help

[הקוסמת הורודה]

help

אדישות משתלטת עלי כל פעם עם אנשים
זה קרה לי לאחרונה עם חברה וזה ממש מעצבן ידיד הציע לי מדיטציה אספר את המקרה בקצרה
ואשמח לעיצות ואולי תכוונו אותי לאיזו סוג מדיטציה כדי לנסות ואיך המדיטציה תרמה לכם לחיים
אני זקוקה נואשות להשראה.
המקרה כזה פחות או יותר:
קשה לי להכיל הרבה דרמות אצל בני אדם או להכיל אנשים להרבה זמן.
החברה דיברה איתי הרבה במסרים טלפונים ופייסבוק על כל מיני דרמות שקשורות
לבחורים ולחייה היא גם הקשיבה לי זה היה הדדי בערך אבל עדיין גזל לי את אנרגיית החיים
ומידי פעם מילא אותי ( האמת שהאנרגיה שלי נגמרת מהר אבל זה כבר נושא אחר בפני עצמו).
בקצור היא שלחה לי מסר מקסים ובמקום להרגיש התפעלות או להעריך את המסר הייתי שיא האדישות
קרח נשב ממני. רק אחרי שהודעתי לה שאני עושה פסק זמן מחברות פתאום התחדשה לי היכולת להנות[
ולהעריך את מה שאנשים כותבים אומרים וכדומה.
התכונה הזו של להפוך אדישה לאנשים שיקרים לי מקשה על חיי
HELP

 

[הקוסמת הורודה]

לסיכום HELP אני לא יודעת להתמודד עם זה

 

[הקוסמת הורודה]

מפחיד אותי שאם למשל אני אבחר

להביא לעולם ילדים או אתחתן או סתם אהיה עם בחור להרבה זמן אני עלולה
להפוך לאדישה אליהם.
אני לא רוצה שזה יקרה לי עם אנשים קרובים

 

[הקוסמת הורודה]

אני גם מתקשה להנות ואדישה למוזיקה ודברים נוספ

ים

 

[Arkady Volman]

שתי עצות:

1. כל יום תכתבי 5 דברים שאת שמחה עליהם. זה יכול להיות דברים קטנים או גדולים. אם את מתקשה למצוא, תודיעי לי.
2. מדיטציית מיינדפולנס יכולה לעזור.

 

[Arkady Volman]

לא לדאוג, יהיה טוב

עצם זה שאת מרגישה סתירה מהאדישות, מוכיחה שבמהות את מאוד אכפתית
וכואב לך שאת לא תמיד מצליחה להתחבר למקום האכפתי, האוהב, הקשוב והנותן שלך. שהם המהות שלך.
למרות שאת אומרת שנהיית אדישה, כואב לך שפתאום הלב שלך נסגר ואת מתרחקת מאדם קרוב
ואת מרגישה שאת גם מתרחקת מעצמך. מהמהות שלך.
עכשיו תתבונני בביקורת העצמית, השפיטה העצמית והדחיה העצמית שבאות אחר כך. מה זה עושה לך ?
האם זה מקרב אותך לעצמך ? האם זה מקרב אותך באמת לאותו בן אדם ?
או שזה רק עושה לך רגשות אשמה וירידה בנפש ? האם זה עושה לך חשק להיפתח האנשים קרובים באמת או לפצות אותם ?
מה עושה לך הדאגה לעתיד ? האם זה מקרב אותך לעצמך או מרחיק ומכניס לחרדות ?
מההתבוננות הזאת תוכלי להבין שאם שיפוטיות עצמית ודחייה עצמית מרחיקים אותך מהמהות שלך,
אז זה לא הכיוון.
נסי את הכיוון ההפוך. תתקרבי לעצמך. תקבלי את עצמך כפי את. עד כמה שזה מתאפשר לך.
נכון, לא תמיד יש לך אנרגיה לבעיות של אחרים. זה לא אומר שבפנים לא אכפת לך. עמוק בפנים את מאוד רוצה להקשיב, לתמוך, לתת,
להתפעל, לפרגן. אך את לא יכולה לתת יותר ממה שיש לך. כדי שתוכלי לתת מעצמך, את צריכה גם לשמור על עצמך.
על תנסי לתת יותר ממה שיש. כשיש תני. כשאין על תתני. תנוחי, וכשיהיה לך שוב - תתני שוב.
אם תנסי להפריז בנתינה - זה יכלה את כוחותייך, ואז באמת לא יהיה לך כבר מה לתת לילדים שלך ולבן זוגך.
אם תחסירי מהערך שלך ותחשבי שאת אדישה - תרדי ותתיאשי.
אך אם תדייקי בהערכה העצמית שלך ובנתינה שלך, לא תפריזי ולא תחסירי, אז הערך העצמי שלך רק יעלה והנתינה שלך תלך ותגדל.

ממליץ לך על מדיטציית מיינדפולנס.
ממליץ על לימוד ימימה.

 

[הקוסמת הורודה]

תודה

 

[דניאל גליקר]

אדישות היא

אחד התוצרים שגורמים מתחים וחרדות.
בחרי בשיטה היעילה ביותר לסילוק מתח.
תראי מהר מאוד כמה את יותר אכפתית ואוהבת.

 

[הקוסמת הורודה]

למה שאדישות תגרום למתח נדמה לי אולי ההיפך

הוא הנכון.
שמתח וחרדות אולי גורמים לאדישות כי לגוף קשה להתמודד
עם הסף התגובה הגבוה אולי

 

[דניאל גליקר]

הבדילי בין 2 דברים

בין שלווה לבין אדישות.
שלווה היא דבר חיובי.
היא מאפשרת לך להתמודד עם כל מה שצריך בעיניים מפוכחות.
תוך תשומת לב מירבית לכל פרט ופרט.

