ההיסטוריה היא לא הסיבה
ההיסטוריה היא תוצאה. מה שאנחנו קוראים היסטוריה הוא רק פסיק באבולוציה האנושית. בסופו של דבר, כל מה שאנחנו, הוא מכונה להפצת הגנים שלנו. האקסיומה האמיתית שלי היא שהתנהגות שלנו, בין אם פיזיולוגית, ובין אם פסיכולוגית, היא כולה מכוונת למטרה זו - המשך קיום והשבחת הגזע. יש מחקרים מתחומים שונים שמראים עד כמה אנחנו פועלים באופן לא מודע למען מילוי היעוד הגנטי שלנו. למשל, גברים קולטים באופן לא מודע מתי נשים בביוץ, ונשים יודעות להבדיל בין גברים שמתאימים יותר להיות בני-זוג לבין גברים שמתאימים יותר להיות אבות לילדיהן (ושני הדברים לא תמיד זהים). כמו-כן יש מחקרים שמראים שתינוקות מגלים דמיוי חיצוני גדול יותר לאבותיהם מאשר לאימהותיהם. ניתן לשער שההסבר הוא די פשוט - די ברור מי האם של התינוק, ולכן תינוק שיכול "לשדר" לאביו שהוא שלו, ובכך לזכות להגנתו, הוא בעל סיכויים גדולים יותר לשרוד. העיקרון הזה הוא גם העיקרון שמנחה את החוק, אם כי באופן לא מודע. זה אך טבעי שכל גבר ישאף להפיץ את זרעו כמה שיותר, והנה הפלא ופלא, תרומת זרע היא כיום דבר שבשגרה. לעומת זאת אין כל יתרון אבולוציוני לאישה לשרת בתור אם פונדקאית, והנה באורח פלא הדבר שנוי במחלוקת. אני בשום אופן לא מניח שהטענה שלי שהמצב האידיאלי הוא שילד יגדל עם הוריו הביולוגים היא שגויה. זה הרי מגוחך שאני אטען טענה, ומיד אתכחש לה. הטענה שלי היא שהמצב הוא אידיאלי מכיוון שכך נוצרנו. הטבע דאג לכך שלהורים הביולוגים יהיה הדחף החזק ביותר לקיים את צאצאיהם. מה שאני טוען הוא שהנחה הזאת היא לא רלוונטית לדיון. בעידן שבו החברה יותר ויותר נוהגת באופן שכלתני, שלעיתים לא עולה בקנה אחד עם הציווי הגנטי, צריך להכיר בזכות של כל פרט להיות הורה, בלי קשר למצבו המשפחתי. הרצון של גבר להפוך לאב הוא אינו קפריזה יותר מאשר הרצון של גבר לשאת את בחירת ליבו. שני המצבים הם בסופו של דבר ביטוי של הציווי הגנטי שלנו. מפני שהאדם הוא יצור מאוד מורכב, ומפני שהפסיכולוגיה שלנו היא אלמנט מאוד לא צפוי, הספקטרום שבו מתבטא הציווי הזה הוא רחב מאוד. שלא תבין לא נכון - אני לא מציע שגבר יוכל לשכור רחם באינטרנט. בהחלט צריך להיות פיקוח הדוק. מה שאני טוען הוא שהקריטריונים צריכים להיות אחידים, ולכבד את זכותו של כל אדם להיות הורה.
