help

[הדסיייייייייגור]

help

אני בבילבול מוחלט ואשמח לכל דעה עצה רעיון מחשבה.. בני אספרגרוש מתוק עם ADHD משולב בכיתה ג' בבית ספר רגיל. א' ב' עם חונך שעזר בהחלט ומחנכת מ ד ה י מ ה שעשתה הכל בשבילו ובשבילנו כולל שיחות כיתתיות שלימדו את הילדים לקבל אותו לעזור לו ולהתחבר איתו. השנה הזו התחילה בקטסטרופה. הבטיחו לנו שעות מרובות של חונכות וקיבלנו רק 8. (זאת לאחר שכבר עברנו ועדת השמה בא המליצו לנו להשאירו בבית ספר רגיל). המורה התחלפה ולצערינו אין לה כלל את הכישרון והמוטיבציה ולא נעים להגיד אבל גם לא את הלב המתאים.. אני ואביו חונכים אותו יום יום בבית הספר (מטורף לא?) האספרגר בשיפור - יותר תיקשורת, החברויות נישארו, אבל הקשב והריכוז ממש על הפנים. הוא אאוט לגמרי. בשבועיים הראשונים סבל נורא ובכה אך מצבו הריגשי השתפר. היום השארתי אותו עם היועצת לניסיון וקראו לי ב 1130 שאין מה לעשות איתו. הוא לא עובד לא מקשיב מטייל בחוץ ישן על השולחן וכו.. בעלי לשעבר רוצה לנסות איזו תרופה חדשה ואז לבחון את הדברים מחדש ואני מרגישה שלהשאירו בחינוך הרגיל יצריך מאבק אין סופי - כלכלי, מול בית הספר, "לחנך" מורה חדשה שלא ברור אם היא באמת נכונה לכך. להאבק על שעות חונכות נוספות. מצד שני בני הוא ילד מבריק יש טוענים שמכונן - מדבר אנגלית וקורא שותף לאחר כמה חודשים שלומד, בעל ידע עצום בהמון תחומים וזיכרון מדהים. אני בטוחה שאתם מכירים את התופעה הזאת של הניגודים הבילתי מוסברים.. ועדת ההשמה טענה שאין מסגרות מתאימות בשבילו אבל אני בטוחה שיש רק צריך למצוא אבל עדיין הדילמה הזאת קורעת אותי - מה עושים? איך מחליטים מה טוב? מה זה באמת אומר להיות בחינוך המיוחד? זה טוב? זה רע? זה לא לוותר באיזה שהוא מקום? אולי להיפך? ומה זה אומר על העתיד? אני אשכרה אבודה!! תמיד תמיד ידעתי בבירור מה טוב לו. ידעתי להחליט דברים מתוך ידע פנימי עמוק מה טוב לו ומה טוב לי. אבל הפעם........ זהו. אשמח לכל התיחסות. הדס

 

[זהב טהור1]

את נוגעת בנקודה רגישה מאוד, העתיד

אלו בדיוק הפחדים שלי. היום הילדה בכתה ב', קיבלנו רק עשר שעות סייעת (ביום לימודים ארוך, 8 שעות), מה שמצריך מאבק. ללא הסייעת היא אבודה! המחשבות על העתיד לא עוזבות אותי. בכתה רגילה לא מגיעים אל הילדה אבל מצד שני גם בזוג מאבדים אותה, היכולות שלה גבוהות מאוד ולכן לכיתות הקטנות בבית הספר אינה מתאימה, בכתות התקשורת (שאין באזור המגורים שלנו) לרוב יש בנים, ולדעתי האפשרות לתקשר בצורה נורמטיבית שם הם מצומצמות. אני מאמינה שהיא זקוקה להמשיך במסגרת רגילה, בכתה גדולה רגילה היא זקוקה לסייעת צמודה, חינוך מיוחד לא מתאים, יש חוק שילוב אבל קשה מאוד להגשימו כי זה כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת. היכן עתיד ילדיינו?? גם אני שואלת את עצמי יום יום. אם כך נראה שיש פתרונות לילדים בתפקוד נמוך יותר, אבל יש את אלו הגבוהים שתמיד ייפלו בין הכסאות.

 

[הדסיייייייייגור]

כל כך מזדהה

גם אני ביקרתי בכיתת תיקשורת שממש לא התאימה. השילוב ממש לא עובד כמו שצריך. אפילו היועצת בבית הספר כועסת ומתלוננת על זה שאין את כל הסיוע שנדרש ואפילו לא מה שעל פי חוק. ולא כל המורים בעניין הזה וזו בעיה עוד יותר חמורה כי הרבה מאד תלוי במורה ובהרגשה שהוא משרה על הילד והילדים שלנו כל כך רגישים לכל ניואנס! אני חייבת לומר שזה קצת מנחם לדעת שאני לא לבד. זה אולי אידיוטי אבל כך אני מרגישה...תודה.

