here i am once again....
אוף. אני שוב כותבת כאן וזה אומר שאני במצב נפשי לא קל. למה אין ביננו תקשורת?למה? למה כל הסובבים אותי מחמיאים לי על משהו ורק הוא חושב שזה מכוער???(ועוד יוצא בהצהרה:אני לא יוצא איתך ככה-אם את תראי כך אני מתפדח להיות לידך..) למה הוא כל הזמן נותן לי להרגיש שאני לא עושה כלום?? אני גם לומדת,גם מטפלת בששני תינוקות,וגם מנהלת את הבית לבד. והוא טוען שאני לא "עוזרת" לו בשום דבר. ולמה? כי הוא ביקש שאלך היום לסידור מסוים ואני אמרתי שאלך ביום ראשון כי אין היום גן לילדים וקשה להסחב עם שניהם.ועכשיו הו "עצבני" ולא רוצה לדבר איתי. למה הוא לא מבין? שאני מבשלת ביום שישי את האוכל שהוא אוהב...שאני מגהצת לו את הבגדים...שזה יום חופש שרק בו יש לי זמן לנקות והיות עם הילדים? אז נכון אני מודה: אין לי כ"כ זמן לסידורים האלו וזה אמיתי.. אחרי הלימודים אני טסה להוציא את הילדים מהגן והכל באוטובוסים בחום המתיש,ואחר כך זה קצת קשה גם לצאת לסידורים,אבל הוא כל הזמן בחוץ,נייד עם הרכב,אז ממילא יש כאן חלוקת תפקידים-פנים וחוץ,גם הוא אף פעם לא נגע בבית ולא בטיטול של הילד,אז מה?אני השלמתי עם זה. לפחות הוא עובד ומשלם חשבונות... אז איך אני גורמת לו להבין שגם מה שאני עושה בבית זה שווה משהו?שזה כן מראה אכפתיות,שזה המון!ולא מה שהוא חושב. ואני לא בטלנית.תמיד עבדתי אבל רציתי להתקדם,ללמוד,ועולים לי רעיונות לפתוח קליניקה פרטית בסיום הלימודים והוא טוען שאני לא מציאותית. במקום שישמח שאני רוצה להתקדם.או יראה לפחות התענינות כלשהיא. תקשיבו אני באמת מתוסכלת. אני יודעת שאין דבר מושלם אבל אנחנו חלוקי דעות בנוגע כמעט לכל דבר. הוא לא מעריך את מה שאני עושה. הוא חושב שאני משחקת בבית וזה הורס אותי. הוא מתנהג לפעמים ממש לא יפה כי כשהוא מגיע הביתה-כבר אזלה לו הסבלנות אלי ואל הילדים. אל כל העולם הוא מתנהג כמו מלך. ויש לו אתכל הזמן שבעולם לסגור עסקה אבל כשאני מתקשרת באהבה רק לשאול מה נשמע הוא אומר"אני עסוק" אין לי זמן לדבר... טוב אני יודעת שזה נשמע כמו קיטור ארוך מאוד אבל זאת המציאות. לא טוב לי. יש דברים טובים כמו הסקס ביננו אבל אני מתחילה להרגיש שכשאני פגועה קשה לי להתחבר לזה באמת. זהו בינתיים.
אוף. אני שוב כותבת כאן וזה אומר שאני במצב נפשי לא קל. למה אין ביננו תקשורת?למה? למה כל הסובבים אותי מחמיאים לי על משהו ורק הוא חושב שזה מכוער???(ועוד יוצא בהצהרה:אני לא יוצא איתך ככה-אם את תראי כך אני מתפדח להיות לידך..) למה הוא כל הזמן נותן לי להרגיש שאני לא עושה כלום?? אני גם לומדת,גם מטפלת בששני תינוקות,וגם מנהלת את הבית לבד. והוא טוען שאני לא "עוזרת" לו בשום דבר. ולמה? כי הוא ביקש שאלך היום לסידור מסוים ואני אמרתי שאלך ביום ראשון כי אין היום גן לילדים וקשה להסחב עם שניהם.ועכשיו הו "עצבני" ולא רוצה לדבר איתי. למה הוא לא מבין? שאני מבשלת ביום שישי את האוכל שהוא אוהב...שאני מגהצת לו את הבגדים...שזה יום חופש שרק בו יש לי זמן לנקות והיות עם הילדים? אז נכון אני מודה: אין לי כ"כ זמן לסידורים האלו וזה אמיתי.. אחרי הלימודים אני טסה להוציא את הילדים מהגן והכל באוטובוסים בחום המתיש,ואחר כך זה קצת קשה גם לצאת לסידורים,אבל הוא כל הזמן בחוץ,נייד עם הרכב,אז ממילא יש כאן חלוקת תפקידים-פנים וחוץ,גם הוא אף פעם לא נגע בבית ולא בטיטול של הילד,אז מה?אני השלמתי עם זה. לפחות הוא עובד ומשלם חשבונות... אז איך אני גורמת לו להבין שגם מה שאני עושה בבית זה שווה משהו?שזה כן מראה אכפתיות,שזה המון!ולא מה שהוא חושב. ואני לא בטלנית.תמיד עבדתי אבל רציתי להתקדם,ללמוד,ועולים לי רעיונות לפתוח קליניקה פרטית בסיום הלימודים והוא טוען שאני לא מציאותית. במקום שישמח שאני רוצה להתקדם.או יראה לפחות התענינות כלשהיא. תקשיבו אני באמת מתוסכלת. אני יודעת שאין דבר מושלם אבל אנחנו חלוקי דעות בנוגע כמעט לכל דבר. הוא לא מעריך את מה שאני עושה. הוא חושב שאני משחקת בבית וזה הורס אותי. הוא מתנהג לפעמים ממש לא יפה כי כשהוא מגיע הביתה-כבר אזלה לו הסבלנות אלי ואל הילדים. אל כל העולם הוא מתנהג כמו מלך. ויש לו אתכל הזמן שבעולם לסגור עסקה אבל כשאני מתקשרת באהבה רק לשאול מה נשמע הוא אומר"אני עסוק" אין לי זמן לדבר... טוב אני יודעת שזה נשמע כמו קיטור ארוך מאוד אבל זאת המציאות. לא טוב לי. יש דברים טובים כמו הסקס ביננו אבל אני מתחילה להרגיש שכשאני פגועה קשה לי להתחבר לזה באמת. זהו בינתיים.