אדישות, מהצד השני, היא חוסר היכולת להתמודד.
היא נגרמת כתוצאה ממתחים.

הילד מקבל עונש לכתוב 100 פעמים "לא אפריעה בכתה יותר".
הוא מקטר וכותב.
1,000 פעמים, עדיין מקטר ועדיין כותב.
מיליון פעמים, הוא מתחיל לצחוק בהקלה.
כי זה משהו שלא יוכל לעשות.

 

[הקוסמת הורודה]

אכן תודה

 

[Arkady Volman]

ציטוט של השורה שלמעלה:

"אדישות היא דניאל גליקר" סוף ציטוט.

 

[lightflake]

 

[רועי החושב]

אדישות זה אחלה

לא חושב שיש משהו רע בלסנן טרחנים רגשניים. לי יש דחיה אינסטנקטיבית מאנשים כאלו ולא יוצר איתם חברויות מלכתחילה.
יתר על כן- יש לי נטיה לשגע אותם ע"י ויכוחים. ויכוח טוב יגרום לטריגר פסיכוטי אצל הטרחנים הרגשנים. הקדימי, אם כן, רפואה למכה- רוקני להם את האנרגיה לפני שהם ירוקנו לך את האנרגיה.
זה כמו זץ חשמלי טוב וזה מרחיק אותם באלגנטיות, בלי שצריך לנפנף אותם.

 

[הקוסמת הורודה]

כן רק שהטרחנים הרגשיים הן בין החברות

הטובות שלי וחבל לי לאבד אנשים טובים בגלל
אדישות

 

[רועי החושב]

חברים אפשר להחליף

אבל שפיות יש רק אחת חחחח
חוצמזה אפשר:
למתן את תדירות המפגשים.
להיפגש בנוכחות עוד אנשים ש"יספגו" גם כן את הממטרים.
להיפגש במקומות שלא מאפשרים שיחות נפש מעיקות.
להעלות את הנושא (בדיפלומטיות תוך וידוא אפשרות נסיגה) ולנסות להשיג אצלה מודעות לכך שהיא מציפה וזה מתיש.
להפנות אותה לאוזן קשבת מקצועית.
לייחד זמן מסויים אינטנסיבי שבו תקשיבי לה ולהפריד אותו מזמנים אחרים.
יש המון אפשרויות, תלוי מה אתה רוצה. אבל עצם העניין הוא שאין פסול במה שאת קוראת לו "אדישות", והייתי קורא לו "טעם".
יש אנשים שלא מווסתים את הרגש, הכרתם מוסחת כל הזמן בעטיו של הרגש ואין הדבר מטריד אותם כלל. אין הם תופסים שהיכולת הבסיסית ללהכרה, לתבונה ולשיפוט נפגמת עקב ההצפה. אין הם מכירים בעננים המסתירים את האור כעננים, וכלל אינם יודעים שהאור הוא אור.
זה עניין של טעם, וסוגיות של טעם לא נפתרות בקלות. טעם יוצר גבולות בין אנשים והייתי אומר שבניגוד לרוב הדברים שיוצרים גבולות- כסף, שיוך שיבטי\לאומי, אמונות וכ"ו הוא יוצר גבולות לגיטימיים, טבעיים אפילו. בלי גבולות אי אפשר שתתפתח תרבות.

 

[Arkady Volman]

ונוסף לתשובה של הקוסמת:

מה אם הטרחן הרגיש זה אתה ? גם אז תתווכח כדי להיפתר מעצמך ?

 

[רועי החושב]

אם אתה רגשן (להבדיל מרגיש)

אז כן, תתווכח עם עצמך, למה לא? אין שום דבר קדוש ברגש, והוא דווקא מתעדן ומתברר ומתדייק אם אתה מתווכח איתו. כלומר- אתה מגלה שלא התווכחת עם הרגש אלא עם ביטוי שלו, שהוא חשיבתי.
הרגש אז הופך להיות יותר ויותר מעודן ומעניק לך אנרגיה במקום לבזבז לך אנרגיה.

 

[ושתי המלכה1]

אהבה עצמית היא

משהו כולל יותר, שמדיטציה יכולה להיות חלק ממנו.

גילוי אהבה עצמית וחופש, לפני הכל, יבהיר ויסדיר את שאר הדברים.

למשל, אין חובה לשמש כותל או תרפיה לסיפורים ודרמות, אם מרגישים לא בנוח. אין חובה (לפי הדוגמה) להקשיב לחברה ללא גבול תוך סיפוק צרכיה.
כאשר מורגשת חובה כזו, אז אכן פתיחות ורגישות יתהפכו לאדישות כך פתאום. אך טבעי הוא שתתעורר התנגדות לא-מודעת למשהו מאולץ ונוגד חופש שמרגיש כמו גזילת אנרגיה.

אין חובה להאשמה עצמית, למציאת מה לא בסדר בתוכי.
אין חובה ליהנות מדבר זה או אחר.

חלק מאיכות החיים היא, כך נראה, ליהנות מדברים ואנשים. זה טבעי. אינטראקציה בין הדמויות המופיעות בחיים, והחוויות החושיות/מנטליות האפשריות.
אבל קודם כל אפשר לגלות מה מתאים, מה אפשר לתת ומה לקבל. מתי כן ומתי לא. הכל מתוך אהבה עצמית ומתוכה אהבה לסביבה המתגלה לנו.

 

[Arkady Volman]