 

[עמליה עמית]

לזהב טהור, סליחה שרק עכשיו קראתי,

צלצלי אלי, על מנת שאוכל לעזור לך להשיג את המשלבת... עמליה

 

[yonitbrk]

חנ"מ

בכיתות התקשורתיות בבתי ספר רגילים, משולבים לרוב, ילדים גבוהים במיוחד שפתית וכן לגבי היכולות שלהם. הבן שלי לומד בכיתה כזו, אין שם שוב בעייה לתקשר בצורה נורמטיבית, היות ולמרבית הילדים שם אין בעיות שפתיות, וכך גם בכיתות הנוספות באותו בית ספר . וכפי שידוע לי גם בבתי הספר האחרים בהם יש כיתות קטנות המצב דומה . כמו כן יש את הילדים מהכיתות הרגילות ,אותם הילדים לומדים להכיר בפעילויות המשותפות בבית הספר , וכמובן בשילוב . ויש תקשורת, תתפלאי. אז מה שכתבת לא מבוסס. כדאי לשאול לפני שכותבים.

 

[תלמה פינץ]

להשאיר עם הדרכה מסודרת לכיתה שלו

הדס יקרה שלום, עושה רושם שהילד שלך יכול להרויח הרבה יותר מכל הבחינות בכיתה הרגילה. היכולת הלימודית שלו טובה, הוא חכם ויודע המון ויש לו יכולת השתלבות. אבל... הביטחון העצמי שלו ברצפה, כי אין לו שילוב נכון. לא פלא שהוא מעופף ובורח בהימנעות לכל הכיוונים. אינני חושבת שההורים צריכים להיות המשלבים היומיומיים שלו ואינני חושבת שהוא זקוק רק ל-8 שעות סיוע. אני חושבת שצריך להגיש ערר ולהלחם על הרבה יותר שעות סיוע, או שביה"ס יאפשר להכניס במימון שלכם סייעת ליום מלא- ויש עדיין בתי ספר שמאפשרים זאת, כדי לאפשר לילדים להתקדם. רצוי גם שתהיה לך מנחת שילוב שתוכל למקד יחד עם הסייעת את היכולות והקשיים החברתיים שלו ולעזור לו להשתלב. אמא לנער אספרגר, בן עשרה, שהיא חברה שלי, אמרה תמיד שהמאמץ המירבי של הבן שלה הוא בהפסקות ולא בכיתה. ברגע שתעזרו לו להשתלב הוא יהיה הרבה יותר קשוב בכיתה. אני ממליצה גם: ליצור קשר עם עמותת אספרגר ולבקש הדרכה למורים ולפי רצונו ורצונך גם לעבוד על קבלת ילדים עם קשיים, מכל הסוגים, בכיתה ועל עזרה הדדית. הוא יכול לעזור בחלק הלימודי וזה יעניק לו ביטחון. הם יעזרו לו בהבנת חוקי המשחק המשתנים תדיר.. המלצה שנייה היא על מלי אז קודם כל הוא צריך סיוע צמוד ומכוון, כדי לחזק את הביטחון שלו ואת הנכונות שלו להשתלב בכיתה. אז הוא גם יפסיק לטייל בחוץ.. לגבי נושא של קשב וריכוז- יש כמה כיוונים שאפשר לעזור לו וחלקם תזונתיים ולא תרופתיים. אשמח לתת לך מידע במסר, אם תרצי. בהצלחה בהמשך השנה! תלמה.

 

[גם אמא של]

