוזיקה שמלווה אותה, ותופי הטם טם מצליחים בכל פעם להגביר את המתח, והמוזיקה האירית/קלטית/הודית/כל סגנון אחר פשוט מצויינת, ובגלל זה בדיוק הבחירה בשיר הספציפי כל כך מפריעה לי אם זה מסיבות אומנותיות בלבד, אם הצלחתי להבהיר את עצמי. אבל אולי אני סתם נטפלת לקטנות, אז לא משנה.

 

[tsou]

פס הקול אולי מהווה רבע,

ואם את מדברת על השיר של דילן רק ביחס לפס הקול את אכן ניצבת מול אניגמה, אך לדעתי היא מתפוגגת ברגע שמחברים בין ההזרה הספציפית הזו להזרות אחרות שמתקיימות במישורים האחרים : מקבלים אז "שפה" מורכבת יותר, שדילן משתבץ בה כאמור בקצה אחד של הספקטרום, כשההקבלות המגוונות למציאות התרבותית-מדעית וכו שלנו נמצאות בקצה השני, ו-נדמה לי- הארועים המכוננים של הבחירות בארה"ב, ה-11 לספטמבר, ומלחמת עירק - במקום טוב באמצע.