יש הבדל בין לימודי מורשת, לבין
הטקסים שמשרישים פה באמריקאים מגיל אפס. נראה לי מזעזע לעמוד כל בוקר מול הדגל עם יד על הלב ולשיר את ההמנון, זה חינוך לרובוטיות, ולצייתנות עיוורת. מזעזע כמו לאמר איזשהי תפילה כל בוקר במוסדות דתיים. יצא לי להשתתף בתחרות ספורטיבית לא מזמן, ובפתיחה נגנו את ההמנון האמריקאי, והרבה מהאנשים שמו אוטומטית את היד על הלב, ונראו נרגשים מאוד מלשיר את ההמנון. מה ההבדל בדיוק בין הצדעה כזאת להצדעה בסגנון נאצי? האנשים כבר שם, חדורים פטריוטיות עיוורת, עכשיו חסר המנהיג המטורף שינהיג אותם לכבוש את העולם או לעשות מעשים מזעזעים אחרים. ולמה להניח שבארה"ב זה לא יכול לקרות? טוב שיהיו סמלים, צריך אותם בשביל הרגשת השייכות, אני לא יכול להגיד שדגל ישראל מתנוסס בארה"ב לא עושה לי כלום, אבל צריך להשתמש במידה כדי לא לאבד את הערך או להפך- להעמיד את הסמלים מעל הכל.