מסכימה עם תלמה - הישארו

הישארו בחינוך הרגיל, למרות שמ"מרומי ניסיוני" (הבן שלי בכתה ח) פירושו , אכן, מאבק מאבק מאבק מתמשך על שעות סיוע, על הבנה של הצוות, ואכן זה תלוי לא מעט בנכונות וביכולת של המחנכת. אבל אין אין אין מסגרות המתאימות באמת לילדים עם אספרגר שהתפקוד שלהם מאד גבוה והם כל הזמן נופלים בין הכסאות, כך שאין לי מילות עדוד עבורך מבחינת המאמצים והמשאבים הדרושים כדי שילדך יישאר בחינוך הרגיל , אבל דעתי נחרצת - לא להכניס אוו למסגרת שלא ממצה את יכולותיו ולא מאתגרת אותו. אני כן יכולה לומר, וי ש בכך בכל זאת עידוד ותקווה , שכל המאמצים *כן* נושאים פרי! המשא כבד, המסע קשה, אבל הילד *כן* לומד, מתקדם ורוכש מיומנויות של שילוב בחברה הרגילה שלא היה יכול לרכוש , למשל, בבי"ס לחינוך מיוחד. לא יודעת אם את כבר חברה בעמותת אפ"י (אספרגר ישראל) www.asperger.org.il' התקשרי אליהם ובקשי הרצאת הסבר על אספגרגר ועל שילוב לצוות בית הספר. בררי במחלקת החינוך או המת"י או מתי"א שלכם מי מדריכת האספרגר - שתלך לביה"ס ותדריך אותםץ לא בכל מקום יש מדריכת אספרגר. אבל אני מאמינה שאם נתחיל כולנו לשאול ף "מי מדריכת האספרגר באזור שלנו." במקום ,האם יש?" אז יתחיל לחלחל לתודעה של משרד החינוך שזה מובן מאליו שצריך להיות!! בהצלחה

 

[גאמי]

הדס יקרה!

כל כך יודעת על מה את מדברת. הניגודים הניגודים האלה. ילד מבריק לצד ילד המתקשה להיות במסגרת. תראי, אנו עברנו מקום מגורים כדי לשלב את הילד, להגיד לך שבזה תמו בעיותינו. לא. בעיות בהסעה, בעיות שמשרד החינוך ממשיך להעמיס עלינו, אך צוות מ ד ה י ם!!!! ומחנכת נפלאה!. כל הזמן אני אומרת שאילולי בית הספר הזה בני ממזמן היה נופל בין הכסאות. שכן אין זה מספיק לדעת שהוא צריך להיות משולב, החשוב הוא שגם הצוות ידע כגוף אחד לעטוף אותו ולספק לו את המצע שיאפשר לשילוב להצליח. לעולם לא תוכלי לשנות מחנכת, זה דבר נתון ולצערי לדבר הנתון הזה יש את הכוח להרים או להרוס. שתי אפשרויות, לחפש בית ספר "ראוי" לשילוב בנך. האפשרות השניה מסגרת הקשורה לחינוך המיוחד ותאפשר את קידומו. לא להבהל מהמילה חינוך מיוחד, היא עשויה לעשות טוב לבנך, שכן עושה רושם שהוא לא נהנה ממה שקורה לו כיום וזה אומר הכל. יד על הדופק וחיפוש אחר מסגרת חינוך מיוחד/לא חינוך מיוחד ש ת ת א י ם לו שתחזירו לו את הרוגע ותקדם אותו. כן אין כוח למאבקים, בני בכיתה ב' ואני חושבת שאני גם מתחילה להתעייף, אך אז אני רואה מה עושה בית הספר עם הילד ומתמלאה בכוחות מחודשים, זהו בית הספר הוא זה שמכריע כאן, אם בשל החלפת מורה יש קשיים אז כנראה שבית ספר לא עובד כגוף מאוחד. גם אני חרדה משנה הבאה בה המחנכת תתחלף ולכן דאגתי גם להעביר סדנת אספרגר את כל אנשי הצוות. סדנא שבנינו ביחד יועצת בית הספר ואני. האם היית מעוניינת לעשות כזה דבר לפני שאת מכריעה, זה יכול לתרום ליחס הצוות לבנך, מה את אומרת?

 

[זהב טהור1]

שני דברים -כמעט- נפרדים

כל הדברים שאמרתם כאן יפים ולגמרי נכונים. זה בהחלט תלוי ברצון של מנהלת בית הספר ושל המחנכת והצוות בכלל. הדסי מדברת כאן לא רק על השתלבות חברתית אלא בעיקר על הקושי המשמעותי בקשב וריכוז. גם אנחנו ניסינו את כל האפשרויות התרופתיות ודבר לא הועיל (להיפך, הנזק היה גדול), גם את הטיפולים התזונתיים ניסינו לתקופה מסויימת בעבר ולזמן קצר מאוד זה הועיל. עדיין טווח הקשב ובעיקר הריכוז הוא משמעותי ביותר. אין ספק שכשמורה או צוות בית הספר בכלל מעוניין בשילוב, והשילוב נעשה בצורה נכונה ומועילה לילד - טווח הריכוז משתפר כי הילד מצליח יותר להתפנות ללמידה. הפחד, המאמץ להיות נוכח והלחץ קצת יורד אבל זה נכון אולי לכיתות הנמוכות. מה קורה בחטיבת הביניים? בתיכון? שם המורים מתחלפים כל הזמן ויש צורך להיות קשובים? ויש צורך לכתוב ולסכם תוך כדי שהמורה מדבר? אז נכון שלכל דבר יש פתרונות אבל לא תמיד צוות המורים מוכן לבוא לקראת. וזה תלוי בבית הספר. עדיין נוצרת אצלי תמונה של עתיד מעורפל למדי והכאב קיים, למרות שאם נסתכל על שנים עברו השיפור הוא עצום, אך הריכוז שלה עדיין במצב קשה מאוד.

 

[הדסיייייייייגור]

את מאד קולעת למצב

באמת בעיית התיקשורת היא בהפסקה ועם זה יש שיפור רב ויכולת לעבוד אבל בשיעורים יש בעייה קשה של קשב + קושי עצום בכתיבה ואני שואלת את עצמי עם כמה בעיות בו זמנית אפשר להתמודד? בית הספר מאד תמך עד כה. ברגע שהשתנתה המחנכת השתנה הכל. תלמה - עד שמקבלים עוד שעות סיוע מה עושים בינתיים. אני כמובן פניתי לעוד אמיר ברק מאלוט והעניין כבר בטיפול אבל עד אז - להשאירו בבית? ללכת איתו לביהס?

 

[הדסיייייייייגור]

תודה רבה רבה

על התגובות. כל כך מחזק. למרות שהדעות חלוקות. האם אין כיתות אספרגר גבוה בשום מקום? אולי בת"א? לא אכפת לי לעבור בשביל שלגיא יהיה יותר טוב. כיתה קטנה בבית ספר רגיל בו הילדים יכולים להנות גם מקבוצת שווים ודרך זה לקבל איזו שהיא תמיכה ריגשית וגם להנות משילוב בכיתה רגילה בחלק מן השיעורים זה לא רעיון טוב? ואם אין כזאת כיתה, אז למה, אני שואלת את עצמי? למה בחינוך המיוחד גם לא נותנים מענה לכל הסוגים? באיזה חברה מעוותת אנחנו חיים? יכול להיות שאגלה שאין פיתרון בחינוך המיוחד אבל יש לי הרגשה שלמורה החדשה יהיה מאד קשה לשתף פעולה עם הדרכה וסדנא וכו..אני חשה התנגדות! תלמה - אנחנו מאד מאד מעורים באתר הביו-רפואי ובקשר רציף עם תמי ורז גלילי. אנחנו על דיאטה ללא גלוטן וקזאין וכמעט ללא סוכרים. זה עוזר מאד מאד להיפר אקטיביות. אומגה שלוש פתר לנו את בעיית ה ocd ותיקים לגמרי, תפו תפו תפו.. אני מסכימה שהקשב כרגע מושפע מאד גם מבילבול ריגשי וגם בילבול שלי אין ספק. אשמח מאד לשמוע על עוד אפשרויות תזונתיות או כל דבר. בנוסף אשמח מאד לקבל אינפורמציה על סדנא לצוות וגם שם של מנחות באיזור השרון.

 

[זהב טהור1]

קיים שילוב שכזה

במקומות מסויימים יש כיתות תקשורת מיוחדות לאספרגר (ידוע לי שיש למשל בשוהם, ונדמה לי גם בת"א). ויש גם כיתות חינוך מיוחד שבו התלמידים רוב הזמן משולבים בכתה רגילה, לכתה הקטנה הם חוזרים בעיקר לשעות פרא רפואיות בצהריים. לא שילוב כזה גם לא נראה מוצלח וזה לא מתוך נסיון. לדעתי ניתן למצוא כאלו. אבל לי יש בת ואין הרבה בנות עם אספרגר PDD, לעומת בנים. כל מסגרת אחרת שמצאתי (טיפולים שונים בקבוצה קטנה, קייטנות, כתות תקשורת) בכולם לא היתה אפילו בת אחת! ולי נראה שחסרות בארץ מסגרות מכילות, כיתות רגילות קטנות שלומדים בצורה קצת אחרת עם יחס פרטני יותר (האמת שאת הבת שלי אפילו בלמידה זוגית מאבדים).

 

[הדסיייייייייגור]

מזדהה כל כך

גם גיא שלי הולך לאיבוד גם באחד על אחד אני לא מבינה מאיפה הוא סופג את כל הידע. החלטות קשות יש לנו. תודה על האינפורמציה.

 

[ehud48]

יש בירושלים

בירושלים יש כיתות משלבות בתפקוד גבוה. כיתה קטנה המשולבת בתוך כיתה גדולה. בכלל ירושלים מאוד מתקדמת בכל נושא השילוב. בבית הספר של בני יש ילד שמגיע כל יום מפתח תקוה לירושלים! הייתם מאמינים. אנחנו כבר לא בירושלים, כי אם באוסטרליה, אבל עדיין אני זוכרת לטובה את ירושלים. אביטל

 

[עמליה עמית]

תפני אלי, כדי שאוכל לעזור לך...

0523-641177 03-6123029 עמליה

 

[למען ילדינו]

כל הורה שכתב מכתב למנכ"ל משרד החנוך

קיבל שעות שילוב רבות יותר. אני לא מבינה למה כ"כ קשה לערב עוד גורמים במערכת החינוך שברובה רדומה ומתעלמת מהצרכים של ילדינו.

 

[הדסיייייייייגור]

נקווה שגם אצלנו

זה יעבוד. זה לא יאומן מה מעבירים אותנו. פשוט חוצפה. תודה

 

[גאמי]

רוצות עוד סיפור מיני רבים מקומם?

אז ככה. כאשר החל החופש הגדול החלה הדילמה האם לשלוח את רון לקייטנה או שלא. שכן בלי סיוע זה לא פשוט. מזל שבחורה מתוקה בשם שרון, הפעילה גם היא בנושא השילוב התקשרה אלי ואמרה לי שמגיעות לנו שעות סיוע עד 15 לאוגוסט ושנבקש אותן לקייטנה. הייתי בשוק, שכן לא היה לי עדיין נסיון לגבי חופש גדול, סיימנו רק שנה ראשונה בשילוב. התקשרה למועצה וההיא שענתה לי אמרה לי שנכון היא תחפש לי סייעת. שאלתי אותה מדוע לא אמרו לנו זאת, שכן אם לא היו אומרים לי לא הייתי מממשת את זכותנו. היא ענתה לי בפשטות: מי רצית שיגיד לך? אמנם לא אמרתי אך ברור שאת אחראית לומר לי זאת ולא רק לקחת את הכסף המוקצה לכך לאינני יודעת איפה ולחשוב שזה בסדר שאתם מקבלים הקצאות, אך לא טורחים לומר לנו ההורים שזו הסייעת שלא סיפקתם לנו. מדהים.

 

[yonitbrk]

שלום הדס

אז ככה, אני אמא לילד אספרגרי, הלומד בכיתה תקשורתית קטנה, בבית ספר רגיל, ולדעתי, השייכות לחנ"מ, לפחות לנו, עושה רק טוב. הילד מקבל במסגרת בית הספר את כל הטיפולים להם הוא זקוק, כגון : ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, טראפיה , והכי חשוב, זה המקום שבו יודעים איך לקבל אותו עם כל הבעיות הנלוות ואיך לעבוד איתו, מבלי שאצטרך כמו שסיפרת ללכת ו"לחנך" את הצוות . לגבי שילוב : במסגרות הקטנות, אשר נמצאות בבית ספר רגיל,אכן משלבים את הילדים בכיתות הרגילות, בתחילה עם סייעת, ולאט לאט משאירים את אלו המסוגלים, לבד. אתן לך דוגמא מהכיתה של בני, בימים הראשונים לשילוב הכניסו את הילדים עם סייעת לכיתת השילוב, כיום, שלושה שבועות אחרי תחילת הלימודים, הילדים אשר מסתדרים לבד, נשארים כבר ללא סייעת. הילדים משולבים במקצועות רבים, כל אחד לפי יכולתו, שלי משולב כמעט בכל המקצועות, למעט אלה בהם הוא מתקשה, כגון ספורט ומוזיקה וזאת מכיוון שבספורט די קשה לו, במיוחד במשחקים או בפעילות הקשורה בהתחרות, ולא רוצים שהפסדים יגרמו לו לתיסכול, ומוזיקה, הוא פשוט סובל בשיעור מוזיקה, בעיקר כאשר מדובר במוזיקה חזקה . כנל לגבי חשבון, כאן הוא פשוט בעל לקות למידה ומקדמים אותו בנפרד בקצב שלו. לגבי שאר האיפיונים שציינת לי נראה שאלו בעיות של קשב וריכוז, הייתי לוקחת את הילד לאיבחון ומתיעצת עם נוירולוג או פסיכיאטר לגבי מתן "ריטאלין" או כל תרופה אחרת שתוכל לעזור בנושא וזאת כדי להקל על הילד . סליחה על האורך, מקווה שעזרתי.

 

[הדסיייייייייגור]

עזרת מאד.

תודה רבה רבה